יגאל שטארק – נסיקה להצלחה

ארמון שנברון היה ארמונם של קיסרי אוסטריה והיום הוא אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.

בסוף המאה ה-19 הארמון שימש את אחד הקיסרים האהודים על אוסטריה, פרנץ יוזף, שבילה את רוב חייו בארמון זה וגם מת בו, ואת אשתו אליזבת, או בשמה המוכר יותר – הנסיכה סיסי. את הארמון מקיפים גנים ירוקים. הגנים והארמון תוכננו על פי גני ורסאי בצרפת, אך אומרים שרק במעט לא הצליחו לעלות את תפארת ורסאי, בגלל מלחמות רבות ובעיות תקציביות שהקשו להשלים את העבודה במלוא הדרה. ( לחץ כאן להמשך הקריאה » )

וינה, בירת אוסטריה כיום, הייתה בעבר בירתה של אימפריית הענק של הקיסרות האוסטרו-הונגרית. תמיד אמרו לי שוינה זו עיר של תרבות האריסטוקרטים האירופאים, עיר עשירה בארכיטקטורה מפוארת ומקומם האהוב של המוזיקאים הקלאסיים מהדורות הקודמים. כדי לראות את נכונותן של טענות אלה נסעתי לשבוע לווינה, טיילתי ברחובות, ביקרתי בארמונות המלוכה, נכנסתי לבתיהם של פרויד ומוצארט והשתתפתי באירוע ממלכתי בעל משמעות עצומה להיסטוריה האוסטרית. על כל אלה אספר בפוסטים הבאים בנושא, אך ראשית נתחיל מהיכרות קלה עם העיר.

לפניכם סדרת התמונות הראשונה מוינה שבהן תראו את הפנים של העיר – רחובות, אנשים שאפשר לראות ברחוב, בניינים שמציפים את העיר וקצת מאופי אורח החיים של התושבים. ( לחץ כאן להמשך הקריאה » )

לא צריך להיבהל. זה לא ביצוע של עונש מוות, זה לא קטע מצילומי סרט מדע בדיוני ולא ניסוי אכזרי בבני אדם, אבל זה בהחלט קשור למה שקורה אצל כל אחד מאתנו במוח.

בעבר כדי לגלות כיצד פרסומת משפיעה על הצרכן, האם הוא התלהב מהמוצר, האמין לפרסומות, גיבש דעה חיובית או שלילית ויזכור למחרת את מסר הפרסומת, היינו צריכים לשאול אותו שאלות, לבקש ממנו למלא סקרים, לבנות סטטיסטיקות ולקוות שהמידע שאספנו מספיק מהימן ואינו מושפע יתר על המידה מרצייה חברתית (הרצון של הנשאל לספק את המידע שלדעתו רוצים לשמוע ממנו). הטכנולוגיות המתקדמות של היום מאפשרות לנו לשאוב את כל המידע על השפעת הפרסומת על הצרכן, ישירות מהמוח שלו, בלי לשאול אותו שאלות.
תודות לד"ר מיכל שפירא מהאוניברסיטה העברית הגעתי בשנה שעברה לסיור מרתק בחברת Market Watch העוסקת בין היתר במחקרי נוירו-מרקטינג.

את המוח מיפו כבר מזמן, אבל בעבר לא הייתה יכולת מחשוב שאיפשרה לשלוף את המידע בכזו קלות על פעילות האזורים השונים במוח בזמן אמת. היום זה אפשרי ובמרקט-ווטש יכולים לקחת סרטון פרסומת, טקסט, תמונה, מחיר, פרק פיילוט בסדרה, שיר או כל תוכן פרסומי אחר, להציגו לקהל היעד ולראות את תגובת המוח.

בעת הבדיקה מסתכלים על 3 פרמטרים מרכזיים:

א. תשומת לב - האם האדם צופה בתשומת לב בפרסומת או לא. באילו קטעים של הפרסומת תשומת הלב שלו מוגברת ומתי הוא מתחיל לחשוב על משהו אחר (גם אם עדיין בוהה במסך).
ב. מעורבות רגשית - אילו אמוציות נוצרות אצל האדם בעת צפיה בקטע זה או אחר בפרסומת, שליליות או חיוביות? האם נוצרו הרגשות שרצינו לעורר? האם האדם נהנה ממה שהוא רואה או סולד מזה? האם הדמות שמוצגת כרגע היא לטעמו ומעוררת רגשי גאוה או אנטגוניזם?
ג. זיכרון לטווח ארוך - האם המידע שכרגע האדם צפה בו עבר לזיכרון לטווח ארוך ומחר כשהוא יגיע לחנות הוא יזכור על המבצע ששמע עליו היום, או שהמידע נותר בזיכרון הקצר טווח ויישכח 3 דקות אחרי הצפיה בפרסומת?

