יגאל שטארק – נסיקה להצלחה

לפני זמן מה קראתי בכלכליסט ראיון עם פרופ' דן אריאלי, חוקר בעל שם עולמי בכלכלה התנהגותית.
אפשר לומר שהוא ממשיך דרכם של זוכי פרס הנובל, כהנמן וטברסקי ז"ל, שחקרו את האי-רציונלי בהתנהגות האנושית ובקבלת החלטות, בזמן שבעולם היה נהוג לחשוב שהאדם הוא הומו-אקונומיקוס, שפועל בצורה רציונלית למקסום תועלת.

כאן סיכמתי את הנקודות שהיו מעניינות בשבילי מתוך הכתבה. חלק מהדברים היו ידועים מזמן וחלקם הפתיעו. לא פירטתי יותר מדי לגבי כל נקודה. אני מאמין שהמשפטים שהבאתי לכשעצמם אומרים הרבה מאוד, וכל אחד יכול לפתח את הרעיונות שבהם ולראות את ההשלכות של הדברים. חלק מהדברים כתבתי במילים שלי, וחלק ציטטתי ישירות מהכתבה. בסוף הפוסט יש קישור לכתבה המקורית. יש כאן הרבה פנינות. כדאי לקרוא.

סיכום מתוך כתבת ראיון עם דן אריאלי:
- ברגע ששגינו פעם אחת, אנחנו מכלילים את זה על הכל ומוותרים על עצמנו.
לדוג' אם ניגשתי לבחורה והיא דחתה אותי, אני אכליל את זה ואחליט שאני לא מספיק טוב בשביל כל הנשים.

- לא להגיב לפרסום שלילי נגדך. עדיף שזה יישכח, מאשר לעורר מסביב לעניין מהומה.

- נאום טוב, הוא כזה שעולה באיכות שלו עם הזמן ונגמר בשיא.

- המחיר שאנו משלמים על אוכל/שתייה, משפיע על טעמו עבורנו. זוהי ציפייה שמגשימה את עצמה. הגוף שלנו משחרר חומרים כימיים, כדי להכין את עצמו לחוויה מסויימת שהוא מצפה לה. החומרים הכימיים בגוף, הם אלה שדואגים לתת לנו את החוויה, כאשר הטעם האמיתי של המוצר הנצרך הוא פחות חשוב. לכן, נסיון קודם הוא זה שייקבע את החוויות הבאות שלנו.

- העיקרון פועל באותה הדרך לגבי כל דבר אחר – מוצרי לבוש, תרופות. למשל, ככל ששילמנו יותר על התרופה, כך היא תהיה יותר יעילה עבורנו.

- תרופת פלסיבו יקרה יותר, תהיה יעילות יותר מאותה התרופה כאשר נמכרת בזול יותר.

- שיווק לא רק גורם לקנות את המוצר, אלא משפיע על ההנאה ממנו בזמן השימוש.

- כאשר משלמים במזומן, מרגישים יותר את "כאב המחיר" וזה פוגע בהנאה.

- אם רוצים לשלם פחות, צריך לשלם במזומן.

- כדי להיות מאושר, צריך כסף, אבל בהרבה פחות ממה שרוב האנשים חושבים.

- משכורת גבוהה יותר, לא עושה אותנו מאושרים יותר. מתרגלים אליה מהר.

- העלאה במשכורת מספקת אושר זמני, שנעלם מהר.

- מה שחשוב יותר, זה לא גובה המשכורת שלך, אלא גובה המשכורת שלך ביחס לגובה המשכורת של אנשים אחרים בסביבה שלך.

- אנחנו מאושרים יותר, כאשר המשכורת שלנו גבוהה יותר משל אנשים אחרים בסביבתנו. משכורת של 50 אלף ש"ח בחודש לא תעשה אותך מאושר, אם כל האנשים בסביבתך מרוויחיים יותר.

- מדד האושר, זוהי השוואה מתמדת עם האחרים בסביבתנו. מה שחשוב יותר, זה לא מה שיש לנו, אלא מה שיש לאחרים.

- כסף מביא אושר, כאשר משתמשים בו כדי להעניק לאחרים ולא כדי לשמור אותו לעצמנו.

- חוויות לא שגרתיות, שיש בהן השקעת משאבים (זמן, תכנון, אנרגיה, כסף וכו') וגם סיכון בסבל ואי הצלחה, הן אלו שיכולות לתת הכי הרבה אושר (במידה והצליחו).

- לאנשים קל להפוך לגניבים, כאשר הם מתחילים מגניבות של דברים שהם לא כסף. למשל, לגנוב עט מהעבודה, הרבה יותר קל מאשר לגנוב שקל מהקופה בעבודה. לכן לאנשים יש יד קלה בהונאה ורמאויות בתחום הפיננסי. בסה"כ משתמשים בנוסחא שיותר משתלמת עבורך, בלי מגע ישיר בכסף.

- אם שיקרת פעם או פעמיים, הדרך משם לשקר כל הזמן מאוד קלה. אחרי שמרמים קצת, מפסיקים לחשוב על עצמנו כאנשים ישירים, המוסר נשבר ומתחילים לרמות כל הזמן. אם התנהגת פעם אחת כמו גנב, אתה רואה את עצמך כגנב ומרשה לעצמך להמשיך להתנהג ככה.

- אפשר לעצור את זה, על ידי ההבנה שאסור למעוד אפילו בקטן, כי אז הסכר נפרץ. יש להימנע אפילו ממהמעידה הקטנה בפעם הבאה.

- אנשים עם אי קיו גבוה מהממוצע גונבים יותר. אנשים יצירתיים, גונבים הרבה יותר.

- אנחנו מוכנים לשלם בשביל רגשי נקם, גם אם נישאר ללא פרוטה בסוף. אנשים שמתגרשים כל כך רוצים לראות את שהני סובל, ששניהם משלמים הון עתק לעורכי דין כדי לצאת במצב יותר טוב מהשני, אבל שניהם בסוף מתרוששים על עורכי הדין.

- החלק שעובד במוח כאשר מתכננים נקמה, הוא אותו החלק שאחראי על ההנאה.

- אנשים לא מוכנים לשלם באינטרנט, כי נראה להם שהעלות השולית לא קיימת. כאשר מורידים שיר, לא חושבים שלמישהו זה עולה כסף. אבל מוכנים לקנות דיסק, לשלם עבור מופע או אוכל במסעדה, כי אנחנו מחשבים את העלות השולית לעסק. קל לנו לשלם יותר על אותם הדברים, שלפי החישוב שלנו העלות השולית שלהם גבוהה יותר.

