יגאל שטארק – נסיקה להצלחה

עד כה הצגתי כמה גישות הקשורות לניהול החיים שלנו, להצבת מטרות ולהשגת האושר. אפשר לקרוא עליהם בפוסטים הקודמים בהם דיברתי על הצבת מטרות, גישת ה"אי-עשייה" והשילוב ביניהם.

היום אני רוצה להציג עוד פן נוסף של הדברים, אבל לפני שאני אציג אותו אני רוצה להקדים את השאלות שיעלו. בד"כ לאחר מאמרים מהסוג הזה אנשים שואלים "אז איך זה משתלב עם מה שכתבת קודם? זה סותר. מה נכון באמת? באיזו גישה עלי לבחור?". העניין הוא שאין גישה נכונה. אין שום גוף עליון שקובע מהי גישה נכונה ומהי לא. אלו דרכים שונות להסתכל על הדברים. לכל אחת מהן יש זכות קיום וכל אחד יכול לאמץ דרך זו או אחרת או לשלב אלמנטים מהדרכים השונות על פי ראות עיניו. לכן אל תצפה ממני לתשובה חד משמעית על השאלה "מה עלי לעשות?". השתמש בראש שלך. אלו דברים שמותר לך להחליט עליהם לבד וכל החלטה שתעשה, תהיה נכונה עבורך (לפחות לרגע קצר בחיים ).

עכשיו בוא נתחיל לראות את הדרך הנוספת שתעזור לנו "להיות מאושר" ולנהל את החיים.

כולנו עברנו תהליך של סוציאליזציה שבו למדנו (וכל יום תעשיית הפרסום מלמדת אותנו את זה מחדש) לרצות להשיג דברים (מותגים, מכונית, בתים, טיולים, גאדג'טים, מעמד, כסף וכו') וזאת על מנת לשפר את שביעות הרצון שלנו מהחיים. אנחנו נמצאים במרדף מתמיד אחר הטלפון החכם הבא, הגרסה החדשה של מותג הג'ינס, כמות החברים בפייסבוק, המכונית החדשה, הדירה במרכז הארץ או כל הישג אחר, שיעזרו לנו להיות יותר מאושרים מכך שהשגנו את מה שהוצג לנו בתור חיוני לרמת חיים גבוה יותר.

בכל רגע אנחנו משווים את עצמנו לסביבה שלנו – לחברים טובים, לשכן מהבניין, לבחור מהפוסטר, לגברת מהפרסומת ורוצים להיות לא פחות טובים מהם. ברגע שאנחנו מרגישים שמישהו עקף אותנו בסיבוב (למשל חבר שקנה משהו מגניב – מחשב, טלפון, בגד, אוטו), מתעוררת בנו תחושת נחיתות וקנאה קטנים, ואנחנו כבר לא יכולים ליהנות מכל מה שהיה ברשותנו עד כה, אלא כל מה שנמצא אצלנו מול העיניים זה אותו הדבר שיש למישהו אחר ולנו אין. אנחנו רוצים להשתוות ולהתעלות על הסובבים.

ברגע שהשגנו דבר אחד שאמור היה לשפר את רמת החיים שלנו, אנחנו די מהר שוכחים ממנו (הטלפון החכם שחלמנו עליו כבר לא כזה מדליק ונראה רגיל לגמרי), מציבים לעצמנו יעד חדש ומתחילים לחתור להשגתו בתקווה שוב לשפר את רמת החיים. וכך במשך רוב שנות חיינו.

דרך חיים זו הינה תוצר של תרבות הצריכה המערבית שאנו מפנימים ומחזקים אותה כל יום מחדש והיא הופכת עבורנו למציאות אובייקטיבית. אנו מקבלים אותה כמובן מאליו ולא מעלים על דעתנו שאפשר לחיות אחרת ולהיות לא פחות מאושר.

בעשר-עשרים השנים האחרונות צומח לו תחום הניו אייג' והלימודיים הרוחניים השונים אשר מנסים ללמד אותנו להתנתק מאותם דפוסי החשיבה אשר מתנים את היותנו מאושרים בצריכת מותגים ועושר כלכלי. הם אומרים לנו "אתה לא חייב להיות עשיר, בעל בגדים יקרים ואוטו נוצץ, כדי להיות מאושר ושבע רצון מהחיים". הם מלמדים למצוא את העושר לא בדבר הבא שאנחנו הולכים לקנות, אלא בהוויה היום יומית שלנו, ומראים שברגע שנפסיק להיות במרדף אחר הדבר החם הבא, נוכל להנות מהחיים הרבה יותר.

זוהי גישה טובה שלפי דעתי כל אחד צריך להכיר אותה, להבין אותה ולדעת לשלב אותה בחיים שלו בצורה זו או אחרת.

אנשים שמאמצים דרך זו, מתחילים להילחם בדחפים "טבעיים", אבל למעשה בכך הם נלחמים במבנה החברה המערבית – בתרבות הפרסום והצריכה, בתרבות ה"הנאה ממותרות ומהישגים".

אז איך מפנימים ומשלבים לתוך חיינו את התובנה שההישג הבא לא חייב להיות הדבר שיביא אותנו להיות מאושרים, ואפשר למצוא את האושר במקומות אחרים, בלי להיות משועבד לביקורים קבועים בקניון?

