האם אפשרי להיות עצמך – מהי התפתחות אישית, חלק ב'

מה זה "להיות עצמך" והאם זה אפשרי?
הרבה פעמים יוצא לנו לשמוע שצריך "להיות עצמך", "להיות אותנטי" ולא לשחק תפקיד של מישהו שאנחנו לא. לאחר ההסבר שלי על תהליך גיבוש האישיות שלנו, אני מקווה שזה ברור שאין שום עצמך אותנטי אחד ויחיד. אין שום דבר "טבעי" בהתנהגות של בן אדם, שבאמת שייך לבן אדם ומגיע איתו מהלידה. כל מה שיש, זה מודלים ותפיסות שאימצנו לגבי העולם, דפוסים שליקטנו מאחרים והתאמנו לעצמנו, סט של "חוקים" שעם הזמן נצרבו בראש, לגבי איך ואיפה עלינו לנהוג, לחשוב, לחיות.

אצל רוב האנשים, סט ההנחיות הזה נמצא כל כך עמוק בתודעה, שהם לא מסוגלים להבחין שמה שמנחה אותם, אלו כללים ועקרונות שהם אימצו במהלך החיים. הם מבדילים בין מה שהם קוראים לו "התנהגות טבעית", שהכוונה היא להתנהגות על פי אותן ההנחיות שהפונמו מזמן וקשה לשים עליהן את האצבע, ל"התנהגות מלאכותית ומאולצת" שהכוונה היא להתנהגות על פי איזשהם כללים טריים שנלמדו לאחרונה ועדיין לא הופנמו והאדם לא התרגל לפעול לפיהם.
זהו הבדל בין דפוסים שיושבים בעומק התודעה והופנמו מזמן, לבין דפוסים שנמצאים בדרך להטמעה ויושבים על פני השטח (נראים לעין). פני השטח, מול עומק התודעה.

בד"כ כאשר אומרים "להיות עצמך" או "להיות אותנטי", מתכוונים לכך שננהג על פי אותם הדברים שהפנמנו מאוד עמוק והם הפכו לחלק אינטגרלי מהאישיות שלנו, ולא ננהג על פי איזשהם כללים ודפוסים חדשים שאנחנו מנסים לאמץ בזה הרגע.

מה קורה כאשר אנו מנסים להחליף את ההתנהגות והתפיסות הישנות שלנו, במשהו חדש?
כאשר אנחנו מנסים לאמץ דפוסים וחוקים חדשים שלפיהם ננהג, אנחנו נאלצים להתנהג לפיהם בצורה מלאכותית, מחושבת ומאולצת. זה נראה מהצד מלאכותי ומאולץ, מכיוון שזו דרך התנהגות ומחשבה שונה, מהדרך בה התרגלנו לחשוב ולהתנהג במהלך כל החיים. זה גורם לנו כל הזמן להיות מודעים למה שאנחנו עושים ולהזכיר לעצמנו להתנהג על פי הכללים החדשים שאנו מאמצים זה עתה. אבל זהו רק שלב מעבר. ברגע שנפנים דפוס חדש לעומק על ידי זה שנתנסה בו מספיק פעמים ונקבל מהסביבה תגובות שמצדיקות עבורנו את טיב הדפוס, עם הזמן גם הוא יהפוך לחלק מהאישיות שלנו וכבר לא נצטרך לאלץ את עצמנו להתנהג לפיו, להחזיק אותו בזיכרון או לעשות בקרה עצמית.
אני בטוח שכל אחד יכול לרפרף בזיכרון ולראות איך עכשיו הוא עושה דברים בצורה טבעית, בכלל בלי לחשוב עליהם, בזמן שבעבר היה צריך ללמוד לעשות אותם בתור משהו חדש ומאולץ. נהיגה במכונית למשל, זו דוגמא מצויינת.

בוא נראה עוד דוגמא, כדי לוודא שהעניין ברור
האם לחייך כאשר ניגשים לפקיד קבלה במקום כלשהו, זה "להיות עצמך"? זו פעולה של נימוס שסיגלנו כחלק מהחינוך שלנו, בגיל צעיר. אנחנו עושים את זה בלי לשים לב ובלי לתכנן את זה. אבל זו אפילו פעולה לא טבעית! תינוק מחייך כשנוצר בו רגש שימחה. אנחנו עושים את זה מסיבות שונות, ערכים תרבותיים, נימוס. ההנחיה הזאת של לחייך שנתתי בתור דוגמא, יושבת אצל כל אחד כל כך עמוק בתודעה, שאנחנו לא יכולים לעלות עליה בקלות ולהגיד לעצמנו "כן, מתישהו לימדו אותי ככה, לכן זה מה שאני עושה היום". זה נראה לנו, כאילו זה בא "מעצמנו האמיתי".

לעומת זאת, כאשר אתה עושה תנועות מסויימת בשפת הגוף שלך, בתור טכניקה שלמדת לפני יומיים בקורס לשכנוע ומכירות, אתה מרגיש שזה יוצא לך מלאכותי ומאולץ, למרות שזו בדיוק אותה ההנחיה שהכנסת לראש (בדומה לחיוך שהפך ל"טבעי"), רק שהיא הרבה יותר טריה. היא נמצאות ממש על פני השטח (אתה צריך להזכיר לעצמך לעשות את זה). עם הזמן גם הנחייה זו, והפעולה שבאה איתה, יהפכו למשהו טבעי עבורך.

כל מי שאומר שצריך "להיות עצמך" כדי להיות מאושר ויש איזשהו "עצמך אותנטי", למעשה אומר "אל תתפתח אישית". אין שום "עצמך" אחד ויחיד שהוא נכון. יש רק הבדל מתי קיבלת את ההוראות שלפיהן אתה פועל.

מי שמתחיל להתעסק בהתפתחות אישית, עומק התודעה שלו, האישיות כפי שגיבש אותה במהלך החיים, לא סיפקו לו את כל התשובות שהוא חיפש ואת התוצאות שהוא רצה להשיג בחיים. הוא רוצה יותר. רוצה להיות מסוגל להשיג ולראות מעבר למה שהיה אפשרי בשבילו בעבר. לכן להגיד לו "תהיה עצמך", זה בדיוק לתקוע אותו באותו המקום, באותם הגבולות שהוא מנסה להרחיב. אנשים מגיעים להתעסק בהתפתחות אישית, כדי להטמיע משהו חדש ולבנות את "עצמך" החדש, שישרת את מטרותיהם בצורה טובה יותר.

בפוסט הבא אני אכתוב על 3 שלבים שיש לעבור במהלך ההתפתחות האישית ושינוי עצמי. כדי לא לפספס אותו, הירשם לקבלת עדכונים למייל, בפינה הימנית למעלה.

תגובות

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *