יגאל שטארק – נסיקה להצלחה

לפני קריאת ההמשך אני ממליץ לקרוא את "לחיות ללא הצבת מטרות – עיקרון האי עשייה – להיות כאן ועכשיו", שמכיל את הרקע והבסיס למאמר זה.

יש לנו שתי גישות שעוזרות לנו לבחור כיוון בחיים ולקבל החלטות לגבי הדברים שנעשה או לא נעשה בעתיד הקרוב והרחוק.

1. גישת הצבת המטרות הקלאסית – אומרת שיש להציב מטרות רחוקות טווח, מהן לגזור מטרות ביניים ובעזרתם לבנות תוכנית להשגת המטרות.

2. גישת ה"אי עשייה" – עיקרון האומר שעליך לעשות רק את מה שבא לך לעשות ברגע זה, בתקופה זו בחיים.

לכאורה שתי הגישות סותרות אחת את השנייה ובעבר המלצתי לכל מי ששאל על הסתירה, לפתור אותה בעצמו לאחר התנסות לאורך זמן בכל אחת מהשיטות. כאן אני רוצה לתת כמה טיפים ותובנות שיעזרו לאלו שהתנסו בגישות השונות ועכשיו חשוב להם להשלים בראש את התמונה המלאה ולהבין כיצד שתי הגישות מתיישבות זו אם זו.

כלל ראשון – החלף את המילה "להשיג" במילה "לעשות"

לרוב, כאשר אנו מסתכלים קדימה אל החיים שלנו ורוצים להחליט מה לעשות הלאה ואיך לתכנן את החיים, השאלה שאנו שואלים את עצמנו בניסוח זה או אחר היא "מה אני רוצה להשיג". הדבר הראשון שצריך לעשות כדי לכוון את עצמך למצב שיאפשר לך להיות יותר שלם עם ההחלטות שאתה תקבל, הוא להחליף את המילה להשיג במילה לעשות. כל אחת מהמילים מעלה עבורנו רצף שונה של אסוציאציות. לרוב, המילה "להשיג" מתקשרת לדברים חומריים שאנו רוצים שיהיו לנו בעתיד וקשורים איכשהו לרמת החיים – בית, אוטו, משכורת יפה, תפקיד חשוב בעבודה או מעמד מכובד. הדברים האלה תמיד נשמעים טוב, אך האם אנחנו נהיה שבעי רצון ומאושרים יותר ברגע שנשיג אותם? בד"כ זה לא קורה.
לעומת זאת, המילה "לעשות" יוצרת עבורנו תמונה של עיסוק כלשהו שאנו עוסקים בו, אנו מכניסים את עצמנו לרגע לתוך התמונה ושואלים "האם נעים לי להיות שם? האם זה משהו שאני רוצה שיהיה חלק מהחיים שלי?". המילה הזו מאפשרת להעלות רצף אסוציאטיבי שמתקשר בצורה טובה יותר אל התחושות שלנו ומאפשר לנו לשקול באיזו מידה התחושות האלה והעיסוק הזה שדמיינו משביע רצון עבורנו.

מעתה, כאשר אתה רוצה להביט אל העתיד (הקרוב או הרחוק), ולשקול במה כדאי לך להתמקד שאל את עצמך "מה אני רוצה לעשות." התשובה שתענה לעצמך (וכדאי שהיא תהיה כמה שיותר כנה) תמקד אותך בגישת ה"אי עשייה" ותחסוך ממך הרבה מהחסרונות של גישת הצבת המטרות הקלאסית.

כלל שני – אל תחפש להציב מטרות רחוקות טווח אלא מצא את החלומות שלך

אחת הדרכים למצוא מטרות אמיתיות ולא לאמץ מטרות שאינן שלך, היא להינתק מהמושג "מטרה". יש במושג הזה משהו יותר מידי רציונלי ומאולץ. את המטרות האמיתיות שלך אין צורך לחפש, כי מטרה אמיתית היא אותו הדבר שאתה חושק בו לאורך זמן ואין צורך להזכיר לעצמך שאתה רוצה את הדבר הזה. נהוג לכנות את הדברים האלה "חלומות". לחתור לכיוון החלום שלך לא יכול להיות קשה מדי. גם אם יש קשיים בדרך, עצם ההתקדמות לקראת החלום מהנה וממלאת מוטיבציה.

יש לי חבר שהחלום שלו הוא לקנות יאכטה ולהפליג בעולם במשך כמה שנים. הוא חי עבור החלום הזה ומתעורר איתו בכל יום מחדש. הוא עובד, חוסך כסף ועוסק קצת ביזמות כדי לבנות לעצמו הכנסה פסיבית ולממש אותו. הדרך אל החלום שלו קשה. אני לא הייתי מוכן לעשות את מה שהוא עושה היום, אבל לי אין את החלום הזה. מהצד ההתנהלות היום יומית שלו נראית מעייפת וקשה. אבל כך זה רק למישהו שמתבונן מהצד. החלום שלו ממלא אותו מוטיבציה והוא נהנה לאורך הדרך, כאשר בכל יום הוא מרגיש שהתקרב עוד קצת למימוש החלום שלו.