אני רואה כאן מספר אופציות:

1. אפשר לנסות "לתכנת" את עצמנו מחדש בעזרת כל מיני שיטות, כך שאוטומטית נתעלם מהדברים שהחברה דוחפת אותנו אליהם. עוד לא פגשתי אישית מישהו שממש הצליח. כל אדם שכביכול מנסה להתקרב לזה, במקום לחיות את הגישה ב-100%, מתחיל באיזשהו שלב בנסיונותיו להוכיח לאחרים עד כמה גישתו נכונה ועד כמה גם האחרים צריכים לחפש את האושר בפנים, ולא בחוץ.

2. אפשר להיות במלחמה מתמדת נגד המוסכמות, הדחפים והנטיות – לנסות כל הזמן לשכנע את עצמך שההנאה והאושר אינם קשורים בדברים חומריים, בהישגים, בעושר וביכולת הכלכלית שלך, למרות שכל העולם מנסה להגיד לך שזה כן קשור.
כל מי שנלחם נגד הקונצנזוס החברתי, ממילא ממשיך לחשוב על פיו, רק שתוך כדי הוא גם נמצא בנסיונות לצאת מ"כלוב הזהב".

3. אפשר להבין את הדרך אליה מחנכת אותנו החברה המערבית, את תהליך הסוציאליזציה שעברנו אשר גורם לנו לרצות להשיג דברים בתקווה שנהנה מהם, ולנצל את הדברים האלה למען האושר, בלי לנהל מלחמות. למשל פעם בכמה זמן לעשות לעצמנו "מתנה" שתעשה אותנו מאושר לתקופה מסויימת או לשאוף להישג כלשהו, כאשר אנחנו יודעים שהאושר מגיע מהדרך להישג ונשאר רק זמן קצר מהרגע שנגיע למטרה. דן אריאלי תיאר את הגישה הזו בצורה מצויינת במאמרו "החסכנות מוגזמת?"

לצערי חלק האנשים משתי הקבוצה הראשונות שנכנסים עמוק לנושא ומנסים להתנתק מהנאה באמצעות הישגים ומותרות, מחליפים התמכרות אחת באחרת. הם ייצאו למאבקים נגד החינוך החברתי שגדלו עליו. במקום להתנות את האושר שלהם בצעצוע הבא שיקנו, הם מתחילים בצורה פנאטית להטיף כנגד דרך זו ומקיצוניות אחת, קופצים לאחרת. הרבה פעמים הם יטיפו נגד אורח חיים מערבי. הם ילכו עם טלפון סלולארי מדגם "בלטה" מלפני 10 שנים ויספרו שטוב לא איתו והם לא יפלו לתכסיסים של הפרסומות, הם יתייחסו בזלזול לחברים שלהם שמספרים בהתלהבות על הגאדג'ט החדש שקנו, הם ילבשו בגדים פשוטים ולא כאלה שנמכרים במכירים "מופקעים" רק בגלל שם המותג. עכשיו הם לא יהיו מאושרים עד שלא ישכנעו את כולם סביבם, שזוהי הדרך הנכונה היחידה ועל כולם להתחיל לעשות מדיטציות ולתהות על מהות החיים שממילא יגמרו יום אחד.

מה אני מציע? אני ממליץ לשלב את שני הדברים:

א. ללמוד להנות מהדברים הרגילים, השגרתיים שמתרחשים איתנו ומהווים חלק מחיינו היום יומיים.
ללמוד להנות מהדברים שיש לנו ולהכיר בתועלת שלהם.
לדעת להציג לסביבה את ההנאה שלנו, בצורה נוחה ולא בהטפות מוסר.
לנסות להעריך את הדברים שברשותנו, כפי שהערכנו אותם ברגע שקנינו אותם והיינו בהתלהבות שיא מהם.

ב. לדעת לנצל את הדחפים שלנו (גם אם הם תוצר תרבות הצריכה המערבית) ואת ההגיון שלנו להשגת אושר.
אנשים יכולים ליהנות מעצם העובדה שהם מראים לכל עד כמה הם קונים דברים יקרים ומשקיעים בעצמם. אין בזה פסול. רק יהיה נחמד אם הם גם יהיו מודעים למה הם עושים זאת.
אנשים יכולים ליהנות מעצם העובדה שהם חוסכים, כדי לבצע קנייה יקרה בעתיד. זוהי לא סגפנות שמביא לסבל, אלא זה מהלך מחושב שעצם הביצוע שלו מביא להנאה.

ומה דעתך על זה? מהי הגישה שלך לתרבות הצריכה והשגת אושר והנאה בחיים שלך?

כדי לא לפספס את המאמר הבא בנושא, הירשם לקבלת עדכונים בפינה השמאלית למעלה.

לפני קריאת ההמשך אני ממליץ לקרוא את "לחיות ללא הצבת מטרות – עיקרון האי עשייה – להיות כאן ועכשיו", שמכיל את הרקע והבסיס למאמר זה.

יש לנו שתי גישות שעוזרות לנו לבחור כיוון בחיים ולקבל החלטות לגבי הדברים שנעשה או לא נעשה בעתיד הקרוב והרחוק.

1. גישת הצבת המטרות הקלאסית – אומרת שיש להציב מטרות רחוקות טווח, מהן לגזור מטרות ביניים ובעזרתם לבנות תוכנית להשגת המטרות.