- כאשר מציעים מוצרים דומים במחירים שונים, המכירות יורדות. אנשים צריכים לחשב לא רק אם אוהבים את המוצר מספיק, אלא גם להשוות מחירים ולעשות חישוב מורכב יותר. ההחלטה נעשית קשה יותר והחשק לקנות יורד. לכן מוכרים ספרים מצויינים לצד ספרים פחות טובים באותו המחיר. כנ"ל לגבי דיסקים של מוזיקה. דיסק של יצירות קלאסיות מעולות ודיסק של מוזיקה גרועה, עולה אותו הדבר בחנות.

- אנשים עובדים טוב כשמשלמים להם ועובדים טוב עוד יותר, כשלא משלמים להם.

- לאנשים הרבה יותר חשובה המשמעות בעבודה, הבעלות עליה, ועד כמה הם גאים במה שהם עושים, מאשר השכר ממנה. קוד פתוח נותן לאנשים משמעות ושמם קשור תמיד לעבודה שעשו. אי אפשר לקחת את זה מהם.

- אנשים עובדים יותר טוב, כאשר התגמול שהם מקבלים זו הערכה מאחרים. הערכה מתגמלת יותר טוב מכסף.

קישור לכתבה המקורית: השראה: למה מנהלי בנקים הפכו תאוותנים כמו אריות ים שמנים?

הירשם לקבלת עדכונים בפינה השמאלית למעלה, כדי לקבל ישירות למייל שלך את הפוסטים הבאים על פסיכולוגיה עסקית, שיווק והצלחה עם נשים.

מי שלא קרא את שלושת הפוסטים על שיפור אישי, אני מאוד ממליץ לקרוא אותם, לפני שממשיכים לפוסט זה.

הנה הקישורים אליהם:
איך אנחנו נהיים עצמנו – מהי התפתחות אישית, חלק א’
האם אפשרי להיות עצמך – מהי התפתחות אישית, חלק ב’
כיצד מתרחש שינוי ושיפור – מהי התפתחות אישית, חלק ג'

אחד מהאספקטים של שיפור אישי, הוא המודעות לתהליכים שקורים לנו ולדברים שאנו מבצעים במהלך החיים, בצורה אוטומטית. ישנם הרבה מאוד דברים שלמדנו לבצע ואפילו להרגיש, במהלך תהליך הסוציאליזציה. למדנו מהם רגשי אשמה ומתי צריך להרגיש אותם, למדנו מהו עלבון ומתי צריך להיעלב, למדנו מתי צריך לכעוס ומתי לא. כל התגובות שלנו לאנשים אחרים וכל וצורת הביטוי שלנו, אלו דברים נלמדים. אפשר לראות זאת בקלות על ידי התבוננות בתרבויות שונות. כל חברה מחנכת את חבריה להתנהג ולהגיב בצורה שונה לסביבה. בחברה המערבית נהוג לכעוס, להיעלב או להיפגע ממישהו שמטיח בך קללות. לעומתם במזרח הרחוק, נהוג לרחם על אדם שמקלל ואומר דברים לא נעימים, אבל לא להיעלב ממנו ולא לכעוס עליו.

אילו היום היו נותנים לנו את הבחירה האם לאמץ או לא לאמץ דפוס פעולה כלשהו, למשל של עלבון, כתגובה לאנשים אחרים, היינו חושבים פעמים האם זה מועיל לנו או לא. אבל אין לנו את הבחירה הזו. אנשים נעלבים כמובן מאליו. כל אחד, בהתאם לערכים שלו ובהתאם לאיך שחונך. לכל אדם יש כפתור שאם לוחצים עליו פעם אחר פעם, התגובה תהיה זהה פעם אחר פעם. כולנו נמצאים בתוך כלוב התגובות האוטומטיות שלנו. כל אחד והתגובות שהכפתורים עליו מפעילים.

כל אחד ואחת מאתנו, הוא "העבד" של תהליך החינוך ושל כללי החברה שהפנים לתוכו.
לא בהכרח כל דפוס אוטומטי, הוא "רע" לנו. חלקם בהחלט מסייעים לנו ומקלים על החיים, אבל חלקם מפריעים לנו להיות מאושרים, לתקשר בנינוחות עם אנשים ולהגיע למטרות שלנו בחיים. הדבר המפחיד יותר, הוא שאנו מריונטות שכל חייהן, זו תגובה בלתי מודעת לגירויים של הסביבה. תגובה, כפי שלמדנו להגיב אותה.

כל אדם שנמצא על דרך השיפור האישי, חייב לאמץ לעצמו מנגנון נוסף, שבעזרתו ילמד להשתחרר מהמקובעות לדפוסי הפעולה והמחשבה שלו, לשים אותם תחת מבחן ולהחליט האם הם עוזרים לו ומתי. ברגע שיקבל שליטה על אותם הדפוסים שעד היום בוצעו בצורה אוטומטית, כמובן מאליו, כתגובה מוכנה, יוכל לקבל הרבה יותר בחירה בחיים שלו, להפסיק להיות מריונטיה. אם ירצה, אף יוכל "לתכנת" את עצמו מחדש לחיים הרבה יותר מאושרים, נעימים ולהיות בעל יכולת להשיג בצורה הרבה יותר קלה את מטרותיו.

מנגנון הפקפוק
המנגנון שמאפשר להשתחרר מהדפוסים שמקבעים אותנו, נקרא מנגנון הפקפוק. להשתמש במנגנון, פירושו לזהות את המובן מאליו, את מה שנעשה בצורה אוטומטית ולא מתוך החלטה מודעת ולשים אותו על מזבח המבחן. לפקפק בצורך של כל דבר שאנו עושים לא מתוך החלטה מודעת, אלא מתוך תגובה ריאקטיבית.

חלק מהמנגון, זה על כל דפוס אוטומטי, לשאול שאלות כמו:
- "מדוע אני עושה את זה?"
- "האם זה תורם לי או לא?"
- "איך סיגלתי לעצמי את הדפוס?"
- "איך הדפוס משרת אותי?"
- "מה המשמעות העמוקה של הדפוס?"
ועוד מגוון של שאלות שיעזרו להבין מאיפה הדפוס נובע ומה המשמעות של הדפוס שאני בוחן.