רק ברגע שאתה הופך את החלומות שלך למטרות רחוקות טווח, אתה יכול לשלב את גישת הצבת המטרות הקלאסית עם גישת ה"אי עשייה". כאשר חלום הופך למטרה, מתעורר אצלך רצון לעשות עכשיו דברים שיעזרו לך להשיג את החלום שלך. אם החלום שלך מספיק חזק, התשובה לשאלה "מה אני רוצה לעשות עכשיו" תהיה "אני רוצה לעשות את הדברים שיעזרו להשיג לי את החלום". ואם החלום לא מספיק חזק ולא בא לך לעשות דברים כדי להשיג אותו, אז מי צריך חלום כזה?

מכיוון שהרצון להשיג את החלום הוא עקבי (אצל אדם בריא בנפשו), גם הדחף לעשות בטווח הקצר דברים שיקדמו אותך לקראת החלום יהיה עקבי. כמובן שזה לא אומר שאתה תחשוב 24 שעות ביממה על החלום ותרצה לעשות רק את מה שעוזר לך להתקרב אליו. יהיו ימים שבהם אתה לגמרי תזניח את החלום ותרצה להתמקד בדברים אחרים וזה בסדר. אבל באופן כללי החלום הזה לא יעזוב אותך וידרבן אותך לחתור להשגתו.

אני מאחל לכל הקוראים שלי שנה טובה ומתוקה!
שנה של בריאות, אושר, התחלות חדשות והגשמת כל החלומות שלכם!

בעבר כתבתי רבות על הצבת מטרות בצורה נכונה ועל ההבדל בין מטרות אותנטיות לבין מטרות שאימצת מאחרים בגלל שהן נראו לך "מדליקות" וחשבת שהן יביאו לך אושר. עכשיו אני רוצה להציג תפיסה יחסית חדשנית לכל הנושא, שתאפשר להרבה מאוד אנשים לעשות מפנה מאוד משמעותי בדרך בה הם מנהלים את חיי היום יום שלהם.

נתחיל מהפעלת הגיון פשוט על הגישה הקלאסית להצבת מטרות:
אם אני מציב מטרות רחוקות טווח (למשל לקנות וילה מפוארת), סימן שיש משהו שאני רוצה שיהיה לי, אבל זה לא בר השגה היום. בין הרגע הנוכחי לבין נקודת הזמן העתידית שבה תושג המטרה צריך לבצע מגוון פעולות, לקבל הרבה החלטות, להציב מטרות ביניים, להימנע מדברים מסויימים ולחתור בצורה אקטיבית לקראת המטרה. יש ממש מערך חיים שלם, שנבנה על מנת שבעתיד אני אוכל להשיג את המטרה שהצבתי לעצמי.

לגישה כזו להצבת מטרות יש מספר חסרונות בולטים:
1. הבעיה מתחילה ברגע שאדם מתחיל לחיות ולפעול בצורה הנדרשת להשגת המטרה שהציב לעצמו, אבל כל התהליך הזה הופך עבורו למייגע, לא מהנה, מלחיץ וגם לא תמיד מביא לתוצאה.
2. במהלך הזמן שבו האדם חותר למטרה, יכולים להתרחש הרבה שינויים ברצונות שלו ובשאיפותיו והמטרה שבהשגתה השקיע, הופכת ללא רלוונטית (נעלם הרצון להיות בעל וילה מפוארת). אז בכלל מרגישים שהחיים שהקדשנו למען המטרה בוזבזו לשווא.
3. הרבה פעמים לאחר השגת המטרה אנחנו ממשיכים מכוח האנרציה להחזיק בהרגלים שהיו נחוצים בעבר, כאשר חתרנו למטרה, אך לא נחוצים עכשיו. למשל אנשים שרצו להתעשר והתרגלו לחסוך, גם כאשר כבר יש להם כסף, עדיין נמצאים בשבי של הרגל החיסכון ולא מסוגלים להרשות לעצמם להנות מהכסף הזה. להחזיק מכוח האנרציה בהרגלים לא נחוצים יכול להביא לסבל, וכל זה רק בגלל שאי שם בעבר קיבענו את עצמנו לאופי חיים מסויים, בד"כ בטענה של "נתאמץ ונסבול עכשיו, כדי להנות בעתיד". בסופו של דבר אנו מוצאים את עצמנו בתוך חיי סגפנות וסבל בתקווה שבעתיד הכל יסתדר והחיים יהיו מצויינים.

במשפט אחד – אם אתה נעול על מטרה שבחרת לעצמך בעבר, אז בהווה, ברגע הנוכחי, אתה לא חי את החיים הנוכחיים ואת הרצונות הנוכחיים. אתה מתעסק בדברים שהיו אקטואליים לך בעבר, אבל לא בהכרח אקטואליים עבורך ברגע זה.

אני מציע גישה שונה. גישה שבה לא מציבים מטרות עתידיות, לא פועלים "היום" בשביל ההנאה "מחר", אלא מתמקדים בהווה ועושים את מה שעושה לנו טוב עכשיו.

אזהרה! הגישה שאציג בהמשך מתאימה רק לאנשים ששלמים עם עצמם, עם המקום הנוכחי שלהם בחיים ועם מה שיש להם ואין להם.