2. גישת ה"אי עשייה" – עיקרון האומר שעליך לעשות רק את מה שבא לך לעשות ברגע זה, בתקופה זו בחיים.

לכאורה שתי הגישות סותרות אחת את השנייה ובעבר המלצתי לכל מי ששאל על הסתירה, לפתור אותה בעצמו לאחר התנסות לאורך זמן בכל אחת מהשיטות. כאן אני רוצה לתת כמה טיפים ותובנות שיעזרו לאלו שהתנסו בגישות השונות ועכשיו חשוב להם להשלים בראש את התמונה המלאה ולהבין כיצד שתי הגישות מתיישבות זו אם זו.

כלל ראשון – החלף את המילה "להשיג" במילה "לעשות"

לרוב, כאשר אנו מסתכלים קדימה אל החיים שלנו ורוצים להחליט מה לעשות הלאה ואיך לתכנן את החיים, השאלה שאנו שואלים את עצמנו בניסוח זה או אחר היא "מה אני רוצה להשיג". הדבר הראשון שצריך לעשות כדי לכוון את עצמך למצב שיאפשר לך להיות יותר שלם עם ההחלטות שאתה תקבל, הוא להחליף את המילה להשיג במילה לעשות. כל אחת מהמילים מעלה עבורנו רצף שונה של אסוציאציות. לרוב, המילה "להשיג" מתקשרת לדברים חומריים שאנו רוצים שיהיו לנו בעתיד וקשורים איכשהו לרמת החיים – בית, אוטו, משכורת יפה, תפקיד חשוב בעבודה או מעמד מכובד. הדברים האלה תמיד נשמעים טוב, אך האם אנחנו נהיה שבעי רצון ומאושרים יותר ברגע שנשיג אותם? בד"כ זה לא קורה.
לעומת זאת, המילה "לעשות" יוצרת עבורנו תמונה של עיסוק כלשהו שאנו עוסקים בו, אנו מכניסים את עצמנו לרגע לתוך התמונה ושואלים "האם נעים לי להיות שם? האם זה משהו שאני רוצה שיהיה חלק מהחיים שלי?". המילה הזו מאפשרת להעלות רצף אסוציאטיבי שמתקשר בצורה טובה יותר אל התחושות שלנו ומאפשר לנו לשקול באיזו מידה התחושות האלה והעיסוק הזה שדמיינו משביע רצון עבורנו.

מעתה, כאשר אתה רוצה להביט אל העתיד (הקרוב או הרחוק), ולשקול במה כדאי לך להתמקד שאל את עצמך "מה אני רוצה לעשות." התשובה שתענה לעצמך (וכדאי שהיא תהיה כמה שיותר כנה) תמקד אותך בגישת ה"אי עשייה" ותחסוך ממך הרבה מהחסרונות של גישת הצבת המטרות הקלאסית.

כלל שני – אל תחפש להציב מטרות רחוקות טווח אלא מצא את החלומות שלך

אחת הדרכים למצוא מטרות אמיתיות ולא לאמץ מטרות שאינן שלך, היא להינתק מהמושג "מטרה". יש במושג הזה משהו יותר מידי רציונלי ומאולץ. את המטרות האמיתיות שלך אין צורך לחפש, כי מטרה אמיתית היא אותו הדבר שאתה חושק בו לאורך זמן ואין צורך להזכיר לעצמך שאתה רוצה את הדבר הזה. נהוג לכנות את הדברים האלה "חלומות". לחתור לכיוון החלום שלך לא יכול להיות קשה מדי. גם אם יש קשיים בדרך, עצם ההתקדמות לקראת החלום מהנה וממלאת מוטיבציה.

יש לי חבר שהחלום שלו הוא לקנות יאכטה ולהפליג בעולם במשך כמה שנים. הוא חי עבור החלום הזה ומתעורר איתו בכל יום מחדש. הוא עובד, חוסך כסף ועוסק קצת ביזמות כדי לבנות לעצמו הכנסה פסיבית ולממש אותו. הדרך אל החלום שלו קשה. אני לא הייתי מוכן לעשות את מה שהוא עושה היום, אבל לי אין את החלום הזה. מהצד ההתנהלות היום יומית שלו נראית מעייפת וקשה. אבל כך זה רק למישהו שמתבונן מהצד. החלום שלו ממלא אותו מוטיבציה והוא נהנה לאורך הדרך, כאשר בכל יום הוא מרגיש שהתקרב עוד קצת למימוש החלום שלו.

רק ברגע שאתה הופך את החלומות שלך למטרות רחוקות טווח, אתה יכול לשלב את גישת הצבת המטרות הקלאסית עם גישת ה"אי עשייה". כאשר חלום הופך למטרה, מתעורר אצלך רצון לעשות עכשיו דברים שיעזרו לך להשיג את החלום שלך. אם החלום שלך מספיק חזק, התשובה לשאלה "מה אני רוצה לעשות עכשיו" תהיה "אני רוצה לעשות את הדברים שיעזרו להשיג לי את החלום". ואם החלום לא מספיק חזק ולא בא לך לעשות דברים כדי להשיג אותו, אז מי צריך חלום כזה?

