האופרה של וינה היא המקום בו זכו לתהליה מלחינים רבים של המוזיקה הקלאסית. הבניין עצמו נחנך בשנת 1896 עם האופרה "דון ג'ובני" של מוצארט ונוכחותם של הקיסר פרנץ יוזף ואשתו אליזבת (הנסיכה סיסי). כאן מועלות אופרות של בטהובן, שוברט, שטראוס, ברהמס, מוצרט ואחרים. כיום האופרה הממלכתית בוינה נחשבת לאחד המרכזים החשובים בעולם של האופרה.

כרטיסים למופעי פתיחת עונה מתחילים ממחירים של מאות יורו ומסתיימים בעשרות אלפי יורו לכרטיס עבור מקומות יוקרתיים יותר. בתמונות הבאות אראה לכם את מאחורי הקלעים של משכן להקת האופרה החשובה ביותר באירופה ואולי אפילו בעולם כולו.

בניין האופרה היה בניין הפאר הראשון שנבנה על הרינגשטראסה (כביש הטבעת שמקיף את העיר הישנה):

בכניסה לבניין האופרה פגשנו חבורה של בנות בתלבושות:

כמה תמונות מלובי הכניסה:

תכנון הבניין הוטל על שני אדריכלים – אוגוסט סיקארדסבורג (August Sicard von Sicardsburg) ואדוארד ון דר-נול (Eduard van der Nüll) שהיו אמורים לתכנן את הבניין בסגנון הנאו-רנסנס.

יש סיפור מעניין מאחורי הארכיטקטורה של המבנה. היום היא נראית לנו מרהיבה ומדהימה באופיה, אך לא כך היו הדברים בראשית ימיה. עיצובו הפנימי והחיצוני של הבנין זכו לביקורת חריפה של הציבור עוד לפני סיום הבנייה. בעקבות הביקורת אחד המתכננים, אדוארד ון דר נול, התאבד. מספר שבועות לאחר מכן, האדריכל השני, סיקרדסבורג (Sicardsburg) לקה בהתקף לב שהביא למותו. שניהם לא ראו את השלמת הבנייה של יצירתם.

חדרים בהם השחקנים והזמרים מתאפרים ומכינים עצמם לקראת המופע:

כאשר השחקן מגיע ביום קריר וגשום למופע, כאן הוא יתלה את המעיל והכובע שלו לפני שיכנס להתאפר ולהתכונן להופעה:

בעת ביקורנו מאחורי הקלעים, על הבמה הייתה חזרה של תזמורת יפנית:

שימו לב לגובלן הענק שתלוי מאחורי הבמה:

אולם האופרה מכיל מעל ל-2000 מקומות:

שימו לב לשתי השורות של מקומות באמצע האולם (מאחורי האישה עם המצלמה). אלו מקומות עמידה שהכרטיסים אליהם מתחילים להימכר רק שעתיים לפני ההופעה, בזמן שכרטיסים למקומות הישיבה מתחילים (ונגמרים) להימכר חודשים לפני ההופעה. כרטיס למקום עמידה עולה כ-5 יורו, אבל כמעט בלתי אפשרי להשיג אותו. באולם ישנם 567 מקומות עמידה, והתור לכרטיסים אלו מתחיל להיווצר מספר יממות לפני ההופעה.

בהפסקה אפשר לצאת למזנונים ובתי הקפה המפוארים עם מרפסות המשקיפות על הרינגשטראסה:

כאן ניתן ליהנות בהפסקת המופע משפניה וקוויאר. על הקירות תלויים שטיחים מאויירים מהמאה ה-17:

בואו נציץ לרגע מאחורי הקלעים של הבמה:

במהלך המופע, מאחורי הבמה עובד צוות של כ-250 אנשים שמתפעלים בזמן אמת את כל התפאורה שאמורה להתחלף במהירות במהלך המופע:

פעם בשנה מתקיים כאן נשף ריקודים ענק אליו מגיעים רקדנים מכל העולם. על מנת להפוך את אולם האופרה לאולם שמתאים לנשף ריקודים, מסירים את המושבים, מכסים את בור התזמורת, מרימים את המסך ומצרפים אליו את כל החלק הענק של מאחורי הקלעים. מקבלים משטח אחד גדול אותו מכסים ברצפה מיוחד עבור נשף הריקודים:

עבור המשפחה המלכותית ואנשים חשובים אחרים, ישנם מספר אולמות מיוחדים בהם הם יכולים להתמקם בצורה מבודדת ואף לקבל אורחים. מאולמות אלה יש גישה פרטית לאולם האופרה:

הזמרים המגיעים להופיע באופרה בד"כ עוצרים במלון זאכר המפורסם שנמצא מעבר לרחוב (מי שהיה בוינה מכיר את עוגת זאכר). המלון מחובר לבניין האופרה במעבר תת קרקעי שבו נשמרת טמפרטורה קבועה, הזהה לטמפרטורה של אולם האופרה. כך הזמרים יכולים להגיע ישירות להופעה בלי לסכן את מיתרי הקול על ידי חשיפה למזג האוויר המשתנה בחוץ:

בצמוד לבניין האופרה נמצא מוזיאון התלבושות של האופרה, בו נשמרים אביזרים יקרי ערך ששימשו את הזמרים והשחקנים לאורך השנים:

מרבית האביזרים נמצאים מאחורי חלונות זכוכית:

בין הפריטים השונים ניתן למצוא גם את התווים המקוריים של המלחינים הגדולים:

סרטון וידאו קצר כדי להרגיש אצת את האווירה:

מומלץ לקרוא גם

• נהר הדנובה והגנים של וינה
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה
• תמונות מוינה – עיר הואלס של אימפריית הקיסרות האוסטרו-הונגרית
• תמונות מפסטיבל החדשנות 2011 בראשון לציון – הרבה רובוטים

וינה היא אחת הערים הגדולות ביותר ששוכנות על גדות הדנובה, הנהר השני בגודלו באירופה (אחרי נהר הוולגה) שעובר בין כמה מדינות. התמונה למעלה צולמה מאי הדנובה, שנמצא במרכז הדנובה ומהווה פארק גדול שמגיעים אליו אנשים לנוח, להשתזף ולטייל. מה שרואים בתמונה, זה רק החלק של הדנובה שעובר בצידו האחד של האי. הוינאים מגיעים לגדות הדנובה כדי לבלות, לנוח, להשתזף, לשחות או להפליג לערים אחרות שנמצאות במעלה או במורד הנהר.

בתמונות הבאות תראו איך הווינאים מבלים על גדות הדנובה ובפארקים הרבים של העיר

אפשר לשכור סירה ולהפליג בצורה עצמאית בנהר:

הגשר שרואים בתמונה עובר מגדה אחת של הדנובה לגדה השנייה, מעל לאי באמצע, ועל הגשר עוברת הרכב מהצד האחד לצד השני של העיר:

האי במרכז הדנובה מתחבר לגדות הנהר באמצעות מערכת של גשרים. רובם גשרים תלויים, אך יש גם גשרים צפים כפי שתראו בהמשך.
על החופים של דנובה אין חול כמו שאנחנו רגילים מחופי הים שלנו, אבל רצועות הדשה הצרות על החוף בקלות מחליפות אותו:

לאורך החוף מותקנים מצופים גדולים הצעירים מתמקמים עליהם כדי להשתזף ולקפוץ מהם למים:

בצד אחד של הדנובה נמצאת העיר העתיקה שכבר הראתי בפוסטים הקודמים. מכאן ניתן להפליג לאחת הערים הרבות לאורך הדנובה – בודפשט, ברטיסלבה, בלגרד ועוד…

בצד השני של הנהר נמצאת העיר החדשה, מרכזים עסקיים גדולים, בניינים משרדים, בורסה ועוד.. החלק הזה של העיר נמצא בתנופת פיתוח מאוד גדולה ומתבצעת בו בנייה מאסיבית:

במרכז האי שעל הדנובה ניצב מגדלור שמכוון את הספינות:

גשר צף שמחבר בין האי שעל הדנובה, לחלק של העיר החדשה:

כאשר הדנובה הציפה את העיר בתדירות גבוהה במאה ה-19, נבנתה תעלה ארוכה כדי להוביל אליה חלק מהמיים. התעלה נקראת "הדנובה החדשה" ויש בה מרכז לספורט ימי והשכרת סירות.

וינה עשירה בפארקים ותושביה מאוד אוהבים אותה. ליד כל מוסד עתיק בעיר ישנו פארק ששירת את באי המקום ולכל פארק הייחודיות שלו. הפארק הגדול ביותר בעיר הוא הפראטר שבו נמצא אחד מסמלי העיר, הגלגל הענק (וינר ריזנראד) שכבר הראתי בעבר:

הגלגל הענק הוא חלק מפארק שעשועים קטן (במימדי אירופה) שנמצא בתוך הפראטר:

הפראטר הוא הפארק הציבורי הגדול בוינה בעיקרו הוא שדרה ירוקה, ישרה כמו סרגל הנמתחת לאורך כמה קילומטרים. מקום אהוב על הוינאים לרכיבה על אופניים:

אפשר לפגוש פה טיפוסים על כל סוגי האופניים:

אם לא בא לכם לנסוע באופניים, תמיד אפשר לקחת כרכרה:

לאורך השדרה הירוקה ממוקמים כמה איצטדיונים, מרכזי טניס ומרכזי ספורט אחרים. יש גם מגרש מיוחד לסקייטרים:

הפארק העירוני (סטאדטפארק) , זהו הפארק עם מספר הפסלים הגדול ביותר בעיר:

בפארק ישנו שעון ענק על הדשא, שספרותיו עשויות פרחים:

הפסל של המלחין יוהאן שטראוס, מחבר הוואלס "הדנובה הכחולה", בפארק העירוני. במקור הפסל אמור לעמוד בסיס מיוחד בצורת קשת, אך הבסיס היה בתיקון והפסל הועבר זמנית לבסיס מאולתר להנאת התיירים:

הפסל של המלחין פרנץ שוברט:

אנדרטת המלחין יוהנס ברהמס בכיכר קרל בוינה:

מלבד הפסלים הפארק העירוני מאוד יפה ונעים לשהיה:

בפארק רטהאוס (פארק העיריה) אפשר למצוא שבילים, פינות ירוקות לישיבה ומזרקות:

בפארק בורגארטן, מאחורי הופבורג, נמצא פסלו של וולפגנג אמדאוס מוצרט. זוהי אחת האנדרטות המפורסמות בוינה:

פני הפסל ישנה מדשאה עם מפתח סול אדום מפרחים. אוטובוסים של תיירים מגיעים למקום, מורידים את הקבוצה, כל אחד מצטלם ליד הפסל והם ממשיכים למקום הבא בטיול שלהם. היה קשה לתפוס רגע בין האוטובוסים כדי לצלם את המקום כמעט ללא אנשים:

בין הבורגתיאטר (התיאטרון הקיסרי) לבין ארמון הופבורג נמצא פארק הפולקסגארטן:

בקצה הפארק נמצאת חממת הפרפרים (בצד ימין בתמונה):

ברקע רואים את הבורגתיאטר:

שני בחורים צילמו אחד את השני ליד פסל של גבר ערום:

זה היה אחד מאוספי התמונות המשעממים ביותר לדעתי מוינה. בהמשך יהיו תמונות הרבה יותר מעניינות – מאחורי הקלעים של האופרה הוינאית, מבט מאחד המגדלים של קתדרלת סטפנוס הקדוש הגותית, והבניין של הונדרטוואסר.

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה
• תמונות מוינה – עיר הואלס של אימפריית הקיסרות האוסטרו-הונגרית
• תמונות מפסטיבל החדשנות 2011 בראשון לציון – הרבה רובוטים

בשבוע שעבר ביקרתי בפסטיבל החדשנות הראשון מסוגו בישראל, בראשון לציון, ובו הוצגו מעל 300 חידושים טכנולוגיים שהגיחו לעולם בתקופה האחרונה. במרכז הפסטיבל עמדו מספר חברות שמייצרות רובוטים מתקדמים דמוי אדם, וביניהם גם כאלו שיכולים להחליף את האדם בתפקידים כמו פקידת קבלה, מטפלת ואף מורה.

בתמונות הבאות תראו את המיצגים המרכזיים בתערוכה וכמה סרטונים שצילמתי במקום.

אחת הדמויות המרכזיות בפסטיבל היתה הרובוטית SAYA של חברת שהגיע מיפן ויודעת לשוחח עם אנשים, להציג הבעות פנים, ולהציג יכולות חשיבה מתקדמת. כל אחד היה יכול לגשת למיקרופון (אחרי עמידה בתור של כמה דקות) ולדבר עם הרובוטית:

במתחם סמוך הוצגו רובוטים שמאוד הזכירו לי את R2-D2 ממלחמת הכוכבים (שכנראה שימש השראה ליוצרים). בעזרת שלט רחוק ניתן היה לשלוט ברובוט, שבתורו היה מצויד במצלמה וחיישנים:

הקהל היה מכל הגילאים. היד בתמונה מסתכל לא על הרובוט הצהוב, אלא על רובוט הרבה פחות מעניין (לפי דעתי האישית), אבל לפחות היה לו פרצוף מצוייר. אתם תראו אותו אחרי התמונה הזו:

הרובוט שכל כך עניין את הילד מהתמונה הקודמת:

גם לרובוטים יש את הרופאים שלהם:

את הרובוטים מהסוג הזה מכיר כל אחד שאוהב לבלות שעות רבות בבריכה:

אם יש לכם בריכה בבית, אני מניח שתרצו את אחד הדגמים המתקדמים של הרובוט הזה, כדי לנקות אותה:

תודות לרובוטים, כל ילד יכול להיום להכפיל ולשלש את כוחו בעזרת חליפה מיוחדת שתוסיף כוח לשרירים שלו:

רוצה להביא ארגז קולה לחבר'ה או לעזור להורים להעלות את שקי הקניות הביתה בגיחה אחת? קלי קלות:

אחד הדברים שהכי הדליק אותי, היה מסוק ה- AR Drone של חברת Parrot. רבים מכירים את האוזניות שהיא מייצרת עבור טלפונים סלולריים, אבל המנכ"ל שלה החליט שהוא רוצה לייצר גם צעצוע לבוגרים – מסוק שנשלט מה-IPad או ממכשיר Android:

המסוק הזה שמזכיר צלחת מעופפת, בנוי מחומר קל (יכול להיות שזה קלקר או דמוי קלקר כלשהו) ויש לו מצלמה כדי שתוכלו לראות על מסך הטלפון או הטאבלט שלכם את מה שהיא מצלמת בזמן התעופה:

הוא משתמש ב-4 מנועים שנותנים לו יציבות בלתי רגילה ושליטה מאוד נוחה:

בסרטון הבא תוכלו לראות אותו בפעולה. מצטער על האיכות, צולם עם הטלפון שלי:

במתחם הזה הציגו דגם של טכנולוגיה עתידנית, שכבר הוכחה מדעית (כך נאמר במתחם), אך כרגע יישומה בפועל עוד לא הושלם. הטכנולוגיה יודעת "לסרוק" את הגלים שפולט גוף האדם ולזהות את הצבע (אורכי הגל) שחסר לגוף שלו כדי לתפקד בצורה תקינה. לאחר הזיהוי "המכונה" מקרינה את הצבע הדרוש לגוף כדי להשלים את הצבע(אורכי הגל) שחסרים לגוף וכך עוזרת לו להירפא ממחלות.