אני מציע לאמץ את עיקרון ה"אי עשייה". זהו עיקרון ששואב את שורשיו מתורות המזרח ובפרט מהזן בודיזם. משמעותו היא שישנם דברים שהדרך שלהם היא להתרחש מתוך דחף טבעי ואותנטי, ללא ההתערבות האקטיבית שלנו.

אני ארד מהעץ שטיפסתי עליו במשפט הקודם ואראה כיצד יש להשתמש במושג הזה בהקשר של פעולה יום יומית והצבת מטרות.
גישת אי-עשיית אומרת שאתה לא צריך להסתכל קדימה ולתכנן את החיים הנוכחיים שלך בהתאם לאיך שאתה רוצה לראות את עתידך, אלא עליך להסתכל להווה ולעשות את הדברים שאתה אוהב לעשות אותם היום.

משפט המפתח כאן אומר: עליך לעשות רק את מה שאתה לא יכול שלא לעשות.
למשל אני לא יכולתי שלא לכתוב את הפוסט הזה. הרעיון הזה מנקר לי במוח כבר הרבה זמן והרגשתי שאני חייב לרשום עליו מאמר. לא יכולתי שלא לעשות את זה. וברגע שאניעושה את זה, אני ממש נהנה מזה. זה אומר שאני לא אילצתי את עצמי לכתוב, לא אמרתי לעצמי "זה חשוב" או "צריך, זה ישתלם לך, תתאמץ" וכד', אלא עשיתי את מה שהיה בי רצון טבעי לעשותו.

אני מכיר הרבה אנשים שמחפשים "לאמץ מטרה", רק בגלל שלמישהו אחר יש את המטרה הזו ונראה להם נורא מגניב שגם הם ינסו להשיג מטרה כזו. בד"כ מטרה כזו אינה נובעת מדחף פנימי להשיג אותה, אלא מגחמה זמנית. אם אתה נאלץ להזכיר לעצמך מחדש מהן המטרות שלך ובשביל מה אתה מתאמץ היום, סימן שהצבת המטרות שלך נעשתה בצורה גרועה. כשאני עושה את מה שאני לא יכול שלא לעשות, אין לי שום צורך להזכיר לעצמי מה המטרות שלי ועד כמה אני חייב לעבוד קשה כדי להשיג אותן. אני הרי לא יכול שלא לעשות את מה שאני עושה. יש לי דחף פנימי והנאה מכל רגע שבו אני מתעסק בדברים שאני אוהב אותם.

אתה בוודאי תשאל "איך אפשר לחיות ככה, אם אני עושה רק את מה שאני אוהב?". התשובה היא: פשוט מאוד.
למרבה הפלא, ברגע שמתחילים לפעול בגישה הזו, לא רק שנהנים מהחיים אלא גם מוצאים את המקום שלנו בחיים בצורה הטובה ביותר. פתאום אתה מוצא את עצמך מתעסק בתחביבים האהובים עליך, פתאום אתה מוצא את עצמך עובד בעבודה שאתה ממש נהנה ממנה, פתאום אתה מקבל פניות מאנשים שרוצים להשתמש בידע שלך כי הקדשת הרבה זמן והפכת למומחה באותו התחום שאתה ממש אוהב.

אם אתה מתעסק רק בעיסוקים האהובים עליך, אתה מהר מאוד תהפוך למומחה בהם. יש אנשים שעושים הרבה מאוד כסף מלשחק במשחקי מחשב. מבחינתם הם פשוט עושים את מה שהם הכי אוהבים. אולי זה נשמע מפתיע, אבל אין תחום בחיים שאי אפשר לעשות ממנו כסף. כל אחד יכול למצוא את אותה העבודה ואותו אופי החיים שהוא אוהב, ולא לרוץ אחרי חלום עתידי תוך כדי וויתור על חיים מהנים כאן ועכשיו.

ברגע שאתה משחרר את הנעילה ממטרות גדולות שעליך להשיג בעתיד, אתה מגלה ספקטרום ענק של נישות ותחומים שונים בחיים שיכולים פתאום להפוך לתחומי העניין שלך ברגע זה ואתה ממש תהנה מהם. כל עוד היית נעול על מטרות גדולות ורוב החיים שלך היו התעסקות סביבן, לא היית מסוגל לראות את שאר הדברים שנמצאים ממש לידך.

עשה רק את מה שאתה אוהב לעשות ברגע זה, בתקופה זו בחיים. אל תציב מטרות שהשגתן לא מביאה לך הנאה.

גישה זו לחיים ולהצבת מטרות יותר מתקדמת לדעתי מהגישה הקלאיסית ומאפשרת להסתכל על הדרך בה אנו מחליטים להתוות את אפיק חיינו בצורה הרבה יותר יעילה, נוחה וטבעית.

עדיין לא מנוי לקבלת עדכונים למייל? הירשם בפינה הימנית למעלה וקבל את המאמרים החמים ביותר על התפתחות אישית והצלחה בחיים.

אומרים שכאשר לאדם יש כישרון, הכישרון הוא לא בתחום אחד כלשהו, אלא הכישרון מתבטא בכל דבר שהאדם נוגע בו.

כל אחד חווה אי פעם את ההרגשה, שהוא לא מממש את עצמו מספיק, שהוא צריך איזשהו עיסוק או תחביב נוסף שבו יממש את הפוטנציאל שלו, שהוא יכול לעשות יותר, אבל לא יודע במה בדיוק להתמקד.