מכיוון שהרצון להשיג את החלום הוא עקבי (אצל אדם בריא בנפשו), גם הדחף לעשות בטווח הקצר דברים שיקדמו אותך לקראת החלום יהיה עקבי. כמובן שזה לא אומר שאתה תחשוב 24 שעות ביממה על החלום ותרצה לעשות רק את מה שעוזר לך להתקרב אליו. יהיו ימים שבהם אתה לגמרי תזניח את החלום ותרצה להתמקד בדברים אחרים וזה בסדר. אבל באופן כללי החלום הזה לא יעזוב אותך וידרבן אותך לחתור להשגתו.

אני מאחל לכל הקוראים שלי שנה טובה ומתוקה!
שנה של בריאות, אושר, התחלות חדשות והגשמת כל החלומות שלכם!

לפני זמן מה קראתי בכלכליסט ראיון עם פרופ' דן אריאלי, חוקר בעל שם עולמי בכלכלה התנהגותית.
אפשר לומר שהוא ממשיך דרכם של זוכי פרס הנובל, כהנמן וטברסקי ז"ל, שחקרו את האי-רציונלי בהתנהגות האנושית ובקבלת החלטות, בזמן שבעולם היה נהוג לחשוב שהאדם הוא הומו-אקונומיקוס, שפועל בצורה רציונלית למקסום תועלת.

כאן סיכמתי את הנקודות שהיו מעניינות בשבילי מתוך הכתבה. חלק מהדברים היו ידועים מזמן וחלקם הפתיעו. לא פירטתי יותר מדי לגבי כל נקודה. אני מאמין שהמשפטים שהבאתי לכשעצמם אומרים הרבה מאוד, וכל אחד יכול לפתח את הרעיונות שבהם ולראות את ההשלכות של הדברים. חלק מהדברים כתבתי במילים שלי, וחלק ציטטתי ישירות מהכתבה. בסוף הפוסט יש קישור לכתבה המקורית. יש כאן הרבה פנינות. כדאי לקרוא.

סיכום מתוך כתבת ראיון עם דן אריאלי:
- ברגע ששגינו פעם אחת, אנחנו מכלילים את זה על הכל ומוותרים על עצמנו.
לדוג' אם ניגשתי לבחורה והיא דחתה אותי, אני אכליל את זה ואחליט שאני לא מספיק טוב בשביל כל הנשים.

- לא להגיב לפרסום שלילי נגדך. עדיף שזה יישכח, מאשר לעורר מסביב לעניין מהומה.

- נאום טוב, הוא כזה שעולה באיכות שלו עם הזמן ונגמר בשיא.

- המחיר שאנו משלמים על אוכל/שתייה, משפיע על טעמו עבורנו. זוהי ציפייה שמגשימה את עצמה. הגוף שלנו משחרר חומרים כימיים, כדי להכין את עצמו לחוויה מסויימת שהוא מצפה לה. החומרים הכימיים בגוף, הם אלה שדואגים לתת לנו את החוויה, כאשר הטעם האמיתי של המוצר הנצרך הוא פחות חשוב. לכן, נסיון קודם הוא זה שייקבע את החוויות הבאות שלנו.

- העיקרון פועל באותה הדרך לגבי כל דבר אחר – מוצרי לבוש, תרופות. למשל, ככל ששילמנו יותר על התרופה, כך היא תהיה יותר יעילה עבורנו.

- תרופת פלסיבו יקרה יותר, תהיה יעילות יותר מאותה התרופה כאשר נמכרת בזול יותר.

- שיווק לא רק גורם לקנות את המוצר, אלא משפיע על ההנאה ממנו בזמן השימוש.

- כאשר משלמים במזומן, מרגישים יותר את "כאב המחיר" וזה פוגע בהנאה.

- אם רוצים לשלם פחות, צריך לשלם במזומן.

- כדי להיות מאושר, צריך כסף, אבל בהרבה פחות ממה שרוב האנשים חושבים.

- משכורת גבוהה יותר, לא עושה אותנו מאושרים יותר. מתרגלים אליה מהר.

- העלאה במשכורת מספקת אושר זמני, שנעלם מהר.

- מה שחשוב יותר, זה לא גובה המשכורת שלך, אלא גובה המשכורת שלך ביחס לגובה המשכורת של אנשים אחרים בסביבה שלך.

- אנחנו מאושרים יותר, כאשר המשכורת שלנו גבוהה יותר משל אנשים אחרים בסביבתנו. משכורת של 50 אלף ש"ח בחודש לא תעשה אותך מאושר, אם כל האנשים בסביבתך מרוויחיים יותר.

- מדד האושר, זוהי השוואה מתמדת עם האחרים בסביבתנו. מה שחשוב יותר, זה לא מה שיש לנו, אלא מה שיש לאחרים.

- כסף מביא אושר, כאשר משתמשים בו כדי להעניק לאחרים ולא כדי לשמור אותו לעצמנו.

- חוויות לא שגרתיות, שיש בהן השקעת משאבים (זמן, תכנון, אנרגיה, כסף וכו') וגם סיכון בסבל ואי הצלחה, הן אלו שיכולות לתת הכי הרבה אושר (במידה והצליחו).

- לאנשים קל להפוך לגניבים, כאשר הם מתחילים מגניבות של דברים שהם לא כסף. למשל, לגנוב עט מהעבודה, הרבה יותר קל מאשר לגנוב שקל מהקופה בעבודה. לכן לאנשים יש יד קלה בהונאה ורמאויות בתחום הפיננסי. בסה"כ משתמשים בנוסחא שיותר משתלמת עבורך, בלי מגע ישיר בכסף.

