עד כה הצגתי כמה גישות הקשורות לניהול החיים שלנו, להצבת מטרות ולהשגת האושר. אפשר לקרוא עליהם בפוסטים הקודמים בהם דיברתי על הצבת מטרות, גישת ה"אי-עשייה" והשילוב ביניהם.
היום אני רוצה להציג עוד פן נוסף של הדברים, אבל לפני שאני אציג אותו אני רוצה להקדים את השאלות שיעלו. בד"כ לאחר מאמרים מהסוג הזה אנשים שואלים "אז איך זה משתלב עם מה שכתבת קודם? זה סותר. מה נכון באמת? באיזו גישה עלי לבחור?". העניין הוא שאין גישה נכונה. אין שום גוף עליון שקובע מהי גישה נכונה ומהי לא. אלו דרכים שונות להסתכל על הדברים. לכל אחת מהן יש זכות קיום וכל אחד יכול לאמץ דרך זו או אחרת או לשלב אלמנטים מהדרכים השונות על פי ראות עיניו. לכן אל תצפה ממני לתשובה חד משמעית על השאלה "מה עלי לעשות?". השתמש בראש שלך. אלו דברים שמותר לך להחליט עליהם לבד וכל החלטה שתעשה, תהיה נכונה עבורך (לפחות לרגע קצר בחיים 
).
עכשיו בוא נתחיל לראות את הדרך הנוספת שתעזור לנו "להיות מאושר" ולנהל את החיים.
כולנו עברנו תהליך של סוציאליזציה שבו למדנו (וכל יום תעשיית הפרסום מלמדת אותנו את זה מחדש) לרצות להשיג דברים (מותגים, מכונית, בתים, טיולים, גאדג'טים, מעמד, כסף וכו') וזאת על מנת לשפר את שביעות הרצון שלנו מהחיים. אנחנו נמצאים במרדף מתמיד אחר הטלפון החכם הבא, הגרסה החדשה של מותג הג'ינס, כמות החברים בפייסבוק, המכונית החדשה, הדירה במרכז הארץ או כל הישג אחר, שיעזרו לנו להיות יותר מאושרים מכך שהשגנו את מה שהוצג לנו בתור חיוני לרמת חיים גבוה יותר.
בכל רגע אנחנו משווים את עצמנו לסביבה שלנו – לחברים טובים, לשכן מהבניין, לבחור מהפוסטר, לגברת מהפרסומת ורוצים להיות לא פחות טובים מהם. ברגע שאנחנו מרגישים שמישהו עקף אותנו בסיבוב (למשל חבר שקנה משהו מגניב – מחשב, טלפון, בגד, אוטו), מתעוררת בנו תחושת נחיתות וקנאה קטנים, ואנחנו כבר לא יכולים ליהנות מכל מה שהיה ברשותנו עד כה, אלא כל מה שנמצא אצלנו מול העיניים זה אותו הדבר שיש למישהו אחר ולנו אין. אנחנו רוצים להשתוות ולהתעלות על הסובבים.
ברגע שהשגנו דבר אחד שאמור היה לשפר את רמת החיים שלנו, אנחנו די מהר שוכחים ממנו (הטלפון החכם שחלמנו עליו כבר לא כזה מדליק ונראה רגיל לגמרי), מציבים לעצמנו יעד חדש ומתחילים לחתור להשגתו בתקווה שוב לשפר את רמת החיים. וכך במשך רוב שנות חיינו.
דרך חיים זו הינה תוצר של תרבות הצריכה המערבית שאנו מפנימים ומחזקים אותה כל יום מחדש והיא הופכת עבורנו למציאות אובייקטיבית. אנו מקבלים אותה כמובן מאליו ולא מעלים על דעתנו שאפשר לחיות אחרת ולהיות לא פחות מאושר.
בעשר-עשרים השנים האחרונות צומח לו תחום הניו אייג' והלימודיים הרוחניים השונים אשר מנסים ללמד אותנו להתנתק מאותם דפוסי החשיבה אשר מתנים את היותנו מאושרים בצריכת מותגים ועושר כלכלי. הם אומרים לנו "אתה לא חייב להיות עשיר, בעל בגדים יקרים ואוטו נוצץ, כדי להיות מאושר ושבע רצון מהחיים". הם מלמדים למצוא את העושר לא בדבר הבא שאנחנו הולכים לקנות, אלא בהוויה היום יומית שלנו, ומראים שברגע שנפסיק להיות במרדף אחר הדבר החם הבא, נוכל להנות מהחיים הרבה יותר.
זוהי גישה טובה שלפי דעתי כל אחד צריך להכיר אותה, להבין אותה ולדעת לשלב אותה בחיים שלו בצורה זו או אחרת.
אנשים שמאמצים דרך זו, מתחילים להילחם בדחפים "טבעיים", אבל למעשה בכך הם נלחמים במבנה החברה המערבית – בתרבות הפרסום והצריכה, בתרבות ה"הנאה ממותרות ומהישגים".