כדי לפתור את הבעייה הזו, עליך להעסיק את עצמך ב-3 מימדים שונים. בכל מימד, עליך לעסוק לפחות בדבר אחד.

שלושת המימדים שמאפשרים התפתחות אישית רב צדדית ובריאה של האישיות, הם:
המימד האינטלקטואלי - מדע, מחקר, ניהול ומציאת פתרונות, משחקי מחשבה, רכישת ידע בתחום כלשהו וכו'.
המימד היצירתי - ציור, כתיבה, צילום, נגינה, פיסול, בנייה וכו'.
המימד הפיזי - כל סוגי הספורט ופעילויות פיזיות למיניהן.

בכל אדם גלום הפוטנציאל לעיסוק בכל אחת מהזירות הללו. ברגע שאתה מעסיק את עצמך בכל אחד מהמימדים, אתה מקבל תחושת סיפוק מאוד גבוהה ורמת האושר שלך עולה. כמובן, בכל מימד אתה צריך לבחור את אותם הדברים, שיש לך הנאה גדולה מהעיסוק בהם. לפעמים זה לא פשוט למצוא אותם, אבל ברגע שמוצאים, החיים הופכים לחוויה חדשה והרבה יותר נעימה.

הערך המוסף של עיסוק בשלושת המימדים, הוא בהעלאת המעורבות החברתית שלך. רוב העיסוקים, דורשים לבוא במגע עם אנשים, לשתף את השגיך, להחליף נסיון ותובנות עם שותפים לתחום. מעורבות בקבוצה חברתית, שיש לה עניין דומה לשלך, מעלה לכשעצמה את רמת שביעות הרצון שלך מהחיים ומאפשרת לך לקבל מענה על צרכים פסיכולוגיים כגון הכרה חברתית, להעלות ביטחון עצמי ולקבל טפיחה על האגו.

תופעת לוואי נוספת שתקרה, לאחר שתתמקם בכל אחד מהמימדים, היא שאתה תתחיל להציב מטרות בתחומים שבהם אתה עוסק. הצבת מטרות ויעדים, יתנו לך מוטיבציה ודחף נוסף לשפר את מיומנויותיך, לפעול בחריצות, להתקדם ולהרגיש שאתה מתפתח ולא מדשדש במקום.

אז באיזה מימד עדיין אין לך עיסוק קבוע שאתה נהנה ממנו?

לאחר כל קורס של מאפי, אנחנו מקבלים די הרבה משובים למייל, ששולחים הבוגרים שלנו ובהם מספרים על פריצות הדרך שלהם, השינוי שהם עברו והתוצאות שהם התחילו להשיג לאחר הקורס. בדרך כלל אנחנו מרכזים את המשובים האלה באתר, אבל הפעם אני רוצה לחרוג מהמנהג ולפרסם פה מכתב מאוד מיוחד ונוגע ללב, שקיבלנו מאחד הבוגרים של הקורס האחרון.
אני חושב שמכתבים מהסוג הזה, הם אחד הדברים שגורמים לך להבין כל פעם מחדש, שאתה עושה עבודת קודש, ולהבין מה הערך האמיתי של מה שאתה נותן לאנשים, גם אם לרגע אחד זה הפך בשבילך לרוטינה.

לצוות ה.מ.א.פ.י היקר ולקהל הקוראים שלום רב,
אני כותב את המשוב הזה כמה שעות לאחר שסיימתי את שלב ב', מכיוון שאני פשוט כבר לא יכול לחכות לומר את כל שעל לבי.
ברשותכם, אתחיל מההתחלה. אני חייל, בן יחיד למשפחה חד הורית, לא מבוססת במיוחד.
אמנם אנחנו לא עניים מרודים, אבל אני לא ממש מתלהב להוציא מאמא שלי כספים על דברים שאני לא משוכנע שיעזרו לי.
יום אחד היא גלשה באינטרנט ומצאה באחד האתרים פרסומת למרכז. אחרי קריאות של כמה מאמרים באתר ושימת לב שלה לעובדה שאני לא בדיוק מציף את ארוחות הערב המשפחתיות בבנות זוג חדשות, היא סיפרה לי על המרכז לאמנות הפיתוי. התגובה הראשונית שלי הייתה: "שטויות. לא שווה את הזמן ואת הכסף."
אחרי לחץ (מצידה) הסכמתי להתעניין קצת יותר. אחרי הכול תביעת העין של אמא שלי אף פעם לא משקרת.
היא באה אליי בהצעה: "הקורס מורכב משני שלבים. אני אממן לך את שלב א'. ימצא חן בעיניך? תממן את שלב ב'".
אחרי עוד כמה שכנועים הסכמתי והלכתי לעשות את שלב א'. זו הייתה אחת החוויות המדהימות ביותר בחיים שלי.
הרגשתי כמו עיוור מלידה שעבר ניתוח ובפעם הראשונה בחייו פוקח את העיניים. כאילו פתאום התחלתי לראות צבעים ולאט לאט גם נופים ותופעות טבע מדהימות, התחלתי לשים לב לדברים שמתרחשים סביבי. התחלתי לעשות דברים שבחלומות הכי פרועים שלי אף פעם לא הייתי מעיז לעשות. פתאום קיבלתי הסברים לכל מה שהיה נראה לי לא הגיוני עד עכשיו. כל שאלה/ תהייה שעלתה בחיים שלי בעשר שנים האחרונות בכל מה שקשור לנשים נענתה. סוף סוף בפעם הראשונה הרגשתי שאני מקבל את הכוח והאחריות לעזור לעצמי. להרגיש יותר טוב עם עצמי. לאהוב את עצמי. להקנות לעצמי את מה שמגיע לי. סוף סוף הרגשתי שמגיע לי! גם לי!!!