- אם שיקרת פעם או פעמיים, הדרך משם לשקר כל הזמן מאוד קלה. אחרי שמרמים קצת, מפסיקים לחשוב על עצמנו כאנשים ישירים, המוסר נשבר ומתחילים לרמות כל הזמן. אם התנהגת פעם אחת כמו גנב, אתה רואה את עצמך כגנב ומרשה לעצמך להמשיך להתנהג ככה.

- אפשר לעצור את זה, על ידי ההבנה שאסור למעוד אפילו בקטן, כי אז הסכר נפרץ. יש להימנע אפילו ממהמעידה הקטנה בפעם הבאה.

- אנשים עם אי קיו גבוה מהממוצע גונבים יותר. אנשים יצירתיים, גונבים הרבה יותר.

- אנחנו מוכנים לשלם בשביל רגשי נקם, גם אם נישאר ללא פרוטה בסוף. אנשים שמתגרשים כל כך רוצים לראות את שהני סובל, ששניהם משלמים הון עתק לעורכי דין כדי לצאת במצב יותר טוב מהשני, אבל שניהם בסוף מתרוששים על עורכי הדין.

- החלק שעובד במוח כאשר מתכננים נקמה, הוא אותו החלק שאחראי על ההנאה.

- אנשים לא מוכנים לשלם באינטרנט, כי נראה להם שהעלות השולית לא קיימת. כאשר מורידים שיר, לא חושבים שלמישהו זה עולה כסף. אבל מוכנים לקנות דיסק, לשלם עבור מופע או אוכל במסעדה, כי אנחנו מחשבים את העלות השולית לעסק. קל לנו לשלם יותר על אותם הדברים, שלפי החישוב שלנו העלות השולית שלהם גבוהה יותר.

- כאשר מציעים מוצרים דומים במחירים שונים, המכירות יורדות. אנשים צריכים לחשב לא רק אם אוהבים את המוצר מספיק, אלא גם להשוות מחירים ולעשות חישוב מורכב יותר. ההחלטה נעשית קשה יותר והחשק לקנות יורד. לכן מוכרים ספרים מצויינים לצד ספרים פחות טובים באותו המחיר. כנ"ל לגבי דיסקים של מוזיקה. דיסק של יצירות קלאסיות מעולות ודיסק של מוזיקה גרועה, עולה אותו הדבר בחנות.

- אנשים עובדים טוב כשמשלמים להם ועובדים טוב עוד יותר, כשלא משלמים להם.

- לאנשים הרבה יותר חשובה המשמעות בעבודה, הבעלות עליה, ועד כמה הם גאים במה שהם עושים, מאשר השכר ממנה. קוד פתוח נותן לאנשים משמעות ושמם קשור תמיד לעבודה שעשו. אי אפשר לקחת את זה מהם.

- אנשים עובדים יותר טוב, כאשר התגמול שהם מקבלים זו הערכה מאחרים. הערכה מתגמלת יותר טוב מכסף.

קישור לכתבה המקורית: השראה: למה מנהלי בנקים הפכו תאוותנים כמו אריות ים שמנים?

הירשם לקבלת עדכונים בפינה השמאלית למעלה, כדי לקבל ישירות למייל שלך את הפוסטים הבאים על פסיכולוגיה עסקית, שיווק והצלחה עם נשים.

כאשר אתה תתחיל לבנות את העסק שלך, רוב החברים, הקרובים ואפילו אנשים שאתה לא מכיר, יתחילו לשכנע אותך להפסיק להתעסק בשטויות, לעצור, "לחזור למוטב", לזנוח את הרעיון המטורף שהתחלת לממש ולהיות כמו כל האנשים ה"נורמליים".
זוהי אחת הסיבות, בגללן אנשים שרוצים לקחת יוזמה ולעשות שינוי בחיים שלהם, לא עושים אותו בסופו של דבר ונשארים מקובעים לנתיב הקודם שלהם.

היכולת של הסביבה להשפיע על הבן אדם היא מאוד חזקה וזה ברור לכולם. כאשר אתה מתחיל לבנות עסק, משהו שנחשב לצעד מסוכן, כיוון שדורש השקעת משאבים רבים ולפעמים דורש לעזוב את העבודה הנוכחית, אתה נמצא בנקודה מאוד רגישה ומחפש ביטחון בעשייה שלך. במצב הזה, אתה מושפע פי כמה וכמה, מאשר בסביבה הטבעית והיום יומית שלך, בה אינך לוקח סיכונים כמעט.

באופן טבעי אנו רוצים לרדת לקרקע הבטוחה נוטים ומחפשים סיבות שיצדיקו זאת. כל עוד העסק שלך אינו יציב, הקרקע אינה בטוחה מתחת לרגליך.
בשלב הזה יש לך רק שתי אופציות:
א. לעבור את תקופת האי וודאות העיקרית, למרות ההשפעה של הסביבה, עד שתהיה בטוח בעסק שלך והוא יתחיל להראות תוצאות קבועות שתהיה מרוצה מהן.
ב. לצאת מאזור האי וודאות ולהקטין את הסיכונים, בכך שתוותר עליהם לגמרי ותחזור לנתיב החיים שהיה לך לפני, ונתן לך ביטחון.