אז איך מפנימים ומשלבים לתוך חיינו את התובנה שההישג הבא לא חייב להיות הדבר שיביא אותנו להיות מאושרים, ואפשר למצוא את האושר במקומות אחרים, בלי להיות משועבד לביקורים קבועים בקניון?
אני רואה כאן מספר אופציות:
1. אפשר לנסות "לתכנת" את עצמנו מחדש בעזרת כל מיני שיטות, כך שאוטומטית נתעלם מהדברים שהחברה דוחפת אותנו אליהם. עוד לא פגשתי אישית מישהו שממש הצליח. כל אדם שכביכול מנסה להתקרב לזה, במקום לחיות את הגישה ב-100%, מתחיל באיזשהו שלב בנסיונותיו להוכיח לאחרים עד כמה גישתו נכונה ועד כמה גם האחרים צריכים לחפש את האושר בפנים, ולא בחוץ.
2. אפשר להיות במלחמה מתמדת נגד המוסכמות, הדחפים והנטיות – לנסות כל הזמן לשכנע את עצמך שההנאה והאושר אינם קשורים בדברים חומריים, בהישגים, בעושר וביכולת הכלכלית שלך, למרות שכל העולם מנסה להגיד לך שזה כן קשור.
כל מי שנלחם נגד הקונצנזוס החברתי, ממילא ממשיך לחשוב על פיו, רק שתוך כדי הוא גם נמצא בנסיונות לצאת מ"כלוב הזהב".
3. אפשר להבין את הדרך אליה מחנכת אותנו החברה המערבית, את תהליך הסוציאליזציה שעברנו אשר גורם לנו לרצות להשיג דברים בתקווה שנהנה מהם, ולנצל את הדברים האלה למען האושר, בלי לנהל מלחמות. למשל פעם בכמה זמן לעשות לעצמנו "מתנה" שתעשה אותנו מאושר לתקופה מסויימת או לשאוף להישג כלשהו, כאשר אנחנו יודעים שהאושר מגיע מהדרך להישג ונשאר רק זמן קצר מהרגע שנגיע למטרה. דן אריאלי תיאר את הגישה הזו בצורה מצויינת במאמרו "החסכנות מוגזמת?"
לצערי חלק האנשים משתי הקבוצה הראשונות שנכנסים עמוק לנושא ומנסים להתנתק מהנאה באמצעות הישגים ומותרות, מחליפים התמכרות אחת באחרת. הם ייצאו למאבקים נגד החינוך החברתי שגדלו עליו. במקום להתנות את האושר שלהם בצעצוע הבא שיקנו, הם מתחילים בצורה פנאטית להטיף כנגד דרך זו ומקיצוניות אחת, קופצים לאחרת. הרבה פעמים הם יטיפו נגד אורח חיים מערבי. הם ילכו עם טלפון סלולארי מדגם "בלטה" מלפני 10 שנים ויספרו שטוב לא איתו והם לא יפלו לתכסיסים של הפרסומות, הם יתייחסו בזלזול לחברים שלהם שמספרים בהתלהבות על הגאדג'ט החדש שקנו, הם ילבשו בגדים פשוטים ולא כאלה שנמכרים במכירים "מופקעים" רק בגלל שם המותג. עכשיו הם לא יהיו מאושרים עד שלא ישכנעו את כולם סביבם, שזוהי הדרך הנכונה היחידה ועל כולם להתחיל לעשות מדיטציות ולתהות על מהות החיים שממילא יגמרו יום אחד.
מה אני מציע? אני ממליץ לשלב את שני הדברים:
א. ללמוד להנות מהדברים הרגילים, השגרתיים שמתרחשים איתנו ומהווים חלק מחיינו היום יומיים.
ללמוד להנות מהדברים שיש לנו ולהכיר בתועלת שלהם.
לדעת להציג לסביבה את ההנאה שלנו, בצורה נוחה ולא בהטפות מוסר.
לנסות להעריך את הדברים שברשותנו, כפי שהערכנו אותם ברגע שקנינו אותם והיינו בהתלהבות שיא מהם.
ב. לדעת לנצל את הדחפים שלנו (גם אם הם תוצר תרבות הצריכה המערבית) ואת ההגיון שלנו להשגת אושר.
אנשים יכולים ליהנות מעצם העובדה שהם מראים לכל עד כמה הם קונים דברים יקרים ומשקיעים בעצמם. אין בזה פסול. רק יהיה נחמד אם הם גם יהיו מודעים למה הם עושים זאת.
אנשים יכולים ליהנות מעצם העובדה שהם חוסכים, כדי לבצע קנייה יקרה בעתיד. זוהי לא סגפנות שמביא לסבל, אלא זה מהלך מחושב שעצם הביצוע שלו מביא להנאה.
ומה דעתך על זה? מהי הגישה שלך לתרבות הצריכה והשגת אושר והנאה בחיים שלך?
כדי לא לפספס את המאמר הבא בנושא, הירשם לקבלת עדכונים בפינה השמאלית למעלה.
אהבת? שתף בפייסבוק:
להגיב על הפוסט
"היעדים שהינך מציב לעצמך, אלו הזרעים שאתה זורע