דודי

בחודש וחצי האחרון אני שקוע בהרבה עבודות תוכן עבור "המרכז לאמנות הפיתוי". אין כמעט זמן לכתוב על עסקים, אבל ברגע שאני קצת אתפנה, כמו שהבטחתי, יהיו הרבה מאוד הפתעות.

אז במה הייתי כל כך שקוע?

1. הרצאות וידאו
הכנתי שתי הרצאות וידאו לצפייה באינטרנט, בקרוב מתחיל לעבוד על השלישית.
הנה הן:
– המפתח לשינוי תפיסתי (הרצאת בונוס שניתנה רק לקהל הלקוחות)
– איך לנצל כל הזדמנות ולהפוך אותה להיכרות המושלמת (הרצאה פתוחה לכולם)

2. ספרים
סיימתי לעדכן פרק ישן ולכתוב שני פרקים חדשים עבור המהדורה השנייה של הספר "סודות הפיתוי", שייצא לאור החודש.
סה"כ 1684 מילים בשלושת הפרקים.
כרגע הספר עומד על 220 עמודים.
זה אומר שכרגע אנו עומדים על 54 פרקים, לא כולל פרקי הנספחים.

הפרקים עליהם סיימתי לעבוד היום, סובבים כולם סביב אותו הנושא והם:
- מה לעשות, כאשר היא אומר "לא", לניסיון שלך לקדם עניינים
- מה לעשות עם נשים שלא נותנות בך מספיק אמון ולא מרגישות איתך מספיק בנוח להתקדם לצעד הבא
- איך להצליח עם נשים שלא רוצות להיראות קלות להשגה

אני חושב שהפעם נגעתי בנושא כמעט מכל זווית אפשרית ואפילו בקורס, אנחנו לא מפרטים את זה עד כדי כך.
יש סיכוי שעם צאת המהדורה אני אעלה את אחד משלושת הפרקים האלה כאן.

3. תכנים חדשים ותוכנית לימוד של NLP, למשתתפי הסמינר שלנו.
לצערי לא יכול לתת קישורים ישירים לתוכן, כל החומר נמצא בפורום סגור למשתתפים בלבד.
אבל הפוסט הקודם שלי, קצת נגע בנושאים מהסמינר הזה.

את כל האנשים אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות:
הנוטים לחיוביות – אלו הרואים בכל דבר את הצד החיובי.
הנוטים לשליליות – אלו הרואים את הצד השלילי בכל דבר.
ואני לא מדבר על פסימיסטים ואופטימיסטים, כי אלו משרים את הגישה שלהם על העתיד. אני מדבר על אלו שההתייחסות שלהם היא להווה ולמה שקורה איתם וסביבם ברגע זה.
כולנו נמצאים שם במידה זו או אחרת. כולנו על הציר הזה. רובנו קרוב יותר למרכז, מאחד הצדדים, אך יש מעטים שמצאים בקצוות של אחד הצירים. מי שאני הולך לדבר עליהם בפוסט זה, אלו האנשים שנמצאים בקצה של ההתייחסות החיובית לחיים בכל האספקטים שלהם.

אם נסתכל על האנשים שמצליחים בחיים, אם זה בתחום הפיננסי, הזוגי, בספורט או בתחום השגי אחר, אנו נראה שאלו אנשים שמתמקדים תמיד בדברים החיוביים ולא מתעסקים בשליליות, בתלונות, בהתנגדויות ובבעיות.
הם תמיד מקרינים אושר, שמחה, כיף להימצא סביבם והם מהווים מוקד משיכה אנושי.
אבל מלבד האנשים, הם מושכים גם הצלחה. הסרט "הסוד" מסביר את זה בצורה יפה מאוד.

לפעמים הקשיים שיוצא להם לעבור בחיים שלהם, הרבה יותר גדולים משל שאר האנשים, אבל הם לעולם לא עוטפים את הקשיים במעטפת של שליליות ושופכים החוצה. הם לא מתלוננים על החיים ולא מאשימים אף אחד. התכונה שלהם להתמקד תמיד בחיובי, היא זאת שמאפשרת להם להתקדם מעבר לקשיים, עם מצב רוח טוב ופתיחות, לעומת האנשים שיהפכו את הקושי לדבר השלילי ביותר, לאסון של החיים ויגרמו לאנשים שהיו יכולים לעזור להם, רק להתרחק מהם עוד.

הפוזיטיביות הזאת, מאפשרת לאנשים לעבור בשלום ולא לשגת כאשר שופכים עליהם דליים של חרא, הם מתייחסים לזה בקלילות וממשיכים הלאה. לעומתם, אדם נגטיבי, יעצים את הבעייה מגודל של עכבר לגודל של פיל ויבזבז את כל הכוח והזמן שלו להילחם בבעיה זו.