כל מה שצריך לעשות כדי להתחיל בתהליך הריפוי, הוא להיכנס מתחת לאחד השרוולים, להמתאין שם מספיק זמן ולתת לטכנולוגיה לעשות את שלה ולמלא אותך בצבע שחסר לך:

הרובוטים הבאים משכו את הקהל הגדול ביותר. אלו הם רובוטים בשם Nao של חבר Aldebaran הצרפתית, שיודעים לדבר, לזול כמו בני אדם, לזהות פנים וחפצים, להגיב בצורה "אנושית", לרקוד ואפילו לשחק כדורגל:

בסרטון הבא (סרטון הדגמה רשמי של החברה) תוכלו לראות כמה מהתכונות שלהם:

למרות שהמדפסת הזו מזכירה מדפסת לייזר רגילה, היא שונה בתכלית מכל מה שרובנו מכירים מעולם ההדפסה. זוהי מדפסת 3D. היא יודעת להדפיס צורות תלת מימדיות:

הנה דוגמא לכמה צורות שהמדפסת הכינה. את הצורה שתודפס אפשר לתכנן בתוכנת סרטוט או לסרוק בעזרת סורק תלת מימדי ואז לשכפל. חומר הגלם הוא אבקה מיוחדת שבתהליך ההדפסה הופכת לחומר שמזכיר מאוד פלסטיק קשיח. כפי שאתם יכולים לראות אפשר להדפיס כמעט כל פריט ברזולוציה גבוהה מאוד:

על במה לרגלי עיריית ראשל"צ, נערכה תחרות רובוטים של ארגון FIRST (ארגון לנוער בגילאי 6-18 שמעודד עיסוק במדע וטכנולוגיה):

כל קבוצה הייתה צריכה לבנות לקראת התחרות את הרובוט שלה:

חלק מההרכבות נעשו ממש על הבמה וכל קבוצה תפעלה רובוטים מסובכים שבנתה:

בפסטיבל היו עוד מספר מייצגים מעניינים. האוניברסיטאות והמכללות בארץ שעוסקות בנושא הרובוטיקה הציגו את הפיתוחים שלהם:

על בניין העירייה הוקרן מייצג מרשים בטכנולוגיית 4D Mapping:

בסרטון תוכלו לראות את המיצג. לצערי הוידאו בקושי מעביר את התחושה שנוצרת כאשר רואים זאת במציאות. שוב מצטער על האיכות, צולם עם הטלפון:

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה
• תמונות מוינה – עיר הואלס של אימפריית הקיסרות האוסטרו-הונגרית

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, היה יהודי וחי את מרבית חייו בוינה, באוסטריה. בשנת 1938 בצל איומי היטלר על היהודים וסיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי, ברח פרויד עם משפחתו מאוסטריה ללונדון. דירתו בוינה הפכה למוזיאון ותודות לביתו אנה שתרמה את הרהיטים המקוריים למוזיאון, אנו יכולים לראות אותם היום.

פרויד חי בקומה השנייה ולמוזיאון צריך לעלות במדרגות המשותפות של הבניין. למרות גילו הרב, הבניין מתוחזק בצורה יוצאת מן הכלל (כמו רבו הבניינים העתיקים בעיר) והאנשים שגרים בו נאלצים לחיות לצד מוזיאון פעיל וקבוצות מבקרים שמגיעים אליו מדי יום:

כבר בחדר המדרגות של הבניין אנחנו נתקלים בציטוטים מכתביו של פרויד על הקירות:

דירתו של פרויד היתה מחולקת לשני חלקים – החלק בו גרה המשפחה, והחלק בו פרויד עבד, קיבל מטופלים וקיים את מפגשי "אגודת יום רביעי" – קבוצת חברים שהתאספה כדי לדון בתיאוריות של פרויד.

בכניסה, מאחורי חלון זכוכית נמצאים חפציו האישיים – מקל הליכה, כובעים, קולב ומזוודות:

בחדר הזה התקיימו הפגישות של "החברה הפסיכולוגית של יום רביעי" – קבוצה שייסד פרויד סביב רעיונותיו. בקוצה זו התארחו אישים שמאוחר יותר הפכו לדמויות חשובות בעולם הפסיכולוגיה. אחד מהם היה קארל יונג.

באחד החדרים אנו יכולים לראות את הספה המפורסמת של פרויד. היא לא נראית כרהיט נוח במיוחד. דרך אגב בדירתו בלונדון יש כבר ספה הרבה יותר נוחה.

מדירתו שומרו ללא שינויים כלל. אפילו על דלת הכניסה השאירו את המנעולים הישנים ומוטות המתכת שהיו אמורים לחזק את הדלתות לפני 100 שנה:

חדרי דירתו הפכו לחדרי מוזיאון, שמגוללים את סיפור חייו של פרויד. על הקירות נמצאות תמונות של משפחתו:

על המדפים מתחת לתמונות נמצא מגוון ענק של מכתבים, עבודות מקור שהוא כתב, ותעודות שקיבל. שימו לב בחלק השמאלי התחתון של התמונה נמצאים פריטיו האישיים של פרויד – המשקפיים של והעט שנהג לרשום בו:

פרויד קיבל תעודות הוכרה מהדרגים הגבוהים ביותר באירופה ואפילו מהקיסר פרנץ יוזף עצמו:

תעודת הפרופסור של פרויד:

פרט לפרויד, בוינה חיו הרבה מאוד אנשים מפורסמים ששמם מלווה אותנו עד היום. אחד מהם היה וולפגאנג אמדאוס מוצרט. גם דירתו האחרונה בעיר הפכה למוזיאון. לצערי לא ניתן היה לצלם בתוך הדירה עצמה, לכן אני מביא בפניכם את התמונה של הבניין בו נמצאת הדירה. שימו לב לקפה פיגארו בקומה הראשונה.

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה
• תמונות מוינה – עיר הואלס של אימפריית הקיסרות האוסטרו-הונגרית
• תמונות מפסטיבל החדשנות 2011 בראשון לציון – הרבה רובוטים

ארמון שנברון היה ארמונם של קיסרי אוסטריה והיום הוא אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.

בסוף המאה ה-19 הארמון שימש את אחד הקיסרים האהודים על אוסטריה, פרנץ יוזף, שבילה את רוב חייו בארמון זה וגם מת בו, ואת אשתו אליזבת, או בשמה המוכר יותר – הנסיכה סיסי. את הארמון מקיפים גנים ירוקים. הגנים והארמון תוכננו על פי גני ורסאי בצרפת, אך אומרים שרק במעט לא הצליחו לעלות את תפארת ורסאי, בגלל מלחמות רבות ובעיות תקציביות שהקשו להשלים את העבודה במלוא הדרה.