את הניתוח ניתן לעשות ברמה של שניה. זאת אומרת בכל שניה אנחנו יכולים להצביע על תשומת הלב, הרגשות ופעילות הזיכרון ולהחליט האם השניה הזו טובה לפרסומת שלנו או שאולי כדאי לחתוך אותה בעריכה הסופית. קורה לא פעם שפרסומות שלמות נגנזות לאחר שהוצאו על הפקתן עשרות אלפי שקלים, מכיוון שמתברר שהן לא משיגות את האפקט הרצוי ודרושים הרבה שינויים. בדיקה אחת אוספת מידע בגודל של כ-250 ג'יגה.

רוצה לראות איך מוציאים את כל המידע הזה מהמוח? ( לחץ כאן להמשך הקריאה » )

במהלך השנים האחרונות פרסמתי בבלוג עשרות מאמרים בנושאי יזמות, שיווק באינטרנט, פרסום, קופירייטינג וניהול עסק. אחת המחשבות שהייתה מאחורי המאמרים האלה, היא שאנשים יראו בזה לא רק חומר מעניין לקריאה, אלא גם הוראה לביצוע. משמע, ישתמשו בחומר הזה כדי להחדיר את השיטות שפרסמתי לתוך העסק שלהם.
לשמחתי היו כאלה שבאמת עשו את זה ואף הכפילו את הרווחים שלהם תוך זמן קצר, בעזרת מה שלמדו כאן. לצערי, אנשים אלו היו מעטים.

ברור שכאשר נותנים לאנשים את הידע בצורה מפוזרת, ללא מסגרת מסודרת, אלא כאוסף מאמרים נפרדים בנושאים שונים הקשורים ליזמות, שיווק וניהול עסק, אנשים לא ינסו לסדר בעצמם את כל הידע שיש במאמרים לשיטה אחת שאפשר לפעול על פיה.

רוב האנשים צריכים מסגרת מחייבת, אווירת לימוד, שיטה שבנוייה לפי צעדים, לוחות זמנים שמישהו מציב להם ובנוסף לכל אלה מומלץ שיהיה גם מישהו עם שוט, שיעמוד מעליהם וייפקח על התקדמותם.

זה בדיוק מה שאני הולך לעשות למען אותם האנשים שהחליטו שהם רוצים לפתוח עסק חדש או בצורה שיטתית להגדיל את רווחי העסק הקיים שלהם בעשרות ומאות אחוזים.

בדיוק בעוד שבוע מהיום אני פותח קורס חינמי דרך האינטרנט, שבו כל אחד יכול ללמוד להקים עסק עצמאי בתחום שיבחר, באמצעות שיווק באינטרנט, ואפילו יוכל להפוך לגורו ישראלי בתחום הזה.
זה יהיה בחינם, אבל זה יהיה קשוח – עם מסגרת לימודית, עם לוחות זמנים, עם משוב ותמיכה.

למי זה מתאים?
- זו הזדמנות נהדרת לכל אלה שבמהלך זמן רב קראו רבות על שיווק באינטרנט ואולי אף התנסו, אבל אף פעם לא הפכו את זה לעסק שמכניס להם משכורת נאה בקביעות.
- זו הזדמנות נהדרת לאלה שיש להם עסק קיים, מוצר או שירות, והם רוצים בעזרת האינטרנט להכפיל את ההכנסות שלהם, את כמות הלקוחות שלהם ואת הקלות בה העסק מביא להם כסף.
- זו הזדמנות נהדרת לאלו שרוצים להקים עסק, אבל אין להם מושג איך עושים את זה, אינם יודעים לאיזה תחום לפנות לשם כך וצריכים הוראות, מידע והנחייה.

כל הפרטים וההרשמה לתוכנית בקישור הבא:
איך לבנות עסק מסביב לאחד התחביבים שלך, תוך 3 חודשים!

בפעם הקודמת סיפרתי שאחת ממטרותיו של הקופירייטר היא להצטרף לשיח שהקורא כבר מנהל בראש שלו. משמע להשתמש במילים, ביטויים, תיאורים ומשפטים שכבר שגורים בשפתו ומחשבותיו של הקורא.

היום אני רוצה לקחת את אומנות הכתיבה הפרסומית והשיווקית צעד נוסף קדימה.

הקופירייטר הוא במובן מסויים גם נביא. הוא מנבא את המחשבות שיעלו אצל הקורא, בעת קריאת הטקסט הפרסומי ומגיב אליהם כבר בתוך הטקסט.
על כל משפט שאתה כותב, אתה צריך לשאול את עצמך "מה הקורא יחשוב לעצמו, ברגע שיקרא את המשפט הזה". במידה ואתה ומניח שאצל הקורא תתעורר מיד שאלה, אז במשפטים הבאים אתה צריך לכתוב את התשובה לשאלה הזו. אם אתה חושב שאצל הקורא עלולה לעלות מחשבה של חוסר אימון במה שתכתב, במשפטים הבאים עליך להביא טיעונים תומכים למה שכתבת קודם. מצד אחד הטקסט שלך צריך להיות כתוב בצורה מאוד מבנית והגיונית, כאשר דבר אחד מוביל לדבר הבא שכתוב, ומצד שני דרך הטקסט אתה תמיד מנהל דיאלוג עם המחשבות של הקורא.

לפני זמן מה כתבתי טקסט (דווקא לא פרסומי אלא במסגרת מערכת היחסים עם הלקוחות שלי) לקהילת בוגרי הקורסים של מאפי ובו ביקשתי מהם לכתוב את סיפורי ההצלחה שלהם. מכיוון ששיערתי שאחת המחשבות שיכולה לעלות אצלם בתגובה לזה היא "אבל אני לא יודע לכתוב טוב", מייד כתבתי בפסקה הבאה טקסט שינטרל מחשבה זה. הוא התחיל במילים "אתה לא צריך שיהיה לך כישרון כתיבה יוצא דופן כדי לרשום סיפור הצלחה…".
במקום אחר באותו הטקסט שיערתי שחלק מהקוראים לא ירצו להזדהות בשמם האמיתי, לכן מיד כתבתי שאפשר להשתמש בשם בדוי, כדי לשמור על פרטיות.
אחד הדברים החשובים, הוא לנבא את המקום הנכון בטקסט, שבמהלך קריאתו תעלה אצל הקורא מחשבו זו או אחרת. ובדיוק במקום הזה, לרשום את התגובה למחשבה שעולה.

וזו האמנות – לנבא את המקום בטקסט ואת המחשבה הנכונה שתעלה במקום זה אצל הקורא, ולהגיב אליה בטקסט.

ישנן כמה דרכים לנבא את מחשבות הקורא:

1. כבר בעת כתיבת הטקסט אתה יכול לשער מראש, מה הקורא יגיד לעצמו בעת קריאת שורה זו או אחרת ומיד לכתוב בשורות הבאות את התגובה למחשבות שלו. זו מיומנות שבאה עם הזמן. אם לעולם לא ניסית לכתוב בצורה כזו בעבר, אל תשתמש בה בשלבים הראשונים.

2. לאחר שסיימת לכתוב את הטקסט, הנח אותו בצד וחזור אליו כעבור זמן (עדיף למחרת). רקא את הטקסט בראש נקי, כאשר אתה שם את עצמך במקומו של לקוח טיפוסי, עם כל החששות, הלבטים וחוסר האמון שלו. בזמן קריא זו, דרך עיני הלקוח, שים לב אילו מחשבות עולות אצלך בעת קריאת הטקסט, ואם המחשבות האלה מקבלות תגובה בטקסט. לדוג' אם לאחר קריאת שורה כלשהי עלתה אצל המחשבה "אבל מאיפה יש לו את הידע הזה?", ובשורות הבאות לא מצאת תשובה לשאלה שעלתה אצלך, סמן זאת בטקסט.

לאחר שתסיים לעבור על כל הטקסט ולסמן את כל המקומות בהם עלו אצלך שאלות, חששות או לבטים ולא קיבלו תגובה הולמת בטקסט, שכתב את הטקסט שלך והשלם את החסר.

דרך זו מתאימה לאנשים שמכירים היטב את קהל היעד ויכולים בקלות להיכנס לראש של לקוח פוטנציאלי. לרוב, גם בדרך זו אפשר לטעות עקב הקושי להיכנס לנעליו של הקורא. המחשבות שיעלו אצלך (בתור כותב הטקסט שמנסה להיכנס לנעלי הקורא), לאו דווקא יהיו אלה שיעלו אצל הקורא האמיתי. לכן גם כאן אינך חסין מטעויות.

3. לאחר כתיבת הטקסט, לתת אותו למספר אנשים מקהל היעד שלך לקריאה ולבקש להגיד לך מהם ההערות, השאלות, ההתלבטויות והחששות שעלו אצלם בעת קריאת הטקסט. כמובן עליהם גם להגיד באיזה מקום בטקסט זה עלה. לאחר מכן תוכל להשלים את החסר בטקסט.

לסיכום,
הקורא צריך להרגיש שאתה קורא את מחשבותיו ומנהל איתו דיאלוג מתמיד. זו האמנות הגבוהה ביותר. המחשבה של הקופירייטר תמיד צריכה לרוץ צעד אחד לפני מחשבת הקורא, ולנבא אותה.

אם עדיין לא עשית זאת, זה הזמן להצטרף לקבלת עדכונים בפינה השמאלית למעלה.
בכל פעם שאפרסם פוסט חדש, תקבל על כל הודעה למייל.