הזרימה לכיוון ההצלחה היא זרימה מאוד חיובית, הרי אנו זורמים להצלחה!
אבל אם האדם אינו מסוגל לשחות עם הזרם הזה, להתמקד בדברים החיוביים שנותנים לו כוח, מוטיבציה, ומצב רוח טוב ומקדמים אותו קדימה, הוא לעולם לא יוכל להפוך למצליחן.

בפוסט הבא אני אכתוב על דרך מעניינת שמאפשרת לשנות את המיקוד שלנו מהשלילי לחיובי, בכל אספקט בחיים. אז אם אינכם מנויים לבלוג זה דרך מיילים או RSS, זה הזמן לעשות זאת.

אנשים בשאיפתם לאושר ולחיים טובים יותר, תמיד מחפשים את מה שחסר להם, כדי להיות מאושרים יותר – כסף, סקס, בית, מכונית, סגנון חיים. הם רואים מישהו אחר הנראה מאושר, שיש לו את אחד הדברים שאין להם וחושבים שאם גם להם יהיה את מה שיש לו, זה יהפוך אותם ליותר מאושרים וישפר להם את החיים.
אם הם לא היו יודעים שלאותו אדם יש את האוטו היוקרתי או סקס עם בחורה חדשה כל שבוע, הם בחיים לא היו רוצים להשיג את הדברים האלה, כי הם לא צריכים אותם באמת. אבל בגלל שמישהו הראה להם את הדברים האלה בתור "מדליקים", שכנע אותם שהדברים האלה הם Must Have, כדי לשפר את החיים וגרם להם להתחיל לחתור להשיג את זה, הם יאמצו לעצמם מטרות שהם לא באמת זקוקים להן.

מי שיוצר בתפיסה שלנו את הקישור בין "חיים טובים יותר", לבין אותם הדברים שאנחנו חייבים שיהיה לנו כדי לשפר את החיים, זו בעיקר המדיה. כתבות על אנשים עשירים, החיים הטובים שלהם ו"הצעצועים" שלהם, כתבות על גברים תל אביביים שחוזרים כל ערב עם בחורה חדשה מהפאב ונהנים מזה.

אסור לשכוח, שכאשר אנחנו מסתכלים על מישהו אחר, הוא תמיד מראה לנו את הדברים הטובים שבחייו, אבל מסתיר מאתנו את הדברים שמתסכלים אותו, את מה שהוא סולד ממנו לצד כל "הצעצועים" שלו. אנחנו תמיד רואים רק פן אחד של הדברים ומשליכים אותו על כלל החיים.

אנחנו שואבים את הסטנדרטים שלנו מאנשים אחרים, מהמדיה שמקצינה כל דבר, מסרטים הוליוודיים שמוכרים חלום, ואז אנחנו מתחילים "להרוס" לעצמנו את החיים, במרדף אחר אותם הסטנדרטים שאין לנו באמת כמיהה אליהם. אנחנו מתחילים לחשוב שאם אין לנו את זה, אז משהו לא בסדר איתנו, אז אנחנו לא מספיק טובים.

כאשר אנו מגיעים למטרות שאימצנו ולסטנדרטים "הנכונים" אחרי שנים של סבל וסירוס עצמי, אנו מגלים שזה לא נתן שום דבר ממה שציפינו לו. החיים לא הפכו להיות כמו בסרט, או כמו של אותו הבחור שקראנו עליו בכתבה. למעשה לא הרווחנו שום דבר מהשגת המטרה שהחליטנו לאמץ לעצמנו לאחר קריאה, צפייה או פגישה עם מישהו. האמת היא שפשוט לא הינו זקוקים לדברים האלה, כי אם כן הינו זקוקים להם, כבר מזמן, עוד מגיל צעיר הינו שואפים להשיג אותם וכנראה כבר מזמן היה לנו את זה. אבל פתאום לאחר שנים שלא היינו זקוקים לזה, החלטנו בתור קפריזה לאמץ מטרות שנראה טוב בעייני מובילי הדעה בחברה שלנו.

אז איך לא להיכנס למלכודת של אימוץ מטרות לא רלוונטיות ולא לנוע לכיוון מוטעה?
לפני שאתה מחליט מהו הדבר הבא, אותו תנסה להשיג בחיים, תחשוב כיצד הגיע אליך מטרה זו.

שאל את עצמך את השאלות הבאות לגבי המטרה שלך:
האם היא חלום אמיתי שלך או שאימצת אותה בעקבות השפעה של מישהו אחר?
האם אתה מתעורר כל בוקר עם מחשבה עליה, או שאתה זקוק ל"מזריקי מוטיבציה" חיצוניים, כדי להתחיל להשיג אותה?
האם תהליך השגתה יעבור בשבילך בהנאה, כי אתה מלא רצון לעשות זאת, או שאתה תעשה זאת בחריקת שיניים, כי החלטת ש"צריך"?
האם אתה מלא מוטיבציה להשיג את המטרה או שאתה צריך להשיג אותה תוך התגברות על חוסר רצון לעשות זאת?
האם אתה תרגיש שלם עם עצמך ב-100%, בזמן השגת המטרה הזו?

הפוסט הנוכחי לא מומלץ לקריאה לפמיניסטיות, כיוון שהוא יכול להצביע על תופעה טבעית ביותר שהפמיניסטיות מתכחשות לה ונלחמות נגדה, אך עדיין זוהי המציאות.
כאשר הגבר לא יודע איזו בחורה הוא רוצה, מהם הטעמים שלו, מה הדרישות שלו ממנה ומה הגבולות שאסור לה לעבור, הוא נופל על הבחורה הראשונה שנראית לו ומנסה למצוא חן ולהתחבב עליה בכל הכח, בלי שהוא בכלל מכיר אותה ובדק האם יש סיכוי שיסתדרו ביחד. כתצאה מכך, היחסים שלהם (אם מתחילים כאלה) הופכים לנוראיים, שניהם סובלים יותר מאשר נהנים ועושים אחד לשני את המוות. יותר נכון, היא עושה לו את המוות.

הבעייה של גברים מסוג כזה, היא שמרוב נואשות הם מוכנים להתפשר על כל מה שיבוא. זה נובע מחוסר הערכה עצמית. הם מוכנים לוותר לעצמם, כי לא מאמינים שיכולים להציב דרישות ולקבל את מה שמגיע להם. הם מוכנים להפוך לסמרטוטים, בתקווה שמישהי תשתמש בהם. הם משדרים נואשות לכל עבר.
בפועל זה מתבטא בנסיון לרצות כל קפריזה של הבחורה, להיות נחמד אליה כל הזמן, רק שלא תכעס, לעשות כל מה שתבקש ולהתנהג כמו הכלבלב שלה.
נשים שונאות נואשות ומריחות אותה מרחוק. אם אתה רוצה להצליח, תציב לעצמך רף.

נשים רוצות גבר שישלוט ויכוון
הגבר שאישה רוצה לעצמה, זהו הגבר שישלוט בה. אני לא מתכוון לשליטה במשמעות הרעה והרודנית של המילה, אלא במי שלוקח על עצמו את האחריות לבחור את המסלול של הקשר ולכוון את הקשר למסלול זה. גם אם זה אומר להורות בצורה גלוייה או סמוייה לאדם השני, איך לנהוג ומה לעשות.
תמיד יש אחד ששולט ביחסים. שוויון לא קיים כאן. אם מישהו מבני הזוג חושב שיש ביניהם שוויון, משמע השני הוא זה שנמצא בעמדת השליטה.

כמעט אף בחורה לא תודה שהיא רוצה גבר שישלוט בה, שלא יתן לה להחליט בעצמה ושהיא תרגיש לידו "אומללה", אבל אף אחת גם לא תצא עם גבר, שאיתו היא תהיה זו שתשלוט ביחסים ביניהם.
אישה בעלת שליטה, הופכת את הגבר שלה לסמרטוט והוא מפסיק לעניין אותה.
גבר בעל שליטה, הופך את האישה שלו למלכה, כך שכל אחד כבודו במקומו מונח.

לכל אחד מאתנו קיימת בראש תמונה, בה אנו רואים את עצמנו בנקודה כלשהי בעתיד, בה החיים שלנו נראים בדיוק כמו שאנחנו שואפים לעשות אותם. באותה הנקודה מימשנו את עצמנו בכל התחומים והשגנו את מה שעמלנו עליו זמן רב – יש לנו כסף, אנחנו חיים במקום בו רוצים לחיות, אנחנו נמצאים עם בני הזוג שאנו רוצים, אנחנו עוסקים ביום יום בדברים בהם אנו באמת רוצים לעסוק. נקודה מסויימת בה סיימנו את המירוץ לקראתה. על המירוץ לנקודה הזאת אני רוצה לדבר.

כל אחד מוביל את החיים שלו לכיוון מטרות שסימן לעצמו. רק שאת המטרות האלה אנחנו בדרך כלל לא בוחרים לעצמנו, אלא, יורשים אותם מהמשפחה ומהסביבה שלנו – לעשות תואר, לבנות קריירה, להיות עשיר. ביחד עם המטרות שאנחנו יורשים מהסביבה, אנחנו מאמצים גם את הפרדיגמות לגבי מטרות אלה. הפרדיגמות הן לגבי הזמן הדרוש להשגת מטרות אלה והדרך בה עושים זאת. (אם המושג פרדיגמות אינו מוכר לך לעומק, אני מציע לך לקרוא את "פרדיגמות כאמונות מגבילות שמקבעות התנהגות")
אנחנו מאמינים שתואר ראשון לוקח לעשות שלוש שנים, שבשביל לבנות קריירה צריך במשך כמה שנים טובות לטפס במעלה סולם התפקידים, שבשביל להפוך לעשיר צריך הרבה שנים של עבודה.
אותן הפרדיגמות מחייבות אותנו ללכת בדרך הסלולה שאימצנו בתור "הדרך נכונה" ואנו מוצאים את עצמנו עושים דברים ומשקיעים בדיוק הזמן, אבל השגת השאיפות והחלומות, לא נראית באופק. חשבת פעם שאולי אפשר להשיג את אותן המטרות בזמן הרבה יותר קצר ובדרכים הרבה יותר פשוטות? שתואר באוניברסיטה אפשר בקלות לעשות תוך שנה וחצי? שלהגיע לתפקיד הבכיר ביותר אפשר תוך מספר חודשים ספורים? שלהפוך למיליונר אפשר בפחות משנה? אני אגיד לך כבר עכשיו שכל זה אפשרי ודי בקלות, אבל הרוב לא מנסה לבדוק האם האפשרות הזאת באמת קיימת, כי כולם הולכים על פי הפרדיגמות שירשו מהסביבה.