לאחר הארמון ביקרנו בגן החיות המלכותי, שנקרא גם כן חיות שנברון או גן החיות של וינה. זהו גן החיות הוותיק ביותר שפועל עד היום ובו נמצאות חיות נדירות שהובאו מהאמזונס, דובי פנדה, פינגווינים וקואלות. את כל אלה תראו בתמונות הבאות.

ארמון שנברון נמצא מחוץ לעיר (היום העיר כבר הגיע עד אליו), ושימש בתחילת דרכו כמעון ציד קיסרי. כמו מרבית הארמונות המפורסמים באירופה, גם סביב שנברון יש לא מעט אגדות וסיפורים על הגלגולים שהוא עבר במשך מאות שנים. עוד במאה ה-16 עמדה כאן טירה קטנה. על פי הסיפור, הקיסר מתיאס מצא מעין נובע על יד הטירה, ומכאן מקור שמו של הארמון – "המעין היפה" (Schöner Brunnen).

מכיוון שהוזהרנו מתורים ארוכים, הגענו די מוקדם בבוקר ורחבת הארמון עדיין הייתה יחסית ריקה מתיירים:

אט אט המבקרים מתחילים להגיע:

בכניסה לארמון הייתה קבוצת אמנים צעירים שהעבירו את זמנם עד המופע שלהם, במשחקים עם הסוסים הרתומים לכרכרות:

הסתבר שזוהי קבוצה מרוסיה שבאה להופיע כאן:

הגנים המקיפים את הארמון משתרעים על פני שטח עצום שבו מפוזרות מדשאות, מזרקות, ספסלים, סוכות מעוטרות בצמחיה שונה ומעברים מרהיבים:

במשך כ-10 דקות הלכתי בקו ישר דרך הפארק כדי להגיע לסופו. ככל שהתרחקתי, כך פחות מטיילים נקרו בדרכי אך לא הצלחתי להגיע אל קצה הגנים:

לאורך הגן מצידו האחורי של הארמון עומדים פסלים שונים המציגים דמויות מן העבר. יש בסה"כ 32 דמויות – חלקן דמויות מהמיתולוגיה וחלקן מציגות ארועים היסטוריים:

שימו לב למרפסת באמצע הארמון שמובילות אליה מדרגות. עכשיו אנחנו נעלה לשם ונצפה ממנה אל הנוף הנפרס מחלקו האחורי של הארמון:

על הגבעה ברקע רואים את "גלורייט" – מבנה מפואר עם קשתות ופסלים של לוחמים ובעלי חיים. המבנה תוכנן כשער ניצחון, אבל בפועל שימש כמקום מנוחה לאורחי בית המלוכה. הדרך אל הגלורייט די ארוכה ומעייפת, מכיוון שהיא נמצאת על גבעה שצריך לעלות אליה ברגל. תחילה יש לעבור את רחבת החצר האחורית ולעצור ליד מזרקת נפטון בסופה (מכאן היא נראית קטנה, אבל עוד מעט תראו את הגודל האמיתי שלה). לאחר המזרקה מתחילה עליה בשביל שעובר לצד היער ולאורכו נמצאים ספסלים שאפשר לעצור בהם ולנוח:

בסוף הרחבה נמצאת מזרקת נפטון שמוקפת בבריכה גדולה:

ניתן לעלות אל מאחורי המזרקה ולראות מקרוב את הפסלים שמעטרים אותה:

אם נביט מכאן חזרה לכיוון הארמון שהגענו ממנו, זה ייראה כך:

לאחר עליה נוספת עם כמה הפסקות באמצע, מגיעים לראש הגבעה עליה עומדת גלורייט:

את המדרגות של המבנה מעטרים פסלים של לוחמים עם אריות לרגליהם:

מאחורי הגלורייט כבר מתחיל היער אליו יצאו לצוד הקיסרים. אפשר לשים לב שבכל מקום כאן יש בריכות:

מהגלורייט נגלה נוף יפה יפה של הארמון והעיר וינה:

אנו כבר לא חוזרים למטה באותה הדרך, אלא פונים לשביל צדדי, אל תוך היער שדרכו נגיע לגן החיות המלכותי:

גן החיות שנברון נחשב לגן החיות הוותיק ביותר שפועל כיום. לפני כ-10 שנים הוא חגג 250 שנה להיווסדו. גן החיות הוקם בשנת 1752 על ידי פרנץ הראשון, בעלה של מריה תרזה. בשנת 1906 בגן החיות הזה נולד הפיל הראשון, שנולד בגן חיות אי פעם. את בעלי החיים הבאים תפגשו כמעט בכל גן חיות:

כמעט מיד לאחר הכניסה לגן החיות פגש אותנו טווס לבן שהתהלך בשבילים והציג למטיילים את זנבו:

דב נמלים – הם אוכלים טרמיטים ונמלים ואפשר לראות אותם גם אצלנו בספארי:

התיישים החמודים האלה טיפסו על עצים ואכלו את העשב שהיה מפוזר שם:

בעשור האחרון, בגן החיות קרו כמה מקרים מצערים. ב-2002 יגואר תקף לעיני מבקרים את אחת עובדות המקום והרג אותה בזמן שהאכילה אותו. ב-2005 נמחץ למוות אחד המטפלים בגן על ידי פילה.

קרפדה אפריקאית שהתחפרה באדמה:

עוד נתון מעניין – מנהל גן החיות, הלמוט פכלאנר, מכהן גם כנשיא הקרן העולמית לשימור חיות הבר באוסטריה.

את בעלי החיים הבאים לא תפגשו בכל גן חיות.
גני חיות בודדים ברחבי העולם מחזיקים דובי פנדה. זהו בעל חיים שנמצא בסכנת הכחדה וקשה מאוד לגדל אותו בשבי:

עובדי גן החיות הביאו לדב הפנדה עלים ירוקים ודחפו לו אותם ממש לפרצוף כדי שיוכל.

דובי פנדה נורא עצלנים. הוא בקושי התרומם, אכל כמה עלים, כנראה התעייף נורא ונשכב שוב:

בעל החיים הבא הוא "עצלן דו אצבעי" שזז מאוד לאט ומכאן שמו. זו כנראה אמא שנושאת על בטנה את הגור שלה שכנראה עד כדי כך עצלן שלא בא לו לזוז בכלל והוא תפס טרמפ על אמא:

העצלנים לא זזים כשאין בכך צורך. ברגעי סכנה הם מתחילים לזוז קצת יותר "מהר" – במהירות של כ 4.5 מטר בדקה. הצבעים שלהם, הפרווה העבה והתנועות האיטיות עוזרות להם להסתתר ביערות הגשם, בהם הם חיים:

עוד בעל חיים נדיר שהגיע מאוסטרליה – הקואלה. הם ניזונים רק מעלים של עצי אקליפטוס, וישנים כ-18 שעות ביממה.

אנשים רבים אומרים "דב קואלה", אך זוהי טעות מכיוון שלקואלה אין כל קשר לדובים. קואלה שייכת למשפחת הקנגורואים. זהו יונק כיס, ונקבת קואלה נושאת את הגור שלה בכיס, כמו קנגורו:

ונסיים עם פינגווינים שמשתכשכים במים:

בפארק יצרו עבורם סביבה מיוחדת וסגורה שנקראת פולריום (מהמילה polar-קוטב), כדי שיוכלו להימצא בטמפרטורות נמוכות:

בפעם הבאה אראה לכם את הבית בו חי מרבית ימי חייו בוינה, אבי הפסיכואנליזה – זיגמונד פרויד, ואת מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית.