אם כבר נתתי כדוגמא את תגובת העלבון, נבחן אותה מזווית שרוב האנשים לא מסתכלים ממנה (הם פשוט נעלבים, כתגובה אוטומטית למיילים של מישהו אחר). אני בטוח שאנשים שנוטים להעלב בקלות יתר, ישנו הרגל זה, לאחר שיקראו את השורות הבאות.

אם אני נעלב או נפגע ממילים של מישהו אחר, זה אומר שאני נותן למילים שלו חשיבות מאוד גבוהה. זה אומר שהוא אוטוריטה בשבילי. זה אומר שאני אקבל כל דעה או עמדה שלו, ללא עוררין. שהוא המקור לאמת אבסולוטית. הרי אם הייתי יודע שהוא לא מבין על מה הוא מדבר, אז לא הייתי מתייחס למילים שלו בכלל.
אפשר להרחיק לכת ולומר שאם אני נעלב, זה אומר שאני לא מאפשר לאדם אחר להיות בעל דעות משלו. אם הייתי מניח שלכל אחד יש את הזכות לדעה משלו, לא הייתה לי סיבה להיעלב. כי כמות הדעות, היא  ככמות האנשים על פני כדור הארץ. בזה שאני נעלב, אני שולל מהבן אדם שהעליב אותי, להיות אנושי, להיות זכאי לדעה משלו. זה פשוט חוסר כבוד כלפיו.

אז מישהו עדיין חושב שיש טעם להיעלב?
איזה דברים שהיית עושה עד היום כמובן מאליו היית רוצה לבחון לראשונה ולקחת עליהם שליטה?

רוצה להתחיל בשיפור האישי שלך ולדעת כיצד אתה יכול להפוך ליותר מודע לעצמך? הירשם לקבלת עדכונים בפינה הימנית למעלה וקבל למייל שלך את כל הפוסטים שאני כותב בנושא זה.

את תהליך ההתפתחות האישית אני מחלק ל-3 שלבים עיקריים, כאשר כל שלב אפשר לחלק לעוד תתי שלבים ולכתוב על כל אחד מהם ספר נפרד. בפוסט הזה אני אתן את התמונה הכללית של שלושת השלבים שיש לעבור בדרך לשינוי אישי.

שלב ראשון – זיהוי דפוסי החשיבה, תפיסות וערכים, דפוסי ההתנהגות והתקשורת שלך.
בשלב הזה עליך להיות מודע לכל אותם הדברים שבהם אתה משתמש בחיי היום יום ונהפכו לחלק מה"אישיות" שלך. כאן עליך להעלות על פני השטח ולהיות מודע למנגנון שעומד מאחורי ההתנהלות היום יומים שלך.

תורות שונות וזרמים שונים של לימודי מודעות עצמית, מתעסקים בעיקר עם השלב הזה. הם נועדו להביא את הבן אדם למודעות, לגבי סט ההנחיות שמנחה אותו כל החיים, צורת המחשבה שלו ודפוסי ההתנהגות הבלתי מודעיים.

ברגע ששמים את האצבע על מה שמנחה אותנו בחיים והופכים להיות מודעים לדפוסי ההתנהגות שלנו, המשך התהליך נהייה אפשרי. בעקבות המודעות, אנחנו מקבלים גישה להחלטה האם להשתמש בדפוס מסויים או לא, האם להישמע להגיון כלשהו או שמה לחפש הגיון אחר, שישמוש אותנו בצורה טובה יותר. זה לא אוטומטי, כפי שזה היה בעבר. הרבה פעמים אנשים שנמצאים לקראת סוף השלב הזה, ומעלים על פני השטח את מה שעשו בעבר בצורה אוטומטית, לעתים מתחילים להיראות "רובוטיים", כאילו מקבלים החלטה לגבי כל פעולה ומחשבה שלהם ובוחרים בצורה מאולצת איך לפעול ולחשוב.

שלב שני – בחינת טיב ויעילות הדפוסים, הערכים והתפיסות שזוהו.
בשלב הזה עליך לבחון האם הדברים שמצאת בשלב הראשון, משרתים אותך בצורה הטובה ביותר או לא.
האם הם באמת עוזרים לך להיות יותר שמח, מאושר, יותר מרוצים מהחיים? ולהגיע לתוצאות הרצויות בכל תחומי החיים?
האם הם עוזרים לך להגיע לתוצאות הרצויות בכל תחומי החיים בדרך נוחה בשבילה?
האם הם יוצרים סביבך חברים או גורמים לאנשים להתרחק ממך?
שלב זה יכול להיעשות במקביל לשלב הראשון, לאחר שזוהו הדפוסים הראשונים שאותם רוצים לבדוק.

לאחר שבחנת את טיב הדפוסים השונים, עליך לשים לב לאותם הדפוסים שאתה לא מרוצה מהם, שלא מביאים למטרות בצורה יעילה, שלא נותנים לך את התפוקות שהיית רוצה להשיג. איתם תיעשה המשך עובדת השינוי והשיפור.

למשל, האם צורת התקשורת שלך עוזרת לך להתקבל לעבודה חדשה או שבגללה אתה לא מצליח לעבור אף ראיון עבודה?
האם צורת ההתנהגות שלך והדרך בה אתה מקבל החלטות גורמת לאנשים לרצות להיות בקרבתך או מפריע לך לרכוש חברים?
האם הדרך שבא אתה מבטא את עצמך, מתנהג, מגיב, עוזרת לך למצוא זוגיות או מפריע לך למצוא בן או בת זוג?
האם הדרך שבה אתה בוחר לנהל את הפנאי שלך, משאירה אותך מרוצה או שהינך מרגיש לא מספוק וחנוק?
ככה עליך לבדוק לגבי כל דבר קטן בחיים, במיוחד אותם הדברים שאינך מרוצה מהם.
כל החיים שלך ברי שינוי, ברגע שתשים את האצבע על אותו הדבר שברצונך לשנות, תוכל גם לעשות את זה.

ברגע שהינך מזהה את הדפוסים שהינך רוצה להעלים, לשנות או לשפר בצורה כלשהי,  אתה עובר איתם לשלב הבא, כדי לשפר את איכות החיים בפועל.