הפסיכולוגיה כבר מזמן הוכיחה שאנו נותנים אמון באנשים שאיתם אנו מרגישים זהות גבוה. לכן, בראיונות עבודה המראיין יתן עדיפות למרואיין שדומה לו מבחינת גישה לחיים, תפיסות, צורת התבטאות, תחביבים ואפילו עדה. ככל שירגיש שהמרואיין דומה לו יותר, כך יפתח חיבה חזקה יותר כלפיו. זוהי אחת הסיבות לכך שבארגונים רבים רוב העובדים מאוד דומים אחד לשני. מעסיקים מעדיפים לגייס אנשים שמגיעים מתרבות הדומה לזו שלהם.

למה חשוב להבין את זה ואיך זה קשור לקופירייטינג?

בעת כתיבה תוכן, לא משנה אם הוא תוכן שמעביר מידע בלבד, תוכן שיווקי או תוכן פרסומי, חייבים להשתמש בעיקרון של יצירת תחושת זהות אצל הקורא.

אחד הכישורים החשובים ביותר שקופירייטר זקוק להם, זוהי היכולת להיכנס לראשו של קורא פוטנציאלי, להבין באילו מילים וביטויים הוא חושב, כיצד מנסח לעצמו את הבעיות שלו ואיך מכנה את השאיפות שלו. ברגע שהקופירייטר מבין זאת, יוכל בכתיבה שלו להעלות את המחשבות, הלבטים, הבעיות והשאיפות של אותו הקורא הפוטנציאלי, בדיוק באותם הביטויים שהקורא חושב בהם והם כבר נמצאים בתוך הראש שלו.

קריאה של טקסט כזה יוצרת אפקט של בניית אמון עמוק ביותר. הקורא אומר לעצמו "וואו, הוא כותב בדיוק את מה שאני חשבתי עליו. הוא מדבר בדיוק על הבעיות שלי. הוא חשב על אותם הדברים שאני חשבתי עליהם. הוא מבין אותי! אני רוצה לשמוע מה עוד יש לו להגיד!".

אם אתה כותב טקסט שיווקי, ברגע שהקורא שלך אמור לעצמו את הדברים האלה, אתה יכול לטפוח לעצמך על השכם כי זכית באדם שיקרא בשקיקה כל מילה שתכתוב בהמשך. כל מה שנותר לך עכשיו, זה לא לפשל בהמשך הטקסט כדי לגרום לאדם לא רק לקרוא את מה שאתה כותב, אלא גם לבצע פעולה – לקנות את המוצר שאתה מציע. זה כמובן דורש כמה כישורים נוספים.

הקופירייטר חייב לקחת בחשבון עבור מי הוא כותב ומה עובר בראש אצל הקורא שלו.

אחת הטעויות של קופירייטרים שנתקלתי בהן, היא כתיבה בשפה גבוה מדי, יפה מדי, ספרותית מדי, כשזה כלל לא נחוץ ואף מיותר ומזיק. לפעמים קופירייטר משתדל להפגין שליטה גבוה בשפה ומפספס לגמרי את הלקוח מכיוון שכותב במושגים שלא מדברים אל הלקוח, בשפה שהלקוח לא מתחבר אליה, בביטויים שלא נמצאים בראשו הלקוח.

המטרה היא להצטרף לדיאלוג שהאדם כבר מנהל בראש שלו.
קל מאוד לפספס את המטרה הזו, כאשר הקופירייטר משתמש בשפה שנכונה בעייניו, אך לא מדברת אל הלקוח.

הנה כמה רעיונות שיעזרו למצוא את המחשבות שנמצאות בראש של קהל היעד שלך:
1. שימוש בשאלונים – להעביר שאלונים שבו מבקשים מקהל היעד לכתוב על בעיות, יעדים, שאיפות, מטרות, מחשבות, תהיות ולבטים הקשורים לתחום הדרוש.
2. שימוש בשיטות אנתרופולוגיות – לעשות תצפית משתתפת. להתערבב בקהל היעד, לחוות את העולם של קהל היעד דרך השתתפות במפגשים, קהילות, דיונים, ומתוך כך להבין את השיח, התרבות, השפה ואתה הדברים הכי אקטואליים עבורם.
3. פאנלים וקבוצות מיקוד – הפתרון הכי יקר והכי פחות יעיל לדעתי, אך אפשרי.ד

הכתיבה הפרסומית והשיווקית לא רק מצטרפת לשיח שהלקוח כבר מנהל בראשו, אלא גם מעצבת שיח חדש אשר הופך לקונצנזוס בעייני קהל היעד.
כל מה שכתבתי כאן טוב ונכון כאשר אנו מדברים על פרסום ישיר או פרסום במסגרת של שיווק ישיר. בפרסום תדמיתי כללי המשחק משתכללים ותפקידו של הקופירייטר הופך להיות מורכב יותר. כאן כבר לא מדובר בטקסט נטו, אלא שמתווספים כאן סלוגנים, ג'ינגלים, סמלים, לוגואים והעברת המסרים הרבה פעמים נעשית בצורה מוסוות ומרומזת.

בפרסום תדמיתי אנו פועלים בשתי החזיתות בו זמנית – מצד אחד פרסום כזה אמור ליצור אמון ולשכנע בעזרת שימוש בדימויים שהלקוח מזדהה איתם והם לקוחים מעולמו האישי, ומצד שני, פרסום כזה מעצב שפה חדשה ואוסף מושגים חדשים שהלקוחות לוקחים איתם ליום יום ומתחילים לחשוב בעזרתם.

אבל על זה בפעם אחרת…

אם עדיין לא עשית זאת, זה הזמן להצטרף לקבלת עדכונים בפינה השמאלית למעלה.
בכל פעם שאפרסם פוסט חדש, תקבל על כל הודעה למייל.

עד כה הצגתי כמה גישות הקשורות לניהול החיים שלנו, להצבת מטרות ולהשגת האושר. אפשר לקרוא עליהם בפוסטים הקודמים בהם דיברתי על הצבת מטרות, גישת ה"אי-עשייה" והשילוב ביניהם.

היום אני רוצה להציג עוד פן נוסף של הדברים, אבל לפני שאני אציג אותו אני רוצה להקדים את השאלות שיעלו. בד"כ לאחר מאמרים מהסוג הזה אנשים שואלים "אז איך זה משתלב עם מה שכתבת קודם? זה סותר. מה נכון באמת? באיזו גישה עלי לבחור?". העניין הוא שאין גישה נכונה. אין שום גוף עליון שקובע מהי גישה נכונה ומהי לא. אלו דרכים שונות להסתכל על הדברים. לכל אחת מהן יש זכות קיום וכל אחד יכול לאמץ דרך זו או אחרת או לשלב אלמנטים מהדרכים השונות על פי ראות עיניו. לכן אל תצפה ממני לתשובה חד משמעית על השאלה "מה עלי לעשות?". השתמש בראש שלך. אלו דברים שמותר לך להחליט עליהם לבד וכל החלטה שתעשה, תהיה נכונה עבורך (לפחות לרגע קצר בחיים ).

עכשיו בוא נתחיל לראות את הדרך הנוספת שתעזור לנו "להיות מאושר" ולנהל את החיים.

כולנו עברנו תהליך של סוציאליזציה שבו למדנו (וכל יום תעשיית הפרסום מלמדת אותנו את זה מחדש) לרצות להשיג דברים (מותגים, מכונית, בתים, טיולים, גאדג'טים, מעמד, כסף וכו') וזאת על מנת לשפר את שביעות הרצון שלנו מהחיים. אנחנו נמצאים במרדף מתמיד אחר הטלפון החכם הבא, הגרסה החדשה של מותג הג'ינס, כמות החברים בפייסבוק, המכונית החדשה, הדירה במרכז הארץ או כל הישג אחר, שיעזרו לנו להיות יותר מאושרים מכך שהשגנו את מה שהוצג לנו בתור חיוני לרמת חיים גבוה יותר.

בכל רגע אנחנו משווים את עצמנו לסביבה שלנו – לחברים טובים, לשכן מהבניין, לבחור מהפוסטר, לגברת מהפרסומת ורוצים להיות לא פחות טובים מהם. ברגע שאנחנו מרגישים שמישהו עקף אותנו בסיבוב (למשל חבר שקנה משהו מגניב – מחשב, טלפון, בגד, אוטו), מתעוררת בנו תחושת נחיתות וקנאה קטנים, ואנחנו כבר לא יכולים ליהנות מכל מה שהיה ברשותנו עד כה, אלא כל מה שנמצא אצלנו מול העיניים זה אותו הדבר שיש למישהו אחר ולנו אין. אנחנו רוצים להשתוות ולהתעלות על הסובבים.

ברגע שהשגנו דבר אחד שאמור היה לשפר את רמת החיים שלנו, אנחנו די מהר שוכחים ממנו (הטלפון החכם שחלמנו עליו כבר לא כזה מדליק ונראה רגיל לגמרי), מציבים לעצמנו יעד חדש ומתחילים לחתור להשגתו בתקווה שוב לשפר את רמת החיים. וכך במשך רוב שנות חיינו.

דרך חיים זו הינה תוצר של תרבות הצריכה המערבית שאנו מפנימים ומחזקים אותה כל יום מחדש והיא הופכת עבורנו למציאות אובייקטיבית. אנו מקבלים אותה כמובן מאליו ולא מעלים על דעתנו שאפשר לחיות אחרת ולהיות לא פחות מאושר.