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה
• תמונות מוינה – עיר הואלס של אימפריית הקיסרות האוסטרו-הונגרית
• תמונות מפסטיבל החדשנות 2011 בראשון לציון – הרבה רובוטים

וינה, בירת אוסטריה כיום, הייתה בעבר בירתה של אימפריית הענק של הקיסרות האוסטרו-הונגרית. תמיד אמרו לי שוינה זו עיר של תרבות האריסטוקרטים האירופאים, עיר עשירה בארכיטקטורה מפוארת ומקומם האהוב של המוזיקאים הקלאסיים מהדורות הקודמים. כדי לראות את נכונותן של טענות אלה נסעתי לשבוע לווינה, טיילתי ברחובות, ביקרתי בארמונות המלוכה, נכנסתי לבתיהם של פרויד ומוצארט והשתתפתי באירוע ממלכתי בעל משמעות עצומה להיסטוריה האוסטרית. על כל אלה אספר בפוסטים הבאים בנושא, אך ראשית נתחיל מהיכרות קלה עם העיר.

לפניכם סדרת התמונות הראשונה מוינה שבהן תראו את הפנים של העיר – רחובות, אנשים שאפשר לראות ברחוב, בניינים שמציפים את העיר וקצת מאופי אורח החיים של התושבים.

אם חשקה נפשכם להעביר את החופש הקרוב בעיר שנראית כאילו נשלפה מתוך סיפור על מלכים, דוכסים ורוזנים מהמאות הקודמות, ויש לה ארכיטקטורה אצילית כמו שרואים רק בסרטים, וינה זה המקום בשבילכם:

מתוך המראה המפואר של הארכיטקטורה העתיקה מבצבצים מותגים מודרניים:

אלו דרך אגב בנייני מגורים רגילים. בוא נשווה אותם לרגע בדמיון הפרוע שלנו לבניין בן 60 שנה בישראל. אם בניין ישראלי טיפוסי בן 60 שנה נראה לרוב מוזנח, מלוכלך וכאילו עומד להתפורר כל שניה, אז הבניינים העתיקים בוינה שרובם בני למעלה מ-100 שנה, נראים נקיים, נוצצים ואיתנים מתמיד:

בניין האוניברסיטה הוינאית לרפואה:

אחד מהסמלים של וינה זהו גלגל ענק שהווינאים קוראים לו "וינר ריזנראד" והוא הוקם עוד ב-1897. הגלגל מתנשא לגובה של כ-65 מטר וממנו אפשר לתצפת על העיר:

בשונה מגלגלי הענק המוכרים לנו מהסופרלנד וממקומות אחרים בארץ, על הוינר ריזנראד תלויות קרוניות גדולות וסגורות. אם אינכם מוגבלים בתקציב, ניתן לשריין קרונית לכמה שעות כדי לחגוג בה יום הולדת עם כל החברים שלכם תוך כדי שאתם עושים סיבובים על הגלגל הענק והרוח שורקת לכם בחלונות:

וינה נמצאת על נהר הדנובה, הנהר השני בגודלו באירופה. מספר תעלות נחפרו מהנהר אל חלקי העיר השונים, בין היתר על מנת למנוע הצפות כאשר הנהר עולה על גדותיו. זוהי אחת התעלות שעוברת בעיר:

לאורך כל תעלה יש טיילת עם בתי קפה, ספסלים והרבה ירק. אחד מבתי הקפה על התעלה למרבה הפתעתנו נשא את השם "TEL AVIV BEACH":

העיר שופעת בכנסיות, קתדרלות גותיות, מזרקות ופסלים.
כנסיית קארל – השניה בחשיבותה בוינה אחרי קתדרלת סטפאן הקדוש:

כנסיה נאו-גותית בשם "ווטיפקירכה". אחד המבנים הנאוגותיים החשובים בעולם:

כנסיית פטר הקדוש:

מרכז העיר נמצא ליד קתדרלת סטפן הקדוש ואני אקדיש לקתדרלה הזו פוסט נפרד.
במרכז העיר החיים שוקקים בפעילות בכל שעות היממה. מוכרי כרטיסים לאופרה המחופשים לאדונים מסוף המאה ה-19 ינסו למכור לכם כרטיס לאופרות של מוצארט, שטראוס או ויואלדי:

אמני רחוב מחופשים תופסים מקומות בולטים כדי למשוך תיירים ולהרוויח כמה גרושים:

הם מראים להטוטים ומשעשעים את הקהל:

כל אחד בדרכו שלו:

אמן רחוב מכין את עצמו למשמרת, בצילה של אחת המזרקות:

תיירים מצטלמים ליד פסלים בתנוחות מקוריות:

בחלק מהמקומות בעיר תמצאו משקל מוזהב שניתן להשתמש בו ולהישקל תמורת 20 סנט:

בכל האזורים התיירותיים ניתן לשכור כרכרה ולעשות סיור רומנטי בעיר.

חלק מנהגי הכרכרות ישמשו לכם בעת הסיור בתור מדריכי טיולים ויספרו על העיר. חלקם האחר יכול להיראות כחברי מאפיה:

הווינאים אוהבים לנסוע על אופניים ולצד כל דרך ישנו שביל אופניים מסומן שהולכי הרגל נזהרים שלא לעלות עליו. בעיר יש כ-500 ק"מ של שבילי אופניים. אפשר לשכור אופניים במקום אחד בעיר, ולהחזירם במקום אחר:

כמו במרבית הערים הגדולות באירופה, בוינה יש מערכת תחבורה ציבורית מאוד נוחה – רכבת תחתית, רכבת עלית, חשמלית ואטובוסים. תוך דקות ספורות אפשר להגיע ממקום למקום בעיר, בלי להיתקע בפקקים.

ביום הראשון שלנו בוינה גילינו שמתקיים מירוץ אופניים שבגללו נסגר חלק מהכביש הראשי המקיף את מרכז העיר, בדיוק באותן השעות כשאנחנו עברנו שם:

הרוכבים לא היו צריכים לדאוג מפנצ'רים ותקלות בלתי צפויות עם האופניים, מכיוון שכל קבוצה לוותה על ידי מכונית עם סמלי הקבוצה, אופניים חלופיים ואף וחלקי חילוף על גג המכונית:

עיריית וינה נמצאת בבניין עתיק ואחד המפוארים בעיר:

בעת שהותנו בעיר, אל רחבת העיריה הובאו מאות כיסאות ומסך ענק כדי לקיים פסטיבל סרטים שהכניסה אליו היתה חינם:

בפוסטים הבאים אני אראה את ארמונות הקיסרים והנסיכה סיסי, גן חיות עם קואלות ודובי פנדה, האופרה הממלכתית בה הופיע מוצארט, דירתו של זיגמונד פרויד, מבט על העיר מהמגדלים של קתדרלת סטפאנוס הקדוש ועוד.

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה
• תמונות מפסטיבל החדשנות 2011 בראשון לציון – הרבה רובוטים

לא צריך להיבהל. זה לא ביצוע של עונש מוות, זה לא קטע מצילומי סרט מדע בדיוני ולא ניסוי אכזרי בבני אדם, אבל זה בהחלט קשור למה שקורה אצל כל אחד מאתנו במוח.