שלב שלישי – שיפור דפוסים קיימים והחלפת הדפוסים הפחות יעילים, ביותר יעלים. החלפת צורות המחשבה, התפיסות והערכים שלא משרתים אותנו בצורה הטובה ביותר, בכאלו שכן יעשו זאת.
זהו השלב העדין ביותר, כיוון שזוהי התחנה האחרונה לפני השינוי בפועל. ההחלטות שיתקבלו כאן, וצורת הביצוע של המשך התהליך, ישפיעו בצורה ישירה על התוצאה.

בשלב הזה עליך להחליט באילו דפוסים חדשים, עליך להחליף את הדפוסים הישנים או איך לשנותם. באילו תפיסות עליך להחליף את התפיסות הישנות. באילו צורות תקשורת עליך להחליף את מה שהתרגלת אליו במהלך השנים.

אימוץ הדברים החדשים תמיד נעשה על ידי התערבות של אדם חיצוני, אם בדרך אמצעית או בלתי אמצעית. וכאן יש כמה דברים שהופכים את העניין לעדין.
1. הדפוסים הנוכחיים שלך והתפיסות הנוכחיות שלך, שירתו אותך במשך כל החיים. אתה התרגלת לחיות איתם בשלום, בלי לשים לב אליהם. התרגלת לפעול לפיהם בצורה אוטומטית. להפנים דפוס או תפיסה חדשה עד לאותה רמה של שימוש יעיל, לוקח זמן. גם אם הדפוס החדש הוא יעיל יותר מהישן, בפעמים הראשונות לא תוכל לפעול לפיו בצורה יעילה, מכיוון שהוא עדיין לא הופנם. אינך מרגיש מחובר אליו, אתה פועל כמו רובוט שנותנים לו הוראות מבחוץ. זה נראה ומרגיש לא טבעי ומאולץ. זהו שלב שצריך לעבור, כדי שיהיה אפשר לבחון את מלוא היעילות של הדפוס החדש ולהחליט האם הוא מוסיף או גורע.

2. מכיוון שהתהליך לוקח זמן, אותו האדם שבהנחייתו אתה מאמץ דפוסים חדשים, צריך להיות מישהו מומחה בתחומו. חבל שמישהו חובבן יציע לך משהו שלבסוף יתברר כמשהו שבכלל לא משתלב באישיות הכללית שלך או כמשהו שפחות יעיל עבורך, ממה שהיה לך ביד עד היום.

עליך להיות מאוד קפדן בבחירת המנחה שלך, כדי שלא תמצא את עצמך לאחר תקופת זמן עם דפוסים שלא רק לא עוזרים, אלא מזיקים. אל תשכח שבשלב הזה, הינך מתחיל להשתמש בפעמים הראשונות בדברים חדשים, לתקשר בדרך חדשה, לקבל החלטות בצורה חדשה. אתה כמו ילד שמתחיל ללכת. ללא התמיכה והליווי הנכון, אתה יכול ליפול ולשבור את הראש.

3. המתודולוגיה שתשתמש בה (או שהמנחה שלך ישתמש בה) להחלפה ושינוי של הדפוסים, התפיסות והערכים הישנים שלך בחדשים, משחקת תפקיד קריטי. עליך לעבור תהליך פסיכולוגי שיעזור לך להפשיר ולהשיל מעצמך דפוסים ישנים (להוציא אותם מהתת מודע ולקחת ממנו את השליטה בהם), אח"כ להתחיל להתנסות לפעול על פי הנחיות חדשות ודפוסים חדשים ובשלב הבא, להקפיא מחדש (להכניס לתת מודע), את הדפוסים והכללים החדשים, כדי שתוכל לחיות לפיהם בצורה אוטומטית ו"טבעית".
אם התהליך הזה עובר בצורה לא מבוקרת או לא נכונה, יכול להיגרם לך נזק שכדי לתקן אותו, תצטרך לפנות לאנשי מקצוע.
זוהי סיבה נוספת לשקול בצורה רצינית, עם מי אתה הולך לעבוד, במי אתה נותן אמון ולמי אתה מוכן לתת את האחריות להמשך החיים שלך.

מה זה "להיות עצמך" והאם זה אפשרי?
הרבה פעמים יוצא לנו לשמוע שצריך "להיות עצמך", "להיות אותנטי" ולא לשחק תפקיד של מישהו שאנחנו לא. לאחר ההסבר שלי על תהליך גיבוש האישיות שלנו, אני מקווה שזה ברור שאין שום עצמך אותנטי אחד ויחיד. אין שום דבר "טבעי" בהתנהגות של בן אדם, שבאמת שייך לבן אדם ומגיע איתו מהלידה. כל מה שיש, זה מודלים ותפיסות שאימצנו לגבי העולם, דפוסים שליקטנו מאחרים והתאמנו לעצמנו, סט של "חוקים" שעם הזמן נצרבו בראש, לגבי איך ואיפה עלינו לנהוג, לחשוב, לחיות.

אצל רוב האנשים, סט ההנחיות הזה נמצא כל כך עמוק בתודעה, שהם לא מסוגלים להבחין שמה שמנחה אותם, אלו כללים ועקרונות שהם אימצו במהלך החיים. הם מבדילים בין מה שהם קוראים לו "התנהגות טבעית", שהכוונה היא להתנהגות על פי אותן ההנחיות שהפונמו מזמן וקשה לשים עליהן את האצבע, ל"התנהגות מלאכותית ומאולצת" שהכוונה היא להתנהגות על פי איזשהם כללים טריים שנלמדו לאחרונה ועדיין לא הופנמו והאדם לא התרגל לפעול לפיהם.
זהו הבדל בין דפוסים שיושבים בעומק התודעה והופנמו מזמן, לבין דפוסים שנמצאים בדרך להטמעה ויושבים על פני השטח (נראים לעין). פני השטח, מול עומק התודעה.

בד"כ כאשר אומרים "להיות עצמך" או "להיות אותנטי", מתכוונים לכך שננהג על פי אותם הדברים שהפנמנו מאוד עמוק והם הפכו לחלק אינטגרלי מהאישיות שלנו, ולא ננהג על פי איזשהם כללים ודפוסים חדשים שאנחנו מנסים לאמץ בזה הרגע.