בעשר-עשרים השנים האחרונות צומח לו תחום הניו אייג' והלימודיים הרוחניים השונים אשר מנסים ללמד אותנו להתנתק מאותם דפוסי החשיבה אשר מתנים את היותנו מאושרים בצריכת מותגים ועושר כלכלי. הם אומרים לנו "אתה לא חייב להיות עשיר, בעל בגדים יקרים ואוטו נוצץ, כדי להיות מאושר ושבע רצון מהחיים". הם מלמדים למצוא את העושר לא בדבר הבא שאנחנו הולכים לקנות, אלא בהוויה היום יומית שלנו, ומראים שברגע שנפסיק להיות במרדף אחר הדבר החם הבא, נוכל להנות מהחיים הרבה יותר.

זוהי גישה טובה שלפי דעתי כל אחד צריך להכיר אותה, להבין אותה ולדעת לשלב אותה בחיים שלו בצורה זו או אחרת.

אנשים שמאמצים דרך זו, מתחילים להילחם בדחפים "טבעיים", אבל למעשה בכך הם נלחמים במבנה החברה המערבית – בתרבות הפרסום והצריכה, בתרבות ה"הנאה ממותרות ומהישגים".

אז איך מפנימים ומשלבים לתוך חיינו את התובנה שההישג הבא לא חייב להיות הדבר שיביא אותנו להיות מאושרים, ואפשר למצוא את האושר במקומות אחרים, בלי להיות משועבד לביקורים קבועים בקניון?

אני רואה כאן מספר אופציות:

1. אפשר לנסות "לתכנת" את עצמנו מחדש בעזרת כל מיני שיטות, כך שאוטומטית נתעלם מהדברים שהחברה דוחפת אותנו אליהם. עוד לא פגשתי אישית מישהו שממש הצליח. כל אדם שכביכול מנסה להתקרב לזה, במקום לחיות את הגישה ב-100%, מתחיל באיזשהו שלב בנסיונותיו להוכיח לאחרים עד כמה גישתו נכונה ועד כמה גם האחרים צריכים לחפש את האושר בפנים, ולא בחוץ.

2. אפשר להיות במלחמה מתמדת נגד המוסכמות, הדחפים והנטיות – לנסות כל הזמן לשכנע את עצמך שההנאה והאושר אינם קשורים בדברים חומריים, בהישגים, בעושר וביכולת הכלכלית שלך, למרות שכל העולם מנסה להגיד לך שזה כן קשור.
כל מי שנלחם נגד הקונצנזוס החברתי, ממילא ממשיך לחשוב על פיו, רק שתוך כדי הוא גם נמצא בנסיונות לצאת מ"כלוב הזהב".

3. אפשר להבין את הדרך אליה מחנכת אותנו החברה המערבית, את תהליך הסוציאליזציה שעברנו אשר גורם לנו לרצות להשיג דברים בתקווה שנהנה מהם, ולנצל את הדברים האלה למען האושר, בלי לנהל מלחמות. למשל פעם בכמה זמן לעשות לעצמנו "מתנה" שתעשה אותנו מאושר לתקופה מסויימת או לשאוף להישג כלשהו, כאשר אנחנו יודעים שהאושר מגיע מהדרך להישג ונשאר רק זמן קצר מהרגע שנגיע למטרה. דן אריאלי תיאר את הגישה הזו בצורה מצויינת במאמרו "החסכנות מוגזמת?"

לצערי חלק האנשים משתי הקבוצה הראשונות שנכנסים עמוק לנושא ומנסים להתנתק מהנאה באמצעות הישגים ומותרות, מחליפים התמכרות אחת באחרת. הם ייצאו למאבקים נגד החינוך החברתי שגדלו עליו. במקום להתנות את האושר שלהם בצעצוע הבא שיקנו, הם מתחילים בצורה פנאטית להטיף כנגד דרך זו ומקיצוניות אחת, קופצים לאחרת. הרבה פעמים הם יטיפו נגד אורח חיים מערבי. הם ילכו עם טלפון סלולארי מדגם "בלטה" מלפני 10 שנים ויספרו שטוב לא איתו והם לא יפלו לתכסיסים של הפרסומות, הם יתייחסו בזלזול לחברים שלהם שמספרים בהתלהבות על הגאדג'ט החדש שקנו, הם ילבשו בגדים פשוטים ולא כאלה שנמכרים במכירים "מופקעים" רק בגלל שם המותג. עכשיו הם לא יהיו מאושרים עד שלא ישכנעו את כולם סביבם, שזוהי הדרך הנכונה היחידה ועל כולם להתחיל לעשות מדיטציות ולתהות על מהות החיים שממילא יגמרו יום אחד.

