יגאל שטארק – נסיקה להצלחה

אומרים שכאשר לאדם יש כישרון, הכישרון הוא לא בתחום אחד כלשהו, אלא הכישרון מתבטא בכל דבר שהאדם נוגע בו.

כל אחד חווה אי פעם את ההרגשה, שהוא לא מממש את עצמו מספיק, שהוא צריך איזשהו עיסוק או תחביב נוסף שבו יממש את הפוטנציאל שלו, שהוא יכול לעשות יותר, אבל לא יודע במה בדיוק להתמקד.

כדי לפתור את הבעייה הזו, עליך להעסיק את עצמך ב-3 מימדים שונים. בכל מימד, עליך לעסוק לפחות בדבר אחד.

שלושת המימדים שמאפשרים התפתחות אישית רב צדדית ובריאה של האישיות, הם:
המימד האינטלקטואלי - מדע, מחקר, ניהול ומציאת פתרונות, משחקי מחשבה, רכישת ידע בתחום כלשהו וכו'.
המימד היצירתי - ציור, כתיבה, צילום, נגינה, פיסול, בנייה וכו'.
המימד הפיזי - כל סוגי הספורט ופעילויות פיזיות למיניהן.

בכל אדם גלום הפוטנציאל לעיסוק בכל אחת מהזירות הללו. ברגע שאתה מעסיק את עצמך בכל אחד מהמימדים, אתה מקבל תחושת סיפוק מאוד גבוהה ורמת האושר שלך עולה. כמובן, בכל מימד אתה צריך לבחור את אותם הדברים, שיש לך הנאה גדולה מהעיסוק בהם. לפעמים זה לא פשוט למצוא אותם, אבל ברגע שמוצאים, החיים הופכים לחוויה חדשה והרבה יותר נעימה.

הערך המוסף של עיסוק בשלושת המימדים, הוא בהעלאת המעורבות החברתית שלך. רוב העיסוקים, דורשים לבוא במגע עם אנשים, לשתף את השגיך, להחליף נסיון ותובנות עם שותפים לתחום. מעורבות בקבוצה חברתית, שיש לה עניין דומה לשלך, מעלה לכשעצמה את רמת שביעות הרצון שלך מהחיים ומאפשרת לך לקבל מענה על צרכים פסיכולוגיים כגון הכרה חברתית, להעלות ביטחון עצמי ולקבל טפיחה על האגו.

תופעת לוואי נוספת שתקרה, לאחר שתתמקם בכל אחד מהמימדים, היא שאתה תתחיל להציב מטרות בתחומים שבהם אתה עוסק. הצבת מטרות ויעדים, יתנו לך מוטיבציה ודחף נוסף לשפר את מיומנויותיך, לפעול בחריצות, להתקדם ולהרגיש שאתה מתפתח ולא מדשדש במקום.

אז באיזה מימד עדיין אין לך עיסוק קבוע שאתה נהנה ממנו?

מופנמים ומוחצנים או בשמם המקצועי יותר אינטרוברטים ואקסטרוברטים, כפי שקרא להם קרל גוסטב יונג, אלו שני טיפוסי אישיות עם מאפייינים מנוגדים.

כל אדם נמצא היכנשהו על הסקאלה בין המופנמות למוחצנות. ככל שישנן לאדם תכונות בולטות יותר של אחד הטיפוסים, נגיד שהוא קרוב יותר לקצה הסקאלה של טיפוס זה. ישנם גם אנשים שנמצאים קרוב יותר לאמצע הסקאלה ולהם מינון דומה של תכונות מופנמות ומוחצנות.

אינטרוברט (מופנם) - מעדיף לפנות רוב הזמן את תשומת ליבו לעולם הפנימי שלו ושואב משם אנרגיה.
אקסטרוברט (מוחצן) - מעדיף לתקשר עם הסביבה החיצונית, שם נמצא מיקוד תשומת הלב שלו רוב הזמן ומסביבה חיצונית זו הוא מקבל את האנרגיה והמרץ.

בקצרה ניתן לומר שכל אחד מהם ממוקד רוב זמנו בעולם שונה. האקסטרוברט ממוקד בסביבה החיצונית והאינטרוברט ממוקד בעולמו הפנימי יותר.

בואו נראה קצת יותר לעומק כל אחד משני טיפוסי האישיות הללו: המשך קריאה »

אחד הדברים שהקנו לי ביטחון עצמי רב והרגשת עליונות על אנשים אחרים, הייתה תובנה שלמדתי בגיל 16. באותה התקופה השתתפתי בקבוצה קטנה שעסקה בהתפתחות אישית ומדיטציה. אני הייתי הכי צעיר שם. היה לנו מורה, אדם מיוחד בפני עצמו, שרק לו אני אצטרך להקדיש פוסט שלם. היינו לומדים דברים על עצמנו ועל החיים ועושים ניסויים על מנת להבין לעומק ולחוות על עצמנו את המהות והכוח של התובנות שרכשנו.

באחד המפגשים המורה שאל:
- "למה אתם תמיד עונים כאשר אנשים שואלים אתכם שאלות?" אנחנו לא ממש ידענו איך לענות לו וניסינו למצוא תירוצים וסיבות מדוע אנחנו עושים זאת.
- "אתם לא חייבים שום דבר לאף אחד. גם לא את תשומת הלב שלכם," הוא המשיך. "לא לחברים ולא לאנשים שאינכם מכירים. לאף אחד אין זכות לדרוש את התגובה שלכם. הם דורשים את הזמן של החיים שלכם, שלעולם לא יוכלו להחזיר לכם, בלי להבין זאת. פשוט תדעו שאתם לא חייבים לתת אותו לאף אחד אם אינכם רוצים. אנשים בדרך כלל עושים דברים בצורה אוטומטית, בלי לשים לב שמי שהניע אותם לעשות זאת, הוא מישהו אחר ולא הם עצמם. הם לעולם לא קיבלו החלטה מודעת לענות או לא לענות על שאלה, לתת הסבר או להמנע ממנו. אבל הם עושים את זה תמיד – כמו רובוטים. שואלים אותם, הם מגיבים, כשיכלו לא להגיב. אבל נראה שהם אפילו לא לוקחים אופציה זו בחשבון. האנשים נמצאים בשינה עמוקה ולא שמים לב איך מישהו אחר שולט בחיים שלהם. אם תהיו מודעים יותר למה שקורה לכם, אתם תראו שאתם עושים כל כך הרבה דברים בלי שבחרתם ורציתם לעשות אותם. הם פשוט נעשים בצורה מכאנית."

כשהבנתי שהבחירה נמצאת בידי ואף אחד לא יכול להשפיע עלי אם איני רוצה זאת, נוכחתי לכוח אדיר שקיים אצלי ולא הייתי מודע אליו עד כה. בשביל לחוות ולהבין את העניין לעומק, הייתי מפריז בתגובות שלי. כאשר היו פונים אלי, לא הייתי מגיב בכלל או שמבחירה הייתי מעקב את התגובה שלי לכמה שניות, כדי לחוש שאני יכול לתת תשומת לב או לא לתת אותה. שזאת בחירה שלי ולא פעולה אוטמטית. שאם אני נותן אותה, זה מתוך בחירה מודעת. לפעמים, כאשר מישהו היה שואל אותי שאלה ומצפה שאני מייד אענה לו, הייתי אומר "אם אתה רוצה לקבל ממני את הזמן של החיים שלי, תשאל קודם אם אני מוכן לתת לך אותו".
לפעמים כשאנשים היו מופתעים מחוסר התגובה שלי אליהם ושואלים לפשר העניין, הייתי בשמחה מסביר להם שהם דורשים ממני את הזמן של החיים שלי, זמן שהם לעולם לא יחזירו לי, ומצפים בתור מובן מאליו שאני אתן להם אותו. הייתי מופתע איך אנשים אחרים בקלות נותנים את הזמן של החיים שלהם לכל אחד המבקש זאת.

אתה לא חייב לאף אחד שום רגע של החיים שלך. אנשים אחרים לעולם לא יחזירו לך את הרגעים האלה. אם החלטת לתת אותו למישהו, תהיה בטוח שאתה הוא זה שהחלטת ולא תגובה אוטומטית שהגוף שלך בחר להגיב בצורה לא מודעת.