מה קורה כאשר אנו מנסים להחליף את ההתנהגות והתפיסות הישנות שלנו, במשהו חדש?
כאשר אנחנו מנסים לאמץ דפוסים וחוקים חדשים שלפיהם ננהג, אנחנו נאלצים להתנהג לפיהם בצורה מלאכותית, מחושבת ומאולצת. זה נראה מהצד מלאכותי ומאולץ, מכיוון שזו דרך התנהגות ומחשבה שונה, מהדרך בה התרגלנו לחשוב ולהתנהג במהלך כל החיים. זה גורם לנו כל הזמן להיות מודעים למה שאנחנו עושים ולהזכיר לעצמנו להתנהג על פי הכללים החדשים שאנו מאמצים זה עתה. אבל זהו רק שלב מעבר. ברגע שנפנים דפוס חדש לעומק על ידי זה שנתנסה בו מספיק פעמים ונקבל מהסביבה תגובות שמצדיקות עבורנו את טיב הדפוס, עם הזמן גם הוא יהפוך לחלק מהאישיות שלנו וכבר לא נצטרך לאלץ את עצמנו להתנהג לפיו, להחזיק אותו בזיכרון או לעשות בקרה עצמית.
אני בטוח שכל אחד יכול לרפרף בזיכרון ולראות איך עכשיו הוא עושה דברים בצורה טבעית, בכלל בלי לחשוב עליהם, בזמן שבעבר היה צריך ללמוד לעשות אותם בתור משהו חדש ומאולץ. נהיגה במכונית למשל, זו דוגמא מצויינת.

בוא נראה עוד דוגמא, כדי לוודא שהעניין ברור
האם לחייך כאשר ניגשים לפקיד קבלה במקום כלשהו, זה "להיות עצמך"? זו פעולה של נימוס שסיגלנו כחלק מהחינוך שלנו, בגיל צעיר. אנחנו עושים את זה בלי לשים לב ובלי לתכנן את זה. אבל זו אפילו פעולה לא טבעית! תינוק מחייך כשנוצר בו רגש שימחה. אנחנו עושים את זה מסיבות שונות, ערכים תרבותיים, נימוס. ההנחיה הזאת של לחייך שנתתי בתור דוגמא, יושבת אצל כל אחד כל כך עמוק בתודעה, שאנחנו לא יכולים לעלות עליה בקלות ולהגיד לעצמנו "כן, מתישהו לימדו אותי ככה, לכן זה מה שאני עושה היום". זה נראה לנו, כאילו זה בא "מעצמנו האמיתי".

לעומת זאת, כאשר אתה עושה תנועות מסויימת בשפת הגוף שלך, בתור טכניקה שלמדת לפני יומיים בקורס לשכנוע ומכירות, אתה מרגיש שזה יוצא לך מלאכותי ומאולץ, למרות שזו בדיוק אותה ההנחיה שהכנסת לראש (בדומה לחיוך שהפך ל"טבעי"), רק שהיא הרבה יותר טריה. היא נמצאות ממש על פני השטח (אתה צריך להזכיר לעצמך לעשות את זה). עם הזמן גם הנחייה זו, והפעולה שבאה איתה, יהפכו למשהו טבעי עבורך.

כל מי שאומר שצריך "להיות עצמך" כדי להיות מאושר ויש איזשהו "עצמך אותנטי", למעשה אומר "אל תתפתח אישית". אין שום "עצמך" אחד ויחיד שהוא נכון. יש רק הבדל מתי קיבלת את ההוראות שלפיהן אתה פועל.

מי שמתחיל להתעסק בהתפתחות אישית, עומק התודעה שלו, האישיות כפי שגיבש אותה במהלך החיים, לא סיפקו לו את כל התשובות שהוא חיפש ואת התוצאות שהוא רצה להשיג בחיים. הוא רוצה יותר. רוצה להיות מסוגל להשיג ולראות מעבר למה שהיה אפשרי בשבילו בעבר. לכן להגיד לו "תהיה עצמך", זה בדיוק לתקוע אותו באותו המקום, באותם הגבולות שהוא מנסה להרחיב. אנשים מגיעים להתעסק בהתפתחות אישית, כדי להטמיע משהו חדש ולבנות את "עצמך" החדש, שישרת את מטרותיהם בצורה טובה יותר.

בפוסט הבא אני אכתוב על 3 שלבים שיש לעבור במהלך ההתפתחות האישית ושינוי עצמי. כדי לא לפספס אותו, הירשם לקבלת עדכונים למייל, בפינה הימנית למעלה.

אני אסטה לתקופה קצרה מעניין העסקים והשיווק, כדי לכתוב 3 פוסטים שבהם אני רוצה להראות בקצרה את עיקרי התפיסה שלי לגבי התהליך הכללי של התפתחות אישית ושיפור עצמי.

איך אנחנו נהיים מי שאנחנו?

מהרגע שאנו נולדים, אנחנו מתחילים לעבור תהליך של סוציאליזציה. זהו אותו התהליך, שבו אנו לומדים איך העולם שלנו עובד ולומדים איך לתפקד בחברה שבה אנו גדלים. בתהליך הזה אנו מגבשים זהות, ערכים, דפוסי התנהגות ותקשורת, תפיסות ועקרונות שינחו אותנו בעתיד. בתהליך הזה אנו לומדים את חוקי פעולות הגומלין  בין אנשים ועוד הרבה מאוד דברים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים.

כל זה קורה בצורה בלתי מודעת לחלוטין, על ידי צפייה באנשים אחרים שאיתם אנו באים במגע (גם חזותי בלבד, כמו טלויזיה), וחיקוי שלהם.
מהרגע שנולדנו, אנחנו מתחילים לאמץ את צורות ההתנהגות, קבלת ההחלטות, החשיבה, הערכים, דפוסי התקשורת של האנשים הסובבים אותנו. אנחנו עושים את זה רק על ידי התבוננות וחיקוי. קל מאוד לראות את זה אצל תינוקות קטנים, שבאים לעולם כדף לבן ומתחילים לאמץ את הדפוסים של הוריהם, האנשים שנחשפו אליהם, חבריהם לגן הילדים (זאת אומרת גם את הדפוסים של ההורים של חבריהם לגן הילדים), דמויות בטלויזיה וכו'.
כך לאט לאט, נבנה אצל האדם מערך של תפיסות ואמונות, לגבי איך פועל העולם והחברה שלנו בפרט. בצורה בלתי מודעת אנחנו מגבשים לעצמנו ומפנימים את הכללים שלפיהם "יש לפעול", כך שבסופו של דבר נראה כאילו הם משהו סובייקטיבי שנולדנו איתו.
זהו חלק מרכזי מתהליך יצירת האישיות, האופי והזהות שלנו.
בשורה אחת אפשר לסכם ולומר שבתהליך הזה אנו מלקטים דפוסים, תפיסות וערכים מאנשים אחרים.