מה אני מציע? אני ממליץ לשלב את שני הדברים:

א. ללמוד להנות מהדברים הרגילים, השגרתיים שמתרחשים איתנו ומהווים חלק מחיינו היום יומיים.
ללמוד להנות מהדברים שיש לנו ולהכיר בתועלת שלהם.
לדעת להציג לסביבה את ההנאה שלנו, בצורה נוחה ולא בהטפות מוסר.
לנסות להעריך את הדברים שברשותנו, כפי שהערכנו אותם ברגע שקנינו אותם והיינו בהתלהבות שיא מהם.

ב. לדעת לנצל את הדחפים שלנו (גם אם הם תוצר תרבות הצריכה המערבית) ואת ההגיון שלנו להשגת אושר.
אנשים יכולים ליהנות מעצם העובדה שהם מראים לכל עד כמה הם קונים דברים יקרים ומשקיעים בעצמם. אין בזה פסול. רק יהיה נחמד אם הם גם יהיו מודעים למה הם עושים זאת.
אנשים יכולים ליהנות מעצם העובדה שהם חוסכים, כדי לבצע קנייה יקרה בעתיד. זוהי לא סגפנות שמביא לסבל, אלא זה מהלך מחושב שעצם הביצוע שלו מביא להנאה.

ומה דעתך על זה? מהי הגישה שלך לתרבות הצריכה והשגת אושר והנאה בחיים שלך?

כדי לא לפספס את המאמר הבא בנושא, הירשם לקבלת עדכונים בפינה השמאלית למעלה.

בחול המועד סוכות יצא לי לקפוץ לתערוכת חתולים בינלאומית שהתקיימה ברעננה – חתול הזהב 2010. כאשר אנחנו שומעים את המילה "חתול", רובנו מייד חושבים על חתול רחוב טיפוסי שאין בו שום דבר יוצא דופן או על חתול הבית שראינו אצל חבר זה או אחר. האמת היא שעולם החתולים מאוד מגוון ומלא הפתעות, וחתול הרחוב הטיפוסי שכולנו מכירים, הוא רק זן אחד מיני רבים.

בתערוכת החתולים השתתפו יותר מ-200 חתולים גזעיים, שכל אחד מהם מיוחד במינו. בתמונות הבאות תראו חתולי מין קונים ענקיים, חתולי צב, ספינקסים, חתולים בריטיים ועוד. ( לחץ כאן להמשך הקריאה » )

לפני קריאת ההמשך אני ממליץ לקרוא את "לחיות ללא הצבת מטרות – עיקרון האי עשייה – להיות כאן ועכשיו", שמכיל את הרקע והבסיס למאמר זה.

יש לנו שתי גישות שעוזרות לנו לבחור כיוון בחיים ולקבל החלטות לגבי הדברים שנעשה או לא נעשה בעתיד הקרוב והרחוק.

1. גישת הצבת המטרות הקלאסית – אומרת שיש להציב מטרות רחוקות טווח, מהן לגזור מטרות ביניים ובעזרתם לבנות תוכנית להשגת המטרות.

2. גישת ה"אי עשייה" – עיקרון האומר שעליך לעשות רק את מה שבא לך לעשות ברגע זה, בתקופה זו בחיים.

לכאורה שתי הגישות סותרות אחת את השנייה ובעבר המלצתי לכל מי ששאל על הסתירה, לפתור אותה בעצמו לאחר התנסות לאורך זמן בכל אחת מהשיטות. כאן אני רוצה לתת כמה טיפים ותובנות שיעזרו לאלו שהתנסו בגישות השונות ועכשיו חשוב להם להשלים בראש את התמונה המלאה ולהבין כיצד שתי הגישות מתיישבות זו אם זו.

כלל ראשון – החלף את המילה "להשיג" במילה "לעשות"

לרוב, כאשר אנו מסתכלים קדימה אל החיים שלנו ורוצים להחליט מה לעשות הלאה ואיך לתכנן את החיים, השאלה שאנו שואלים את עצמנו בניסוח זה או אחר היא "מה אני רוצה להשיג". הדבר הראשון שצריך לעשות כדי לכוון את עצמך למצב שיאפשר לך להיות יותר שלם עם ההחלטות שאתה תקבל, הוא להחליף את המילה להשיג במילה לעשות. כל אחת מהמילים מעלה עבורנו רצף שונה של אסוציאציות. לרוב, המילה "להשיג" מתקשרת לדברים חומריים שאנו רוצים שיהיו לנו בעתיד וקשורים איכשהו לרמת החיים – בית, אוטו, משכורת יפה, תפקיד חשוב בעבודה או מעמד מכובד. הדברים האלה תמיד נשמעים טוב, אך האם אנחנו נהיה שבעי רצון ומאושרים יותר ברגע שנשיג אותם? בד"כ זה לא קורה.
לעומת זאת, המילה "לעשות" יוצרת עבורנו תמונה של עיסוק כלשהו שאנו עוסקים בו, אנו מכניסים את עצמנו לרגע לתוך התמונה ושואלים "האם נעים לי להיות שם? האם זה משהו שאני רוצה שיהיה חלק מהחיים שלי?". המילה הזו מאפשרת להעלות רצף אסוציאטיבי שמתקשר בצורה טובה יותר אל התחושות שלנו ומאפשר לנו לשקול באיזו מידה התחושות האלה והעיסוק הזה שדמיינו משביע רצון עבורנו.