אם החלטת לבנות עסק ולהפוך אותו למשהו גדול ומצליח, אתה צריך להצמיח לעצמך עור של פיל שיאפשר לך להיות נאמן להחלטות שנעשו על סמך השיקוליים שלך. אתה צריך להסתכל רק על התוצאות בפועל ולא על דעות של אנשים אחרים, במיוחד אם הם מייעצים לך לגבי משהו, שלעולם לא עשו בעצמם.
במהלך קבלת ההחלטות שלך, אתה צריך לדעת לנפות את המידע שמגיע מאנשים ללא נסיון בתחום בו הם מייעצים, מההחלטות שלך ומהמידע שמגיע מאנשים מקצועיים בתחום שבו הם מייעצים.

הקמה וניהול של עסק, דורשים מעבר לעבודה המקצועית, עבודה פנימית רבה, מכיוון שכמות המכשולים הפסיכולוגיים כאן, גדולה פי כמה עשרות, מאשר בעבודה רגילה בשכר.

אולי הייתי צריך להתחיל מהנושא הזה, את כל סדרת הפוסטים בנושא עסקים, אבל בן אדם שהכרתי, פרש ללא כל סיבה מוצדקת מהעסק שרק התחיל לבנות, בגלל לחץ ו"הטפות מוסר" של הקרובים שלו. זה מש גרם לי להיזכר בנושא חשוב זה.

לכל אחד מאתנו קיימת בראש תמונה, בה אנו רואים את עצמנו בנקודה כלשהי בעתיד, בה החיים שלנו נראים בדיוק כמו שאנחנו שואפים לעשות אותם. באותה הנקודה מימשנו את עצמנו בכל התחומים והשגנו את מה שעמלנו עליו זמן רב – יש לנו כסף, אנחנו חיים במקום בו רוצים לחיות, אנחנו נמצאים עם בני הזוג שאנו רוצים, אנחנו עוסקים ביום יום בדברים בהם אנו באמת רוצים לעסוק. נקודה מסויימת בה סיימנו את המירוץ לקראתה. על המירוץ לנקודה הזאת אני רוצה לדבר.

כל אחד מוביל את החיים שלו לכיוון מטרות שסימן לעצמו. רק שאת המטרות האלה אנחנו בדרך כלל לא בוחרים לעצמנו, אלא, יורשים אותם מהמשפחה ומהסביבה שלנו – לעשות תואר, לבנות קריירה, להיות עשיר. ביחד עם המטרות שאנחנו יורשים מהסביבה, אנחנו מאמצים גם את הפרדיגמות לגבי מטרות אלה. הפרדיגמות הן לגבי הזמן הדרוש להשגת מטרות אלה והדרך בה עושים זאת. (אם המושג פרדיגמות אינו מוכר לך לעומק, אני מציע לך לקרוא את "פרדיגמות כאמונות מגבילות שמקבעות התנהגות")
אנחנו מאמינים שתואר ראשון לוקח לעשות שלוש שנים, שבשביל לבנות קריירה צריך במשך כמה שנים טובות לטפס במעלה סולם התפקידים, שבשביל להפוך לעשיר צריך הרבה שנים של עבודה.
אותן הפרדיגמות מחייבות אותנו ללכת בדרך הסלולה שאימצנו בתור "הדרך נכונה" ואנו מוצאים את עצמנו עושים דברים ומשקיעים בדיוק הזמן, אבל השגת השאיפות והחלומות, לא נראית באופק. חשבת פעם שאולי אפשר להשיג את אותן המטרות בזמן הרבה יותר קצר ובדרכים הרבה יותר פשוטות? שתואר באוניברסיטה אפשר בקלות לעשות תוך שנה וחצי? שלהגיע לתפקיד הבכיר ביותר אפשר תוך מספר חודשים ספורים? שלהפוך למיליונר אפשר בפחות משנה? אני אגיד לך כבר עכשיו שכל זה אפשרי ודי בקלות, אבל הרוב לא מנסה לבדוק האם האפשרות הזאת באמת קיימת, כי כולם הולכים על פי הפרדיגמות שירשו מהסביבה.

אני רוצה לעזור לך להגיע לאותה נקודת היעד אליה אתה שואף כבר עכשיו, אבל בצורה יותר יעילה, קצת יותר מהר ובפחות מאמץ ממה שזה קורה לאנשים בדרך כלל. להוציא אותך מהפרדיגמות שמקבעות אותך למסלול חיים מסויים ולהכניס אותך למסלול חיים יעיל, כדי שכבר בתקופה הקרובה תוכל לחיות את החיים שאתה באמת רוצה.

אם אתה באמת רוצה למצוא את עצמך מתעורר בוקר אחד לתוך אותם החיים ששאפת אליהם כבר זמן רב, דבר ראשון תצטרך לעשות כמה דברים ולענות לעצמך על כמה שאלות:

א. עליך להבין מהי נקודת היעד הקרובה שלך, אותה הנקודה שאליה אתה שואף עכשיו, שבשבילה אתה לומד, עובד, מתאמן ועושה דברים אחרים.
נסה לדמיין את עצמך בעתיד, בו השגת את כל הדברים שאתה שואף אליהם היום. תדמיין איך היום שלך נראה.
במה אתה עוסק? איך אתה מבלה?
איפה ואיך אתה עובד?
איזו זוגיות שלך? איך נראית המשפחה שלך?
איפה אתה גר? איזה בית יש לך?
כמה כסף יש לך?
באיזה אוטו אתה נוסע?
מה מצב הבריאות שלך?
האם אתה עוסק בספורט ואם כן, באיזה?
ממה אתה נהנה ביום יום שלך?

ככל שתצליח לתפוס יותר תחומי חיים ולהבין איך אתה רוצה שהם יראו אצלך, כך תדע יותר במדוייק לאן אתה שואף להגיע.
כאשר תבין איך אתה רוצה את החיים שלך, תוכל לייעל את דרך ההתקדמות שלך לשם ולראות האם עד היום אתה אכן התקדמת לשם או שעשית דברים שלא קידמו אותך לשם, למרות שחשבת שהם כן.

ב. תעריך, מתי אתה אמור להגיע לנקודת החיים שכרגע דמיינת, אם תמשיך בקצב בו אתה מתקדם היום.
החיים שלך בנויים היום מהתקדמות לקראת מטרותיך, אם בתחום הפיננסי, בתחום הזוגי או בתחום אישי אחר כלשהו. אם תמשיך בקצב שבו אתה מתקדם עכשיו לקראת מטרותיך, מתי תשיג אותן? האם אתה מרוצה מכמות הזמן שתידרש לך להשיג את השאיפות שלך בקצב זה?
כאשר לפני זמן רב שאלתי את עצמי שאלה זו, הבנתי פשוט אני זוחל ובכלל לא בטוח שלכיוון הנכון. שבקצב של החיים שלי כיום, אני אוכל לחיות כמו שאני רוצה רק לעת זקנה, וגם זה בסימן שאלה גדול. אז החלטתי למצוא דרכים כיצד לייעל את ההתקדמות לקראת החיים שאני באמת רוצה.
האם אתה רוצה להגיע לשאיפות שלך ומוכן לקחת אחריות להתחייב לכך או שאתה מוכן לוותר על השליטה שלך בקצב התקדמות, לתת לזה להתקדם בקצב העכשווי ולהשלים עם המצב?
משום מה אנחנו בוחרים להאמין שהחיים בעצמם יביאו אותנו למה שאנחנו רוצים, בלי שנתאמץ חזק.

ג. כיצד אתה מתקדם אל השאיפות שלך בחיים? אילו פעולות אתה עושה ברמה יומית, שבועית וחודשית?
כל אחד עושה המון דברים ביום יום שלכאורה אמורים להביא אותו לאותה נקודת החלום, אליה הוא מקווה להגיע יום אחד.
רובנו מתקדמים לנקודת היעד מכח האנרציה על סמך אותן הפרדיגמות שירשנו, בתקווה שיום אחד נגיע לשם, גם אם לא נבנה תוכנית מסודרת וברורה כיצד להשיג את מה שאנחנו רוצים. אנחנו לומדים באוניברסיטה, בונים קריירה, חלקנו הקטן גם פותח איזה עסק.
לאן הפעולות שתעשה היום אמורות להביא אותך בעתיד? האם אתה בכלל עושה פעולות כאלו או שאתה מאמין שהחיים בנויים כך שהכל יקרה מעצמו בצורה אוטומטית ויום אחד אתה תתעור לתוך חיי החלום?

לאחר שעשית את שלושת הדברים, אתה צריך לדעת לאן אתה רוצה להגיע, לאן אתה מתקדם עכשיו ואם בכלל ולהחליט האם כיוון, קצב ואופי ההתקדמות מספקים אותך או שעליך להתחיל לייעל את חייך, לקחת אותם בידיים ולהתחיל בצעידה נחושה לקראת החלומות שלך.

אחת ההחלטות המשמעותיות שעומדות בפני כל נער ונערה לקראת סיום התיכון או הצבא, היא לאן להמשיך. איזה מקצוע לבחור? הרי זו הנקודה שתקבע את המשך חייהם.

לא מזמן מישהי ביקשה ממני לתת לה עצה, מה ללכת ללמוד באוניברסיטה ואיך בכלל לבחור כיוון. כשהתחלתי לפרוס בפניה את הגישה שלי לנושא, הבנתי שהשאלה הזאת מטרידה רבים אחרים. לכן החלטתי לכתוב כאן את התפיסה שלי לגבי השכלה גבוהה ובחירת כיוון לימודים.

נתחיל מהשאלה – מדוע אנשים הולכים ללמוד במוסדות השכלה גבוהה?
אני מראש רוצה לשים בצד את המקצועות שמחייבים השכלה גבוהה כדי לעבוד בהם, כמו רופאים, עורכי דין, רואי חשבון וכד`. לא עליהם אני הולך לדבר בפוסט הזה.

אנשים הולכים ללמוד מכמה סיבות מרכזיות:
1. כיוון שאדם ללא השכלה גבוהה, נתפס כפחות איכותי בחברה, בזמן שאקדמאי ומשכיל, נחשב לאדם איכותי יותר שאוטומטית מקבל סטטוס יותר גבוה. חסרי השכלה, לעומת בעלי ההשכלה, נחשבים לנחותים יותר. במילים אחרות, החברה לוחצת לעמוד בסטנדרטים מסויימים ואנשים הולכים ללמוד כדי לרכוש מעמד. המטרה כאן היא התואר עצמו, המעמד המתלווה וכל המשתמע מכך.
2. כיוון שזה מאפשר לקבל מקצוע ובהמשך להתקבל לעבודה עם שכר גבוה, לחיות ברמת רווחה טובה יותר (כמובן שיש אנשים שיודעים שאין באמת קשר בין כמה אתה יכול להרוויח להשכלה שלך). במקרה זה, השכלה גבוהה היא לא המטרה, אלא האמצעי להשגת אורח חיים איתן מבחינה כלכלית.
3. כדי להפוך למומחה בתחום מסויים, להקדיש את כל החיים לנושא, למחקר או לפיתוח בתחום זה ולעמוד בראש תגליות גדולות. הסיבה הזאת הכי פחות נפוצה, וכמעט שלא רואים אותה בחיי היום יום, אבל גם לה יש זכות קיום, מכיוון שהיא זאת המאפשרת לגלגלי הקידמה לנוע.

אפשר לראות שאנשים תופסים השכלה גבוהה כמשהו בין מטרה בפני עצמה, לבין אמצעי. ז"א הסיבות בגללן אנשים הולכים ללמוד, הן לא חד משמעיות. זה מתנועה בין ללמוד בשביל התואר וההכרה החברתית, לבין ללמוד בשביל המקצוע המבוקש והכסף בעתיד. אם נשאל סטודנט כלשהו בשביל מה הוא לומד, הוא כנראה יתקשה לתת תשובה חד משמעית. סביר להניח שהוא יגיד שהלך ללמוד איכשהו מכוח האינרציה, בלי שהוא חשב בעצמו לעומק, למה הוא עושה את זה. זה פשוט היה נראה לו הגיוני – ללכת ללמוד באוניברסיטה.

מי שעומד בפני בחירת מקצוע, מונע על ידי שתי מוטיבציות, שבדרך כלל נוגדות אחת את השניה.
הראשונה – ללכת ללמוד את מה שהכי מעניין ומה שהיה רוצה להתעסק בו בחיים.
השניה – ללכת ללמוד מקצוע מבוקש, בו יוכל להרוויח שכר נאה.
בדרך כלל, כל אחד מהמניעים האלה מצביע לבוחר על פקולטה שונה והסטודנט לעתיד שלנו מרגיש שהוא בבעייה.

אני מציע את הנוסחה הבאה, כדי לבחור כיוון לימודים:
תאר לעצמך שלכל המקצועות יש ביקוש זהה בשוק, והשכר בכל המקצועות הוא זהה. לא משנה מה המקצוע שלך, אתה תרוויח את ה-X שקלים שלך בחודש. סוג כזה של קומוניזם
ככה אנחנו מנטרלים את פרמטר היצע העבודה במקצוע, וגובה השכר בעתיד.
עכשיו, לאחר התרגיל המחשבתי הזה, בחר את המקצוע שאתה הכי חושק בו. את אותו הדבר בו אתה תאהב להתעסק ואתה מוכן להקדיש לו חלק נכבד מחייך.
בחר את המקצוע שבו היית מוכן להתעסק אפילו בחינם, כי זה מדליק אותך. זה יהיה המקצוע הטוב ביותר עבור.

עדיף לתת את נשמתך ואת חייך למקצוע שאתה תהנה ממנו, מאשר למקצוע שתרוויח בו שכר גבוה, אבל תעבוד בו בחריקת שיניים ותרגיש מתוסכל כל החיים, בגלל שאתה מתעסק במשהו שאתה בכלל לא רוצה להתעסק בו. גם אם נראה לך שכסף גדול יוכל לפצות על זה, אז לא. אם אנחנו לא חיים את חיינו בכיוון שבו מרגישים שרוצים לחיות אותם, שום כסף לא יוציא מאתנו את התסכול הזה.

אם מטרידה אותך השאלה – "כיצד ארוויח כסף רב במקצוע שאני אוהב, אבל השכר בו לא משהו?" אני אגלה לך סוג. להרוויח מיליונים הרבה יותר קל עם מקצוע שאתה מאוהב בו, מאשר עם מקצוע שאינך נהנה ממנו. אפילו אם הוא יוקרתי יותר.
עם כל מקצוע אפשר לעשות כסף גדול. באמת גדול. לכן אפשר להוציא את פרמטר הכסף מהמשוואה.

לא יודע מה אתה רוצה ללמוד ולעשות בחיים?
אל תלך ללמוד בינתיים. תקצה לעצמך שנה כדי לנסות כל מה שיכול לעניין אותך. לא מספיקה שנה, תקצה שנתיים. לשמוע לעצות של אנשים אחרים בבחירת מקצוע, זה רעיון גרוע. צריך להתנסות בהכל בעצמך. נסה כל דבר שיכול להיראות לך מעניין, תחקור תחומים שונים, תעבוד בתפקידים זוטרים כדי להכיר את המערכות השונות. אל תשב בבית בתקווה שתגיע אליך הארה ובוקר אחד תתעורר ותדע מה אתה רוצה.

אם אתה כבר קרוב לבחירה, בדוק את המטרות שלך. בשביל מה אתה הולך ללמוד את מה שאתה מתכוון? מהי המטרה של הלימודים הללו? זה יעזור לך להחליט סופית האם אתה באמת צריך בשביל המטרה הזאת השכלה גבוהה. יכול להיות שכן ויכול להיות שיתברר לך שאין בה צורך להשגת מטרה זו.
והכי חשוב, אל תתן לעניין הזה ללכת מכח האינרציה.