בדרך זו אנו גם לומדים את התפקידים השונים שעלינו יהיה לקחת בחברה שלנו. לומדים איך "נכון" להיות בתפקיד של גבר או אישה, איך "נכון" להיות בתפקיד תלמיד, חייל, עובד, מנהל, מתבגר, עוזר לאחד הקטן, מתראיין לעבודה וכו'.

כאשר אנו מגיעים לגיל קצת יותר מודע, אנו מתנהגים לפי דפוסי ההתנהגות וחושבים על פי דפוסי החשיבה שליקטנו, אימצנו והנפמנו עם השנים, וזה נראה לנו טבעי לחלוטין. כאילו הם חלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו. כאילו זה משהו שנולדנו איתו. אנחנו לא מודעים לתהליך שעברנו, כדי לבנות את אותה האישיות שלנו. למעשה, כל אחד מאתנו, הוא אוסף של אנשים אחרים שמהם הוא ליקט את הבסיס לדפוסי הפעולה והחשיבה שלו ושאותם חיקה במהלך החיים ובעיקר בגיל הרך. אם ננסה לחשוב לאחור, כנראה שלא נוכל לשים את האצבע ולהגיד ממי ליקטנו דפוס זה או אחר, צורת תקשורת זו או אחר, תפיסה זו או אחרת.

חשוב לציין, שאותם הדברים שליקטנו לתוך האישיות שלנו מאחרים, יכולים לעבור טרנספורמציה בתוכנו, כאשר אנו באים במגע עם העולם החיצוני. לדוגמא נניח שאימצנו במהלך ההתבגרות צורת תקשורת מאוד תוקפנית. ארועים מסויימים בחיים, יכולים למתן את דרך התקשורת הזו והיא תשתנה אם במודע או לא. אנחנו מקבלים פידבקים מהסביבה ובעקבותם בצורה בלתי מודעת עושים שינויים קלים בדפוסים שלנו. השינויים הרציניים יותר, בד"כ נעשים בצורה מודעת ומכוונת.

בפוסט הבא אני אגע בנקודה של "להיות עצמך" האותנטי. כדי לא לפספס את הפוסט, הירשם לקבלת עדכונים בפינה הימנית למעלה.

הפורום שאני מנהל מיועד לאנשים שסיימו את גיל ההתבגרות שלהם ונמצאים בגילאי 18+.
בגלל הנושא החם של הפורום, הוא מושך גם הרבה מאוד חבר'ה צעירים יותר. אמנם הם צעירים בגיל, אך רובם מבוגרים לגילם מבחינת התפיסות שלהם, צורת התנסחות, תחומי העניין והתגובות לסביבה. בנוסף אליהם, לפורום מגיעים גם הרבה חבר'ה צעירים, שלצערי אינם מבוגרים לגילם ואפילו די ילדותיים בצורה שבה הם מתנסחים, מגיבים וחושבים. הדבר הזה גורם לי לרשום להם מדי פעם הודעות בנוסח "תתבגר", בתשובה לשאלות או לתגובות שלהם.
הבעייה היא, שכל אחד חושב שהוא כר מספיק מבוגר וכל השאר מטומטמים שלא מבינים מהחיים שלהם ואפילו לא מבינים אותו. אבל אני מצאתי בשבילי דרך פשוטה להבדיל בין מישהו "בוגר", למישהו "ילדותי".

שמתי לב שכאשר רושמים "תתבגר" למישהו בעל גישה בוגרת, הוא יקבל את זה כפידבק, ינסה לברר למה אני חושב שהוא לא מספיק בוגר ומה הטעות שלו שהוא לא שם לב אליה. את זה הוא יעשה בצורה אינטליגנטית, נאותה וישמור על שיחה נעימה.

לעומת זאת, כאשר רושמים "תתבגר", למישהו בעל גישה ילדותית וחוסר בגרות, הוא מייד יתקוף חזרה, יתחיל לקלל, לנסות לרדת על אחרים, ייעלב ויתחיל לאיים שישחית את האתר, הפורום והמנהלים יחדיו.

קל מאוד לבדוק את הבגרות של הבן אדם, דרך התגובות שלו לביקורת עליו.

לפני מספר שנים, הטמענו את המושג "אמונות מגבילות" בשפה העברית. מאז המושג חדר עמוק לשיח של ההתפתחות האישית ואנשים רבים "נלחמים" באמונות המגבילות שלהם, כדי לפתוח לעצמם אפשרות ויכולת לפעול בדרכים חדשות ולהשיג תוצאות טובות יותר, בכל תחום בחיים שלהם.

כאן אפשר לקרוא קצת יותר על אמונות מגבילות, וכיצד הן משפיעות על ההחלטות, הפעולות ועל כל מה שקורה בחיים שלנו.

שינוי של אמונה מגבילה לאמונה אחרת (שמאפשרת את מה שהקודמת הגבילה), זהו בין היתר שינוי קוגניטיבי במוח. השינוי הזה מערב שינוי של תפיסות, ערכים ועקרונות שהנחו את האדם במשך הרבה זמן והפכו להרגל מחשבתי. לכן השינוי הזה אינו פשוט ואין כאן פתרונות קסם. אבל יש דרכים יעילות יותר ויעילות פחות, לשנות ולשבור אמונות מגבליות.

כמו בכל תחום בחיים, גם כאן, אנשים רבים מחפשים את גלולת הקסם, שברגע שיבלעו אותה, האמונות המגבילות שלהם ייעלמו כלא היו, ללא שום השקעה משמעותית מצד האדם.
לאחרונה נתקלתי בדרכים הזויות כאלה ואחרות, שאנשים מנסים להשתמש בהן, כדי לשנות אמונות מגבילות, בלי לקום מהכורסה.
אני אפילו לא רוצה להזכיר את כל הדרכים האלה, כדי לא לפגוע באף אחד שמשתמש בהן (אם זה עוזר לכם, תשתמשו לבריאות. אבל נראה לי שזה לא, אחרת לא הייתם משקיעים כל כך הרבה זמן בלנסות לשנות את האמונת שלכם בדרך שבחרתם), ואני רוצה לתת לכם את הדרך שלי, שכרגע אני רואה אותה בתור היעילה והמהירה ביותר, לשינוי אמונות מגבילות בצורה עצמאית.

