שיפור אישי – להשתחרר מהמובן מאליו ולקבל את חייך בחזרה

מי שלא קרא את שלושת הפוסטים על שיפור אישי, אני מאוד ממליץ לקרוא אותם, לפני שממשיכים לפוסט זה.

הנה הקישורים אליהם:
איך אנחנו נהיים עצמנו – מהי התפתחות אישית, חלק א’
האם אפשרי להיות עצמך – מהי התפתחות אישית, חלק ב’
כיצד מתרחש שינוי ושיפור – מהי התפתחות אישית, חלק ג'

אחד מהאספקטים של שיפור אישי, הוא המודעות לתהליכים שקורים לנו ולדברים שאנו מבצעים במהלך החיים, בצורה אוטומטית. ישנם הרבה מאוד דברים שלמדנו לבצע ואפילו להרגיש, במהלך תהליך הסוציאליזציה. למדנו מהם רגשי אשמה ומתי צריך להרגיש אותם, למדנו מהו עלבון ומתי צריך להיעלב, למדנו מתי צריך לכעוס ומתי לא. כל התגובות שלנו לאנשים אחרים וכל וצורת הביטוי שלנו, אלו דברים נלמדים. אפשר לראות זאת בקלות על ידי התבוננות בתרבויות שונות. כל חברה מחנכת את חבריה להתנהג ולהגיב בצורה שונה לסביבה. בחברה המערבית נהוג לכעוס, להיעלב או להיפגע ממישהו שמטיח בך קללות. לעומתם במזרח הרחוק, נהוג לרחם על אדם שמקלל ואומר דברים לא נעימים, אבל לא להיעלב ממנו ולא לכעוס עליו.

אילו היום היו נותנים לנו את הבחירה האם לאמץ או לא לאמץ דפוס פעולה כלשהו, למשל של עלבון, כתגובה לאנשים אחרים, היינו חושבים פעמים האם זה מועיל לנו או לא. אבל אין לנו את הבחירה הזו. אנשים נעלבים כמובן מאליו. כל אחד, בהתאם לערכים שלו ובהתאם לאיך שחונך. לכל אדם יש כפתור שאם לוחצים עליו פעם אחר פעם, התגובה תהיה זהה פעם אחר פעם. כולנו נמצאים בתוך כלוב התגובות האוטומטיות שלנו. כל אחד והתגובות שהכפתורים עליו מפעילים.

כל אחד ואחת מאתנו, הוא "העבד" של תהליך החינוך ושל כללי החברה שהפנים לתוכו.
לא בהכרח כל דפוס אוטומטי, הוא "רע" לנו. חלקם בהחלט מסייעים לנו ומקלים על החיים, אבל חלקם מפריעים לנו להיות מאושרים, לתקשר בנינוחות עם אנשים ולהגיע למטרות שלנו בחיים. הדבר המפחיד יותר, הוא שאנו מריונטות שכל חייהן, זו תגובה בלתי מודעת לגירויים של הסביבה. תגובה, כפי שלמדנו להגיב אותה.

כל אדם שנמצא על דרך השיפור האישי, חייב לאמץ לעצמו מנגנון נוסף, שבעזרתו ילמד להשתחרר מהמקובעות לדפוסי הפעולה והמחשבה שלו, לשים אותם תחת מבחן ולהחליט האם הם עוזרים לו ומתי. ברגע שיקבל שליטה על אותם הדפוסים שעד היום בוצעו בצורה אוטומטית, כמובן מאליו, כתגובה מוכנה, יוכל לקבל הרבה יותר בחירה בחיים שלו, להפסיק להיות מריונטיה. אם ירצה, אף יוכל "לתכנת" את עצמו מחדש לחיים הרבה יותר מאושרים, נעימים ולהיות בעל יכולת להשיג בצורה הרבה יותר קלה את מטרותיו.

מנגנון הפקפוק
המנגנון שמאפשר להשתחרר מהדפוסים שמקבעים אותנו, נקרא מנגנון הפקפוק. להשתמש במנגנון, פירושו לזהות את המובן מאליו, את מה שנעשה בצורה אוטומטית ולא מתוך החלטה מודעת ולשים אותו על מזבח המבחן. לפקפק בצורך של כל דבר שאנו עושים לא מתוך החלטה מודעת, אלא מתוך תגובה ריאקטיבית.

חלק מהמנגון, זה על כל דפוס אוטומטי, לשאול שאלות כמו:
– "מדוע אני עושה את זה?"
– "האם זה תורם לי או לא?"
– "איך סיגלתי לעצמי את הדפוס?"
– "איך הדפוס משרת אותי?"
– "מה המשמעות העמוקה של הדפוס?"
ועוד מגוון של שאלות שיעזרו להבין מאיפה הדפוס נובע ומה המשמעות של הדפוס שאני בוחן.

אם כבר נתתי כדוגמא את תגובת העלבון, נבחן אותה מזווית שרוב האנשים לא מסתכלים ממנה (הם פשוט נעלבים, כתגובה אוטומטית למיילים של מישהו אחר). אני בטוח שאנשים שנוטים להעלב בקלות יתר, ישנו הרגל זה, לאחר שיקראו את השורות הבאות.

אם אני נעלב או נפגע ממילים של מישהו אחר, זה אומר שאני נותן למילים שלו חשיבות מאוד גבוהה. זה אומר שהוא אוטוריטה בשבילי. זה אומר שאני אקבל כל דעה או עמדה שלו, ללא עוררין. שהוא המקור לאמת אבסולוטית. הרי אם הייתי יודע שהוא לא מבין על מה הוא מדבר, אז לא הייתי מתייחס למילים שלו בכלל.
אפשר להרחיק לכת ולומר שאם אני נעלב, זה אומר שאני לא מאפשר לאדם אחר להיות בעל דעות משלו. אם הייתי מניח שלכל אחד יש את הזכות לדעה משלו, לא הייתה לי סיבה להיעלב. כי כמות הדעות, היא  ככמות האנשים על פני כדור הארץ. בזה שאני נעלב, אני שולל מהבן אדם שהעליב אותי, להיות אנושי, להיות זכאי לדעה משלו. זה פשוט חוסר כבוד כלפיו.

אז מישהו עדיין חושב שיש טעם להיעלב?
איזה דברים שהיית עושה עד היום כמובן מאליו היית רוצה לבחון לראשונה ולקחת עליהם שליטה?

רוצה להתחיל בשיפור האישי שלך ולדעת כיצד אתה יכול להפוך ליותר מודע לעצמך? הירשם לקבלת עדכונים בפינה הימנית למעלה וקבל למייל שלך את כל הפוסטים שאני כותב בנושא זה.

תגובות

תגובות

One comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *