יגאל שטארק – נסיקה להצלחה

בחודש וחצי האחרון אני שקוע בהרבה עבודות תוכן עבור "המרכז לאמנות הפיתוי". אין כמעט זמן לכתוב על עסקים, אבל ברגע שאני קצת אתפנה, כמו שהבטחתי, יהיו הרבה מאוד הפתעות.

אז במה הייתי כל כך שקוע?

1. הרצאות וידאו
הכנתי שתי הרצאות וידאו לצפייה באינטרנט, בקרוב מתחיל לעבוד על השלישית.
הנה הן:
– המפתח לשינוי תפיסתי (הרצאת בונוס שניתנה רק לקהל הלקוחות)
– איך לנצל כל הזדמנות ולהפוך אותה להיכרות המושלמת (הרצאה פתוחה לכולם)

2. ספרים
סיימתי לעדכן פרק ישן ולכתוב שני פרקים חדשים עבור המהדורה השנייה של הספר "סודות הפיתוי", שייצא לאור החודש.
סה"כ 1684 מילים בשלושת הפרקים.
כרגע הספר עומד על 220 עמודים.
זה אומר שכרגע אנו עומדים על 54 פרקים, לא כולל פרקי הנספחים.

הפרקים עליהם סיימתי לעבוד היום, סובבים כולם סביב אותו הנושא והם:
- מה לעשות, כאשר היא אומר "לא", לניסיון שלך לקדם עניינים
- מה לעשות עם נשים שלא נותנות בך מספיק אמון ולא מרגישות איתך מספיק בנוח להתקדם לצעד הבא
- איך להצליח עם נשים שלא רוצות להיראות קלות להשגה

אני חושב שהפעם נגעתי בנושא כמעט מכל זווית אפשרית ואפילו בקורס, אנחנו לא מפרטים את זה עד כדי כך.
יש סיכוי שעם צאת המהדורה אני אעלה את אחד משלושת הפרקים האלה כאן.

3. תכנים חדשים ותוכנית לימוד של NLP, למשתתפי הסמינר שלנו.
לצערי לא יכול לתת קישורים ישירים לתוכן, כל החומר נמצא בפורום סגור למשתתפים בלבד.
אבל הפוסט הקודם שלי, קצת נגע בנושאים מהסמינר הזה.

במהלך עבודה מתוכננת, אנחנו עושים הרבה פעולות קטנות שלא התכוונו לעשות, אך איכשהו נגררנו אליהם ועשינו בתור "גחמה רגעית". למשל בזמן כתיבת מסמך ארוך, אנחנו גוניבים כמה שניות לעצור את העבודה ולהציץ בעמוד החדשות באינטרנט או לבדוק דואר. לפעמים זה גורר אותנו להפסיק את העיסוק הקודם ולהתחיל משהו חדש – לענות על מכתב שראינו בתיבה, להתחיל לקרוא כתבה שנתקלנו בה בעמוד החדשות, והמסמך עליו עבדנו בהתחלה ננטש, עד אשר ניזכר לחזור אליו.

ההסחות הקטנות האלה מפריעות לנו לבצע משימה מסויימת מתחילתה ועד סופה. אנחנו יודעים זאת אך בכל זאת מרשים לעצמנו להתנתק מהעבודה ולגנוב כמה שניות לטובת משהו "לא קשור".
זה קורה בגלל שיש את אותם הגירויים החיצוניים שאנחנו כל כך אוהבים ובגלל ההרגלים שפיתחנו לעצמנו, שמרשים לנו להתנתק לטובת ההנאות הקטנות.

אני קורה לכל אותם הגירויים שאנו מרשים להם לקטוע את העבודה שלנו באמצע "זוללי זמן ואנרגיה". הם אינם נחוצים, אך אנו בכל זאת לא יכולים לעמוד בפיתוי. הם קוטעים את העבודה, מסיחים את תשומת הלב שלנו, גורמים לאבד ריכוז במשימה ודרוש זמן בשביל לחזור ולשקוע בחזרה לתוך המשימה עליה עבדנו. לא רק שדרוש זמן לעניין, אלא דרושה גם אנרגיה וכל סוויץ' של קטיעת בלוק עבודה באמצע, מעייף אותנו.

כדי שהעבודה שלנו תהיה יעילה, יסודית ומהירה, אנו חייבים ללמוד לעשות כל משימה מתחילתה ועד הסוף המתוכנן שלה, בלי להתנתק לטובת גחמות בלתי מתוכננות. לשם כך בתור התחלה אני מציע לעשות שלושה דברים:

א. לזהות את "זוללי הזמן" שלנו. למצוא את אותם הגירויים שאנו כל כך אוהבים לפנות אליהם, תוך קטיעה בלתי מתוכננת של רצף העבודה.

ב. להקצת זמן מסויים, בו נעסוק ב"זוללי הזמן". זה יהיה זמן מוקצה מראש בו נבדוק מייל, נקרא חדשות, נעשה שיחות חולין בטלפון וכד'. בשום זמן אחר חוץ בזמן המוקצה מראש לזוללי הזמן, אסור לנו להתעסק בהם.

ב. להחליט עבור כל משימה, לפני תחילתה, מהי נקודת התחלת העבודה ומהי נקודת סיום העבודה (זה יכול להיות זמן מסויים או תוצאה מסויימת). עד אשר לא נגיע לסיום הזה, לא לעבור לשום דבר אחר. למרות הפיתוי והנסיונות האוטומטיית של הגוף שלנו לעשות סוויץ' רגעי ולגנוב "רק כמה שניות", אסור להתנתק מהעבודה.

במהלך הזמן שהקצנו למשימה, כל המשאבים של המוח צריכים להיות מוקצים רק עבורה.