אני רוצה לעזור לך להגיע לאותה נקודת היעד אליה אתה שואף כבר עכשיו, אבל בצורה יותר יעילה, קצת יותר מהר ובפחות מאמץ ממה שזה קורה לאנשים בדרך כלל. להוציא אותך מהפרדיגמות שמקבעות אותך למסלול חיים מסויים ולהכניס אותך למסלול חיים יעיל, כדי שכבר בתקופה הקרובה תוכל לחיות את החיים שאתה באמת רוצה.

אם אתה באמת רוצה למצוא את עצמך מתעורר בוקר אחד לתוך אותם החיים ששאפת אליהם כבר זמן רב, דבר ראשון תצטרך לעשות כמה דברים ולענות לעצמך על כמה שאלות:

א. עליך להבין מהי נקודת היעד הקרובה שלך, אותה הנקודה שאליה אתה שואף עכשיו, שבשבילה אתה לומד, עובד, מתאמן ועושה דברים אחרים.
נסה לדמיין את עצמך בעתיד, בו השגת את כל הדברים שאתה שואף אליהם היום. תדמיין איך היום שלך נראה.
במה אתה עוסק? איך אתה מבלה?
איפה ואיך אתה עובד?
איזו זוגיות שלך? איך נראית המשפחה שלך?
איפה אתה גר? איזה בית יש לך?
כמה כסף יש לך?
באיזה אוטו אתה נוסע?
מה מצב הבריאות שלך?
האם אתה עוסק בספורט ואם כן, באיזה?
ממה אתה נהנה ביום יום שלך?

ככל שתצליח לתפוס יותר תחומי חיים ולהבין איך אתה רוצה שהם יראו אצלך, כך תדע יותר במדוייק לאן אתה שואף להגיע.
כאשר תבין איך אתה רוצה את החיים שלך, תוכל לייעל את דרך ההתקדמות שלך לשם ולראות האם עד היום אתה אכן התקדמת לשם או שעשית דברים שלא קידמו אותך לשם, למרות שחשבת שהם כן.

ב. תעריך, מתי אתה אמור להגיע לנקודת החיים שכרגע דמיינת, אם תמשיך בקצב בו אתה מתקדם היום.
החיים שלך בנויים היום מהתקדמות לקראת מטרותיך, אם בתחום הפיננסי, בתחום הזוגי או בתחום אישי אחר כלשהו. אם תמשיך בקצב שבו אתה מתקדם עכשיו לקראת מטרותיך, מתי תשיג אותן? האם אתה מרוצה מכמות הזמן שתידרש לך להשיג את השאיפות שלך בקצב זה?
כאשר לפני זמן רב שאלתי את עצמי שאלה זו, הבנתי פשוט אני זוחל ובכלל לא בטוח שלכיוון הנכון. שבקצב של החיים שלי כיום, אני אוכל לחיות כמו שאני רוצה רק לעת זקנה, וגם זה בסימן שאלה גדול. אז החלטתי למצוא דרכים כיצד לייעל את ההתקדמות לקראת החיים שאני באמת רוצה.
האם אתה רוצה להגיע לשאיפות שלך ומוכן לקחת אחריות להתחייב לכך או שאתה מוכן לוותר על השליטה שלך בקצב התקדמות, לתת לזה להתקדם בקצב העכשווי ולהשלים עם המצב?
משום מה אנחנו בוחרים להאמין שהחיים בעצמם יביאו אותנו למה שאנחנו רוצים, בלי שנתאמץ חזק.

ג. כיצד אתה מתקדם אל השאיפות שלך בחיים? אילו פעולות אתה עושה ברמה יומית, שבועית וחודשית?
כל אחד עושה המון דברים ביום יום שלכאורה אמורים להביא אותו לאותה נקודת החלום, אליה הוא מקווה להגיע יום אחד.
רובנו מתקדמים לנקודת היעד מכח האנרציה על סמך אותן הפרדיגמות שירשנו, בתקווה שיום אחד נגיע לשם, גם אם לא נבנה תוכנית מסודרת וברורה כיצד להשיג את מה שאנחנו רוצים. אנחנו לומדים באוניברסיטה, בונים קריירה, חלקנו הקטן גם פותח איזה עסק.
לאן הפעולות שתעשה היום אמורות להביא אותך בעתיד? האם אתה בכלל עושה פעולות כאלו או שאתה מאמין שהחיים בנויים כך שהכל יקרה מעצמו בצורה אוטומטית ויום אחד אתה תתעור לתוך חיי החלום?

לאחר שעשית את שלושת הדברים, אתה צריך לדעת לאן אתה רוצה להגיע, לאן אתה מתקדם עכשיו ואם בכלל ולהחליט האם כיוון, קצב ואופי ההתקדמות מספקים אותך או שעליך להתחיל לייעל את חייך, לקחת אותם בידיים ולהתחיל בצעידה נחושה לקראת החלומות שלך.