אני טוען שהשינוי היעיל ביותר שיכול להיות, זהו שינוי חוויתי. שינוי שהבסיס שלו הוא התנסות (ולא דיבורים או מחשבות על התנסות), שמערב כמה שיותר מהחושים שלנו. לכן, הדרך הטובה ביותר לשבור את האמונות המגבילות, היא ללכת לפי המתכון הבא.

המתכון לשבירת אמונות מגבילות

ברגע שזיהית אמונה מגבילה, והבנת שזו רק התפיסה שלך וזה לא באמת חייב להיות כך במציאות. כל מה שעליך לעשות, הוא למצוא אמונה שונה ומנוגדת לאמונה המגיבלה (אמונה כזו שלא תגביל אותך, אלא תאפשר לך לעשות את מה שהאמונה הקודמת אסרה), ולהתחיל לבדוק את האמונה החדשה בשטח.
לצאת לשטח, להתנסות במשך חודש אחד, כל יום, בהתנהגות על פי האמונה החדשה (גם אם כרגע זה סותר את ההגיון שלך). בסוף החודש, אתה תראה שהאמונה המגבילה שהייתה לך, הייתה שטות מוחלטת שהכנסת לעצמך לראש.

האמונה המגבילה באמת מגבילה, כל עוד לא מודעים אליה.
כל עוד לא שמים לב שהיא נמצאת בבסיס ההגיון שלנו ועל סמך אמונה זו אנו עושים החלטות, היא תמשיך לנהל את ההתנהגות, בלי שאנו יכולים להחליט להתנהג אחרת. היא למעשה מהווה את ההגיון שלפיו אנו בוחרים להתנהג. ברגע שהתוודענו לאמונה המגבילה, אנו יכולים להחליט האם להתנהג על פיה או לעשות משהו שכרגע סותר את ההגיון שהיינו רגילים אליו, ולבדוק האם אפשר להשתמש בהגיון אחר ולקבל תוצאות טובות יותר בחיים.

חשוב לא לשכוח שכל אמונה מנחה אותנו לחשוב ולפעול בדרך מסויימת. דרך חשיבה מסויימת תמיד שוללת דרכי חשיבה אחרות והתנהגות אחרת. לכן כל אמונה, היא למעשה אמונה שמאפשרת משהו אחד ומגבילה משהו אחר. המטרה היא למצוא ולאמץ את אותן האמונות, שיאפשרו לנו להשיג את התוצאות שאנו רוצים בכל תחום בחיים (כלכלי, יחסים, פנאי וכו'), בדרך היעילה ביותר.

במשך הרבה שנים, מאוד הערכתי "תורות" שעסקו בפיתוח אישי, מה שנקרא "רוחניות" עם כל הפלגים, הגורואים והשיטות השונות. התעסקתי במשך שנים בצורה עמוקה בזן, מדיטציות, מודעות עצמית, אושו, הדרך הרביעית, לנדמרק ועוד הרבה תורות ושיטות למיניהן. אפילו הייתה מחשבה לפתוח בית ספר שיעסוק בפיתוח האישי של האדם. כל הדברים האלה, הידע, האנשים שלמדתי מהם והתורות שבהן התעמקתי, היוו חלק מהותי שהשפיע על יצירת האישיות הנוכחית שלי והביאו אותי לחיות את החיים שאני רוצה, ברמה שאני רוצה.

בשנים האחרונות, התפתחה אצלי תובנה חדשה. זאת אפילו לא תובנה, אלא עובדה שגיליתי וש"הפילה אותי מהרגליים" ושברה את התודעה הכוזבת שחייתי בה במשך הרבה זמן. בעקבות גילוי זה, כל ההערכה המיוחדת שהייתה לי לגורואים ולשיטות הפיתוח האישי, נעלמה כמעט לחלוטין. אך צמחה הערכה חדשה לקונספירציה הגדולה ביותר שהם עשו.
מה שקרה, הוא שאחרי כמה שנים באקדמיה, התחילה להתגלות בפני התמונה, במלוא תיפארתה. הבנתי שכל התובנות שהיו לי על החיים, על האנושות, על החברה והאדם בפרט, מכל התורות של השיפור העצמי למיניהן, אלו רק פירורים ממה שאנשי האקדמיה כבר יודעים מזמן ונחשב לידע בסיסי עבורם.

הבעייה, שכל הידע האקדמי, לא מגיע ל"פשוטי העם". המחקרים, האבחנות, התובנות, לא מגיעים לאנשים הרגילים. זה נשאר בין כתלי האקדמיה בלבד. זה לא מפורסם בעיתונים, בספרים או במגאזינים. הדרך היחידה שבה הידע הזה מגיע אל העם, הוא בעזרת אותם הגורואים של ההתפתחות האישית. והאנשים שמקבלים את הידע בצורה מסורסת אבל כאריזמטית מאותו הגורו, רואים את הידע הזה בתור "וואו, פקחת לי את העיניים! אני מוכן להקדיש את כל חיי למורה הגדול!". אבל בפועל, הידע הזה אינו כה מפתיע את מי שנמצא באקדמיה, אלא זהו ידע בסיסי ביותר. בדרך כלל הידע הזה שנראה כמו "וואו", אותה התורה השלמה שאנשים מקדישים שנים ללימודיה, זה חומר של שבועיים-שלוש מתוך מספר קורסים באוניברסיטה, ושם הוא אפילו הרבה יותר עמוק ומקיף.

היתרון היחיד שיש לידע זה, בתור כזה שמגיע מלימודי הפיתוח האישי ולא מהאקדמיה, הוא שכאשר זה מועבר דרך התורות השונות של פיתוח האישי, הידע הזה (שנמצא באקדמיה בצורה הרבה יותר מפורטת ועמוקה) הוא יישומי לחייו האישיים של המתלמד. באקדמיה הוא לא. באקדמיה לא מלמדים אותך להשתמש בתובנות של הידע הזה בחיים האישיים שלך, כמו שמלמדים זאת באסכולות השונות של "שיפור עצמי". באקדמיה הידע הזה הוא הרבה יותר תאורטי, מוגש מתוך עמדה "כך עובד העולם המרתק שלנו", ולא מתוך "הנה איך אתה יכול עכשיו לשנות את החיים שלך בעזרת ההבנה החדשה".