מעתה, כאשר אתה רוצה להביט אל העתיד (הקרוב או הרחוק), ולשקול במה כדאי לך להתמקד שאל את עצמך "מה אני רוצה לעשות." התשובה שתענה לעצמך (וכדאי שהיא תהיה כמה שיותר כנה) תמקד אותך בגישת ה"אי עשייה" ותחסוך ממך הרבה מהחסרונות של גישת הצבת המטרות הקלאסית.

כלל שני – אל תחפש להציב מטרות רחוקות טווח אלא מצא את החלומות שלך

אחת הדרכים למצוא מטרות אמיתיות ולא לאמץ מטרות שאינן שלך, היא להינתק מהמושג "מטרה". יש במושג הזה משהו יותר מידי רציונלי ומאולץ. את המטרות האמיתיות שלך אין צורך לחפש, כי מטרה אמיתית היא אותו הדבר שאתה חושק בו לאורך זמן ואין צורך להזכיר לעצמך שאתה רוצה את הדבר הזה. נהוג לכנות את הדברים האלה "חלומות". לחתור לכיוון החלום שלך לא יכול להיות קשה מדי. גם אם יש קשיים בדרך, עצם ההתקדמות לקראת החלום מהנה וממלאת מוטיבציה.

יש לי חבר שהחלום שלו הוא לקנות יאכטה ולהפליג בעולם במשך כמה שנים. הוא חי עבור החלום הזה ומתעורר איתו בכל יום מחדש. הוא עובד, חוסך כסף ועוסק קצת ביזמות כדי לבנות לעצמו הכנסה פסיבית ולממש אותו. הדרך אל החלום שלו קשה. אני לא הייתי מוכן לעשות את מה שהוא עושה היום, אבל לי אין את החלום הזה. מהצד ההתנהלות היום יומית שלו נראית מעייפת וקשה. אבל כך זה רק למישהו שמתבונן מהצד. החלום שלו ממלא אותו מוטיבציה והוא נהנה לאורך הדרך, כאשר בכל יום הוא מרגיש שהתקרב עוד קצת למימוש החלום שלו.

רק ברגע שאתה הופך את החלומות שלך למטרות רחוקות טווח, אתה יכול לשלב את גישת הצבת המטרות הקלאסית עם גישת ה"אי עשייה". כאשר חלום הופך למטרה, מתעורר אצלך רצון לעשות עכשיו דברים שיעזרו לך להשיג את החלום שלך. אם החלום שלך מספיק חזק, התשובה לשאלה "מה אני רוצה לעשות עכשיו" תהיה "אני רוצה לעשות את הדברים שיעזרו להשיג לי את החלום". ואם החלום לא מספיק חזק ולא בא לך לעשות דברים כדי להשיג אותו, אז מי צריך חלום כזה?

מכיוון שהרצון להשיג את החלום הוא עקבי (אצל אדם בריא בנפשו), גם הדחף לעשות בטווח הקצר דברים שיקדמו אותך לקראת החלום יהיה עקבי. כמובן שזה לא אומר שאתה תחשוב 24 שעות ביממה על החלום ותרצה לעשות רק את מה שעוזר לך להתקרב אליו. יהיו ימים שבהם אתה לגמרי תזניח את החלום ותרצה להתמקד בדברים אחרים וזה בסדר. אבל באופן כללי החלום הזה לא יעזוב אותך וידרבן אותך לחתור להשגתו.

אני מאחל לכל הקוראים שלי שנה טובה ומתוקה!
שנה של בריאות, אושר, התחלות חדשות והגשמת כל החלומות שלכם!

בכניסה לאולפני יוניברסל אתה מקבל מפה של האזור ולוח זמנים של כל המופעים והאטרקציות, כך שאפשר בקלות לתכנן את השהות שלך במקום.
המופע המדהים ביותר לדעתי, הוא מופע באתר הצילומים של הסרט "עולם המים". כל מי שראה את הסרט ואהב אותו, יכול לראות איך בדיוק הכל צולם, כיצד נבנתה התפאורה ואיך נראית באמת העיר מהסרט. ( לחץ כאן להמשך הקריאה » )