בעבר כדי לגלות כיצד פרסומת משפיעה על הצרכן, האם הוא התלהב מהמוצר, האמין לפרסומות, גיבש דעה חיובית או שלילית ויזכור למחרת את מסר הפרסומת, היינו צריכים לשאול אותו שאלות, לבקש ממנו למלא סקרים, לבנות סטטיסטיקות ולקוות שהמידע שאספנו מספיק מהימן ואינו מושפע יתר על המידה מרצייה חברתית (הרצון של הנשאל לספק את המידע שלדעתו רוצים לשמוע ממנו). הטכנולוגיות המתקדמות של היום מאפשרות לנו לשאוב את כל המידע על השפעת הפרסומת על הצרכן, ישירות מהמוח שלו, בלי לשאול אותו שאלות.
תודות לד"ר מיכל שפירא מהאוניברסיטה העברית הגעתי בשנה שעברה לסיור מרתק בחברת Market Watch העוסקת בין היתר במחקרי נוירו-מרקטינג.

את המוח מיפו כבר מזמן, אבל בעבר לא הייתה יכולת מחשוב שאיפשרה לשלוף את המידע בכזו קלות על פעילות האזורים השונים במוח בזמן אמת. היום זה אפשרי ובמרקט-ווטש יכולים לקחת סרטון פרסומת, טקסט, תמונה, מחיר, פרק פיילוט בסדרה, שיר או כל תוכן פרסומי אחר, להציגו לקהל היעד ולראות את תגובת המוח.

בעת הבדיקה מסתכלים על 3 פרמטרים מרכזיים:

א. תשומת לב - האם האדם צופה בתשומת לב בפרסומת או לא. באילו קטעים של הפרסומת תשומת הלב שלו מוגברת ומתי הוא מתחיל לחשוב על משהו אחר (גם אם עדיין בוהה במסך).
ב. מעורבות רגשית - אילו אמוציות נוצרות אצל האדם בעת צפיה בקטע זה או אחר בפרסומת, שליליות או חיוביות? האם נוצרו הרגשות שרצינו לעורר? האם האדם נהנה ממה שהוא רואה או סולד מזה? האם הדמות שמוצגת כרגע היא לטעמו ומעוררת רגשי גאוה או אנטגוניזם?
ג. זיכרון לטווח ארוך - האם המידע שכרגע האדם צפה בו עבר לזיכרון לטווח ארוך ומחר כשהוא יגיע לחנות הוא יזכור על המבצע ששמע עליו היום, או שהמידע נותר בזיכרון הקצר טווח ויישכח 3 דקות אחרי הצפיה בפרסומת?

את הניתוח ניתן לעשות ברמה של שניה. זאת אומרת בכל שניה אנחנו יכולים להצביע על תשומת הלב, הרגשות ופעילות הזיכרון ולהחליט האם השניה הזו טובה לפרסומת שלנו או שאולי כדאי לחתוך אותה בעריכה הסופית. קורה לא פעם שפרסומות שלמות נגנזות לאחר שהוצאו על הפקתן עשרות אלפי שקלים, מכיוון שמתברר שהן לא משיגות את האפקט הרצוי ודרושים הרבה שינויים. בדיקה אחת אוספת מידע בגודל של כ-250 ג'יגה.

רוצה לראות איך מוציאים את כל המידע הזה מהמוח?

תחילה לוקחים פרסומת שאת השפעתה רוצים לבדוק ולוקחים מספר אנשים עליהם תהיה הבדיקה. מכיוון שאנחנו בודקים ישירות את המוח, מדגם של כ-30 אנשים מהווה מתגם מייצג ושווה ערך לאלפי שאלונים מבחינת המהימנות. על ראש האדם שיצפה בפרסומת מלבישים התקן שיודע לקרוא פולסים חשמליים (EEG), בדומה למכשירים שיש בבתי חולים. רק שהמכשירים כאן סורקים ברזולוציה הרבה יותר גבוהה ובקצבים הרבה יותר גבוהים מאשר המכשירים הרפואיים.

2.

3. בחריצים מכניסים חומר מוליך על מנת שקליטת האימפולסים במוח על ידי האלקטרודות תהיה טובה יותר:

4. אם כמות החומר באחד החריצים לא תהיה מספיקה, המכשור לא יוכל לדגום אזור זה. לכן חשוב לפני שמגיעים לבדיקה עצמה למלא את כל החריצים בחומר, כנדרש:

5.

6. לאחר מכן האדם מתיישב מול מסך וה"כובע" עם החוטים (כמו בסרט מאטריקס) שמולבש לו על הראש מתחבר למחשבים שהולכים לסרוק את פעילות המוח ולעבד את המידע.

7. בשלב זה על המוניטור מאחורה אנחנו יכולים לראות את טיב המגעים והאם יש מספיק חומר מוליך בכל החריצים. בתמונה כאן אנחנו רואים שהחריצים אינם מלאים במידה שווה בחומר ויש צורך במקצה שיפורים.

8. ושוב ממלאים את החוסרים לפני שנצא לדרך ונתחיל לדגום את המוח.

9.במוניטור מאחורה אנחנו רואים את מה שרואה הצופה עם האלקטרודות על הראש.

10. בנוסף לקריאת נתוני פעילות המוח, מצלמה זעירה עוקבת אחר תנועת העין והאישונים של הצופה כך שבכל רגע אנחנו יכולים לראות לאן בדיוק הוא מסתכל ובאותו הזמן לעקוב אחר פעילות האזורים השונים שבמוח שלו ולראות האם זה מרגש אותו, האם הוא מרגיש רגשות שליליים או חיוביים, איזה מאזורי הזיכרון במוח פועל – הם המידע נשאר רק בזיכרון קצר טווח או שעובר לזכרון ארוך טווח וכו'. לפעמים מגלים שהאדם מסתכל בכלל לא על מה שאנחנו רצינו שהוא יסתכל ואין סיכוי שהוא יזכור את הפרטים שלדעתנו חשוב שהוא יזכור.

בסרטון הבא אתם יכולים לראות את קריאת הנתונים בזמן אמת מהמוח ומהאישונים. שימו לב לתנועת האישונים ולרמת העניין בכל חלק של הסרטון. מתי הוא מתחיל לשעמם ומתי העניין עולה.

מי שנעזר בשירותים מסוג זה, אלה דווקא לא חברות הפרסום, אלא בעלי העסקים שמזמינים קמפיינים פרסומיים מחברות הפרסום. לאחר שהתוצר של חברות הפרסום מגיע למחקר מסוג כזה ומתגלה שאינו פוגע במטרה, המסקנה היא שחברת הפרסום עשתה עבודה גרועה. לכן חברות הפרסום "שונאות" כאשר מישהו בא, בודק את התוצרים שלהם ואומר מה הם באמת שווים.

כל מה שנותר זה לתהות, האם עלינו להיזהר כאשר מישהו יתחבר לנו למוח…

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• תמונות מפסטיבל החדשנות 2011 בראשון לציון – הרבה רובוטים
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה

בחול המועד סוכות יצא לי לקפוץ לתערוכת חתולים בינלאומית שהתקיימה ברעננה – חתול הזהב 2010. כאשר אנחנו שומעים את המילה "חתול", רובנו מייד חושבים על חתול רחוב טיפוסי שאין בו שום דבר יוצא דופן או על חתול הבית שראינו אצל חבר זה או אחר. האמת היא שעולם החתולים מאוד מגוון ומלא הפתעות, וחתול הרחוב הטיפוסי שכולנו מכירים, הוא רק זן אחד מיני רבים.

בתערוכת החתולים השתתפו יותר מ-200 חתולים גזעיים, שכל אחד מהם מיוחד במינו. בתמונות הבאות תראו חתולי מין קונים ענקיים, חתולי צב, ספינקסים, חתולים בריטיים ועוד.