לי היה מזל. אני התחלתי לקבל את הידע בצורה יישומית דרך לימודי ההתפתחות האישית, וכאשר הגעתי לאקדמיה שהרחיבה לי את הידע הקיים פי כמה וכמה, ידעתי כיצד להפוך גם את הידע החדש, את המחקרים ואת המסקנות, לידע יישומי בחיים שלי. אנשים שמגיעים לאקדמיה ולומדים את הידע רק משם, ב-99% לא יוכלו להפוך אותו ליישומי. הם יוכלו להמשיך לחקור, למצוא ידע נוסף ומודלים חדשים שמתארים את העולם, להרחיב את האופקים שלהם ויכולת הניתוח, אבל חסרה להם המיומנות של שימוש בידע זה בחיים האישיים שלהם. יש לי פי כמה וכמה ידע מאלו ש"משתחווים" לגורואים של התפתחות אישית, אבל אין להם יכולת להשתמש בידע זה לשיפור החיים שלהם. וזאת האירוניה הגדולה.

יש נטייה לחשוב שהגברים שתמיד מוצאים אותם עם בחורה לידם (זה יכול להיות כל פעם מישהי חדשה או מישהי קבועה), אלו הגברים שקורנים בביטחון עצמי, קשוחים, שהכל טוב בחיים שלהם.
מקובל גם לחשוב, שהגברים החמודים, שמתייחסים יפה לכולם, אדיבים, נדיבים, מתחשבים, אלו הגברים שקשה להם למצוא מישהי ולרוב נמצא גבר כזה ללא בת זוג.

למרות הסטיגמות שיש בהן הרבה מן האמת, ישנו סוג מסויים של גברים חמודים וטובי לב שבניגוד לכל הסטיגמות, תמיד נפגוש אותם עם בת זוג קבוע או חדשה.

במילים גסות יותר, יש את החמודים שלא מזיינים ויש את החמודים שמזיינים.

(אזהרה! בהמשך יש הרבה גסויות ושוביניזם)
המשך קריאה »

אנשים בשאיפתם לאושר ולחיים טובים יותר, תמיד מחפשים את מה שחסר להם, כדי להיות מאושרים יותר – כסף, סקס, בית, מכונית, סגנון חיים. הם רואים מישהו אחר הנראה מאושר, שיש לו את אחד הדברים שאין להם וחושבים שאם גם להם יהיה את מה שיש לו, זה יהפוך אותם ליותר מאושרים וישפר להם את החיים.
אם הם לא היו יודעים שלאותו אדם יש את האוטו היוקרתי או סקס עם בחורה חדשה כל שבוע, הם בחיים לא היו רוצים להשיג את הדברים האלה, כי הם לא צריכים אותם באמת. אבל בגלל שמישהו הראה להם את הדברים האלה בתור "מדליקים", שכנע אותם שהדברים האלה הם Must Have, כדי לשפר את החיים וגרם להם להתחיל לחתור להשיג את זה, הם יאמצו לעצמם מטרות שהם לא באמת זקוקים להן.

מי שיוצר בתפיסה שלנו את הקישור בין "חיים טובים יותר", לבין אותם הדברים שאנחנו חייבים שיהיה לנו כדי לשפר את החיים, זו בעיקר המדיה. כתבות על אנשים עשירים, החיים הטובים שלהם ו"הצעצועים" שלהם, כתבות על גברים תל אביביים שחוזרים כל ערב עם בחורה חדשה מהפאב ונהנים מזה.

אסור לשכוח, שכאשר אנחנו מסתכלים על מישהו אחר, הוא תמיד מראה לנו את הדברים הטובים שבחייו, אבל מסתיר מאתנו את הדברים שמתסכלים אותו, את מה שהוא סולד ממנו לצד כל "הצעצועים" שלו. אנחנו תמיד רואים רק פן אחד של הדברים ומשליכים אותו על כלל החיים.

אנחנו שואבים את הסטנדרטים שלנו מאנשים אחרים, מהמדיה שמקצינה כל דבר, מסרטים הוליוודיים שמוכרים חלום, ואז אנחנו מתחילים "להרוס" לעצמנו את החיים, במרדף אחר אותם הסטנדרטים שאין לנו באמת כמיהה אליהם. אנחנו מתחילים לחשוב שאם אין לנו את זה, אז משהו לא בסדר איתנו, אז אנחנו לא מספיק טובים.

כאשר אנו מגיעים למטרות שאימצנו ולסטנדרטים "הנכונים" אחרי שנים של סבל וסירוס עצמי, אנו מגלים שזה לא נתן שום דבר ממה שציפינו לו. החיים לא הפכו להיות כמו בסרט, או כמו של אותו הבחור שקראנו עליו בכתבה. למעשה לא הרווחנו שום דבר מהשגת המטרה שהחליטנו לאמץ לעצמנו לאחר קריאה, צפייה או פגישה עם מישהו. האמת היא שפשוט לא הינו זקוקים לדברים האלה, כי אם כן הינו זקוקים להם, כבר מזמן, עוד מגיל צעיר הינו שואפים להשיג אותם וכנראה כבר מזמן היה לנו את זה. אבל פתאום לאחר שנים שלא היינו זקוקים לזה, החלטנו בתור קפריזה לאמץ מטרות שנראה טוב בעייני מובילי הדעה בחברה שלנו.

אז איך לא להיכנס למלכודת של אימוץ מטרות לא רלוונטיות ולא לנוע לכיוון מוטעה?
לפני שאתה מחליט מהו הדבר הבא, אותו תנסה להשיג בחיים, תחשוב כיצד הגיע אליך מטרה זו.

שאל את עצמך את השאלות הבאות לגבי המטרה שלך:
האם היא חלום אמיתי שלך או שאימצת אותה בעקבות השפעה של מישהו אחר?
האם אתה מתעורר כל בוקר עם מחשבה עליה, או שאתה זקוק ל"מזריקי מוטיבציה" חיצוניים, כדי להתחיל להשיג אותה?
האם תהליך השגתה יעבור בשבילך בהנאה, כי אתה מלא רצון לעשות זאת, או שאתה תעשה זאת בחריקת שיניים, כי החלטת ש"צריך"?
האם אתה מלא מוטיבציה להשיג את המטרה או שאתה צריך להשיג אותה תוך התגברות על חוסר רצון לעשות זאת?
האם אתה תרגיש שלם עם עצמך ב-100%, בזמן השגת המטרה הזו?