הארוע התקיים באולם כדור סל שבמרכז קהילתי ברעננה. במקום נפרשו שולחנות ועליהם הבעלים מיקמו את הכלובים עם החתולים שלהם:

החתולים ישבו בכלובים וחלקם נראו שם די עצובים ומשועממים מבעד לסורגים:

חלק מהכלובים נראו כמו תיק גדול:

מדי פעם הבעלים היו מוציאים את החתולים מהכלוב, כדי להציג אותם, מה שאיפשר לצלם אותם ללא הסורגים:

בשעה שבה הייתי בתערוכה, היה מופע תחרותי של חתולי מיין קון. אלו חתולים גדולים במיוחד שהגיעו מצפון ארה"ב. המשקל שלהם נע סביב ה-10 ק"ג והם מזכירים חתולי בר:

חתולי המיין קון יכולים להיות בצבעים שונים. מה שקובע את שיוכם לגזע, הוא מבנה הגוף והפרווה:

השופטים בדקו כל חתול בקפידה:

שימו לב שעייני החתול הזה הם בצבעים שונים. הדבר שכיח אצל חתולים לבנים:

לחתולי מיין קון צריך להיות מעבר נכון מהמצח עד הסנתר, אשר מצביע על קרבה לגזע הטהור:

אחד מהזנים המעניינים והמפתיעים יותר שהיו בתערוכה, היו חתולי הספינקס שנראו כמו שילוב בין עכבר גדול ומצ'וקמק, לחייזר:

בתמונה שלאחר הנוכחית, החתול יסובב את הראש. לנשים בהריון ולחולי לב, לא מומלץ להמשיך להסתכל:

לחתול הזה קשה לקרוא "חמוד":

ונסיים בתמונה קצת יותר חיובית

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מאחורי הקלעים של האופרה הממלכתית בוינה
• נהר הדנובה והגנים של וינה
• תמונות מפסטיבל החדשנות 2011 בראשון לציון – הרבה רובוטים
• תמונות מדירתו של זיגמונד פרויד בוינה
• הגנים של ארמון שנברון וגן החיות המלכותי באוסטריה

בכניסה לאולפני יוניברסל אתה מקבל מפה של האזור ולוח זמנים של כל המופעים והאטרקציות, כך שאפשר בקלות לתכנן את השהות שלך במקום.
המופע המדהים ביותר לדעתי, הוא מופע באתר הצילומים של הסרט "עולם המים". כל מי שראה את הסרט ואהב אותו, יכול לראות איך בדיוק הכל צולם, כיצד נבנתה התפאורה ואיך נראית באמת העיר מהסרט.

בדרך למתחם המופע, אתה חולף על פני מצגים מהסרט:

אתה נכנס פנימה, מתיישב ולפניך משתרעת התפאורה של הסרט:

בזמן שכל הקהל מתאסף ומתיישב במקומו, ה"מעשנים" מגיעים, תופסים דליי מים ומתחילים לשפוך אותם על הקהל הצורח בשורות הראשונות:

המופע אורך כ-20 דקות ומשחזר קטעים מהסרט:

הכלל מתפוצץ, אנשים קופצים למים מגובה ענק:

באיזשהו שלב המטוס של המעשנים מגיח מעל לקירות העיר כשכולו עטוף באש, ונופל לתוך המים:

מופע מדהים נוסף, הוא מופע האחים בלוז. לקראת השעה בה הייה אמור להתחיל המופע, אנשים התחילו להתאסף ברחבה ולתפוס מקומות ישיבה. האחים בלוז עדיין לא נראו באופק, אבל הגיע דמות אחרת שהתחילה לבדר את היושבים במקום, להתחבק ולהצטלם עם ילדים:

פתאום נשמע חריקת בלמים חזקה מאחורי הקהל והמכונית של האחים בלוז מהסרט התפרצה לרחבה. האחים זינקו ממנה החוצה ועלו לבמה (אין צורך להגיד שהאחים נראו כמעט כמו בסרט):

וסצינות מהסרט התחילו להתגלגל אחת אחרי השנייה:

הם שרו מדהים ורקדו בצורה מדליקה:

הם עשו מופע יוצא מן הכלל:

תוך כמה דקות כל הקהל היה על הרגליים, שר ורוקד יחד איתם:

ג'ייק בלוז עשה לי כמה פוזות למצלמה:

ומיד בתום המופע, בלי להודיע כלום, כאילו המשטרה רודפת אחריהם, הם ירדו מהבמה, רצו למכונית שלהם וברחו עם הרבה רעש וחריקות בלמים:

קטע וידאו קצר מתחילת ההופעה. לכל מי שאוהב בלוז – לשמוע עד הסוף ולא לשכוח להדליק רמקולים! (צולם עם טלפון אז מראש מצטער על האיכות):

לאחר האחים בלוז המשכנו הלאה.
אחת האטרקציות המדליקות ביותר, היא אטרקציית פארק היורה, בה אתה נוסע בתוך אפיק מיים שבסופו מגיעה הפתעה. כדי להגיע לאטרקציה עצמה, אתה עובר באזור שכולו מזכיר את הסרט:

לאחר עמידה בתור ארוך, המסע מתחיל. אנחנו "שטים" על "סירה" שנוסעת על מסילות ברזל בתוך המיים:

בדרך אתה רואה דינוזאורים שאוכלים צמחים, זזים, מסתכלים עליך ולפעמים יורקים מים:

באיזשהו שלב מגיעים לעלייה חדה שלפניה ישנו שלט גדול שכתוב עליו "לא להיכנס. סכנה". אך מכיוון שהסירה בה אתה נוסע אינה נשלטת על ידך, אתה מתחיל לאט לאט לטפס במעלה ההר. כאשר אתה נכנס למנהרה אתה נמצא בחושך מוחלט:

ואז בהתפעה בלתי צפוייה, מתחילה נפילה כמאט אנכית שמלווה בצווחות של כל מי שיושב לצידך, מים שמותזים לכל עבר ותחושת חוסר משקל:

עוד מחוץ לשערים של יוניברסל סטודיוס, אתה נכנס לעולם של סרטים. הרחובות המובילים אל הכניסה מלאים בחנויות מזכרות, פסלים של גיבורי סרטים וסמלים אחרים של הז'אנר.

בחנויות המזכרות אפשר לקנות כל דמות מכל סרט של יוניברסל, בגודל טבעי:

אוהבים את מלחמת הכוכבים? בבקשה, R2-D2 במחיר של 5,450$:

אוהבים את המחסל? תכינו אוטו גדול כדי לסחוב הביתה את הדמויות:

האזור של החנויות הוא אטרקציה בפני עצמה:

אחת החנויות המעניינות ביותר, היא חנות שכולה מגנטים:

וזה הכל עד כאן. ניפש בהוליווד

מומלץ לקרוא גם

• תמונות מאולפני יוניברסל בלוס אנג’לס – חלק א’
• הבתים של בברלי הילס, היוקרה של רודיאו דרייב והמזח של סנטה מוניקה
• לוס אנג’לס – הוליווד, שדרת הכוכבים, התיאטרון הסיני ותיאטרון קודאק
• מופע המזרקות של מלון בלאג’יו בלאס וגאס
• מלונות לאס וגאס – האירופה האמריקאית

החוויה הכי מפתיעה, מהנה, מרתקת וכיפית הייתה הביקור באולפני יוניברסל. אלו הם האולפנים מהם יצאו הסרטים הגדולים של הוליווד, כגון פארק היורה, עולם המים, חזרה לעתיד, קינג קונג ועוד רבים אחרים שכל אחד מכיר. המקום משתרע על שטח ענק ובמקום יש המון אטרקציות, מופעים, ביתנים, ויום שלם אינו מספיק כדי להציץ בכל אחד מהם.

כאן אפשר לראות את מה שקורה מאחורי הקלעים של הסרטים והפעלולים שנראים לנו כל כך אמיתיים על המסך (ולפעמים הם באמת כאלה), אבל כאשר אתה רואה במו עינייך איך חלק מהדברים האלה קורה באמת, אתה נשאר פעור פה.
בסדרת התמונות הזו השתלדתי להעביר את החוויה ולהראות כמה שיותר פנים שונות של המקום המופלא הזה.

לפני הכניסה ניצבת מזרקה עם הסמל שכולנו ראינו כל כך הרבה פעמים על המסכים:

בכניסתך למקום הינך צועד על שטיח אדום דרך השערים:

כל המקום עמוס בתאופורת, דמויות ומצגים שהשתמשו בהם בסרטים שונים.
אפשר פשוט להסתובב ולהיזכר באיזה סרט ראינו את הבית, המכונית, הסירה או העגלה:

זהירות מלתעות. בטלויזיה זה נראה כל כך אמיתי, אבל האמת היא שזו רק חתיכת פלסטיק:

למרות שפע האטרקציות, האזורים והמופעים, את הביקור במקום כדאי להתחיל בסיור מודרך ברכבת מיוחדת שנוסעת לאורך אתרי הצילום, בזמן שהמדריך מספר על ההסטוריה, על הפעלולים ועל איך בכלל עושים קולנוע.
שימו לב לקיר מצד שמאל. אפשר לראות שזה לא בית, אלא הדפס שמודבק על קרטון. כאשר אנחנו רואים את זה על המסך, זה נראה לנו כבניין אמיתי לכל דבר:

כל הבתים שאתם רואים בתמונה הזאת ובתמונה הקודמת, אינם אמיתיים למרות שנראים כאלה. זוהי רק תפאורה זמנית מעץ ומקרטון שמקימים כרגע עבור צילומים של איזה סרט:

רק מבט מהצד חושף את האמת:

זהו גשר שיודע ליפול, להתפרק ולהתפוצץ. לחיצת כפתור גורמת לגשת הזה לכרוס ולהתפרק לחתיכות. בתמונה תפסתי בדיוק את תחילת הקריסה שהדגימו לנו ואפשר לראות כיצד בצד שמאל שלו המעקה מתחיל ליפול. כל היופיו הוא, שבלחיצת כפתור נוספת הגשר יודע להרכיב את עצמו בחזרה. כל החלקים שלו יושבים על בוכנות וחלקי מנוע שיוצרים את הקריסה המדומה:

בהמשך המסלול הרכבת עוברת באזור שבו עומדות מכוניות שהשתתפו בסרטים מפורסמים.

אני בטוח שאת זאת כל אחד מזהה:

מכוניות שמתהפכות, עפות באוויר ועולות באש בסרטים. הן עשויות מפלסטיק ויודעות לעשות פעלולים שעוד מעט תראו:

הצלחנו לצלם את זה גם בוידאו של הטלפון, אז אני מראש מתנצל על האיכות, אבל כדאי לצפות בזה בכל זאת (להדליק רמקולים לפני הצפייה):

ועוברים לאזור הצילום של הסרט הבא – פארק היורה:

ממש כאן צולם הסרט, ובשבילו נבנתה תפאורה מדהימה וכל כך מציאותית, שאפילו ממרחק של סנטימטרים עצמות ובשר הדינוזאורים נראים אמיתיים לחלוטין:

במקום הזה מצלמים שיטפון. תוך שניות המדרון הנחמד הזה מתמלא במיים שמתחילים להשפריץ מהחלונות ולזרום למטה:

ככה זה נראה:

סרטון וידאו של קטע מאזור הצילומים של פארק היורה והשיטפון (השיטפון מתחיל ב 1:50):

כאן צולם קטע מהסרט קינג-קונג. למרות שבטלויזיה ראינו ספינה שמוצאת את דרכה מנווטת באוקיינוס סוער בין הרים, זה היה בסך הכל אגם מלאכותי קטן עם ספינת צעצוע ותמונת שמים קודרים ברקע:

אתר צילומי הסרט מלחמת העולמות עם טום קרוז. מאז שצילמו את הסרט, התפאורה נשארה במקום עבור המבקרים כמצג מוזיאוני:

את רוב הסרטים והסדרות מצלמים בתוך ביתנים שמזכירים אנגר של מטוסים. בתוך הביתנים האלה אפשר לעשות כל עיצוב פנים שרוצים.
כך נראים מבחוץ הביתנים שבהם מצלמים את הסרטים:

בחלק מהביתנים היו צילומים לא הרשו להיכנס פנימה. אך היו ביתנים ששימשו אך ורק ולמבקרים ובהם בד"כ הראו איך יוצרים אפקטים שונים. הביתן הבא עסק באש ובו הדגימו לנו כיצד עושים פעלולים הקשורים לשריפות ופיצוצים:

לאולפני יוניברסל יש שני מפלסים – עליון ותחתון. בתמונה הבאה רואים בערך שליש מהמפלס התחתון. כמעט בכל אחד מהביתנים האלה נערכים כל הזמן צילומים של סדרות וסרטים.

אוהבי הסדרות המצויירות יהיו מרוצים עד הגג ברגע שיגיעו לעולם הסימפסונים:

אפשר לבקר בבר של מו:

ומי שיותר בעניין של משפחת קדמוני (הפלינסטונים), יוכל להתכבד בברביקיו שמכנינים על הגחלים בבאר של פלינסטונס:

המוניות הצהובות שאנו רואים בסרטים:

זוכרים את הסרט "מהיר ועצבני"? המכוניות מהסרט נמצאות כאן ואפשר להצטלם לידן:

המכונית של האחים בלוז. אותה אחת שהייתה בסרט המקורי והיא עדיין נוסעת!:

ברחובות של אולפני יוניברסל אפשר לפגוש המון דמויות שמסתובבות ומבדרות את המבקרים:

זה לא פסל, זה אדם אמיתי:

גם הכוכבים של אפולו 13 וחתיכה מהחלילית שהשתתפה בסרט נמצאים כאן:

בסדרת התמונות הבאה על יוניברסל סטודיוס, אני אראה את אחת האטרקציות המפחידות והמפתיעות ביותר שיצאנו ממנה רטובים לגמרי, את המופע של האחים בלוז, איך צילמו את הסרט עולם המים ועוד כמה דברים מעניינים.

עד אז, תמונה אחת מהסדרה הבאה, בשביל ליצור קצת סקרנות:

כדי לא לפספס את סדרת הצילומים הבאה, הירשמו לקבלת עדכונים בפינה השמאלית למעלה.

מומלץ לקרוא גם

• עולם הסרטים – יוניברסל סטודיוס בהוליווד – חלק ב’
• הבתים של בברלי הילס, היוקרה של רודיאו דרייב והמזח של סנטה מוניקה
• לוס אנג’לס – הוליווד, שדרת הכוכבים, התיאטרון הסיני ותיאטרון קודאק
• מופע המזרקות של מלון בלאג’יו בלאס וגאס
• מלונות לאס וגאס – האירופה האמריקאית