זוהי סדרת התמונות האחרונה מהנסיעה לרומא ב-2009. הפעם תמונות מהמזרקה המפורסמת ביותר ברומא – פונטנה די טריווי.
1. האזור של המדרגות מול המזרקה שוקק חיים בכל שעות היום. האגדה מספרת שמי שיזרוק מטבע אל תוך המזרקה, יחזור לרומא:
בחמת גדר נמצאת חוות התנינים הגדולה ביותר במזרח התיכון. יש בה כ-200 תנינים ממינים שונים. האקלים של המקום מאפשר לתנינים האלה לחיות בתנאים נוחים ולהתרבות.
בצמוד לתנינים במקום ישנו גן חיות קטן. את התוכים כבר הראתי קודם, הפעם תמונות של כמה בעלי חיים שונים, וכמובן התנינים.
1. זהו נחש פיתון באורך 8 מטר העונה על השם "מוניקה":
בעבר כתבתי רבות על הצבת מטרות בצורה נכונה ועל ההבדל בין מטרות אותנטיות לבין מטרות שאימצת מאחרים בגלל שהן נראו לך "מדליקות" וחשבת שהן יביאו לך אושר. עכשיו אני רוצה להציג תפיסה יחסית חדשנית לכל הנושא, שתאפשר להרבה מאוד אנשים לעשות מפנה מאוד משמעותי בדרך בה הם מנהלים את חיי היום יום שלהם.
נתחיל מהפעלת הגיון פשוט על הגישה הקלאסית להצבת מטרות:
אם אני מציב מטרות רחוקות טווח (למשל לקנות וילה מפוארת), סימן שיש משהו שאני רוצה שיהיה לי, אבל זה לא בר השגה היום. בין הרגע הנוכחי לבין נקודת הזמן העתידית שבה תושג המטרה צריך לבצע מגוון פעולות, לקבל הרבה החלטות, להציב מטרות ביניים, להימנע מדברים מסויימים ולחתור בצורה אקטיבית לקראת המטרה. יש ממש מערך חיים שלם, שנבנה על מנת שבעתיד אני אוכל להשיג את המטרה שהצבתי לעצמי.
לגישה כזו להצבת מטרות יש מספר חסרונות בולטים:
1. הבעיה מתחילה ברגע שאדם מתחיל לחיות ולפעול בצורה הנדרשת להשגת המטרה שהציב לעצמו, אבל כל התהליך הזה הופך עבורו למייגע, לא מהנה, מלחיץ וגם לא תמיד מביא לתוצאה.
2. במהלך הזמן שבו האדם חותר למטרה, יכולים להתרחש הרבה שינויים ברצונות שלו ובשאיפותיו והמטרה שבהשגתה השקיע, הופכת ללא רלוונטית (נעלם הרצון להיות בעל וילה מפוארת). אז בכלל מרגישים שהחיים שהקדשנו למען המטרה בוזבזו לשווא.
3. הרבה פעמים לאחר השגת המטרה אנחנו ממשיכים מכוח האנרציה להחזיק בהרגלים שהיו נחוצים בעבר, כאשר חתרנו למטרה, אך לא נחוצים עכשיו. למשל אנשים שרצו להתעשר והתרגלו לחסוך, גם כאשר כבר יש להם כסף, עדיין נמצאים בשבי של הרגל החיסכון ולא מסוגלים להרשות לעצמם להנות מהכסף הזה. להחזיק מכוח האנרציה בהרגלים לא נחוצים יכול להביא לסבל, וכל זה רק בגלל שאי שם בעבר קיבענו את עצמנו לאופי חיים מסויים, בד"כ בטענה של "נתאמץ ונסבול עכשיו, כדי להנות בעתיד". בסופו של דבר אנו מוצאים את עצמנו בתוך חיי סגפנות וסבל בתקווה שבעתיד הכל יסתדר והחיים יהיו מצויינים.
במשפט אחד – אם אתה נעול על מטרה שבחרת לעצמך בעבר, אז בהווה, ברגע הנוכחי, אתה לא חי את החיים הנוכחיים ואת הרצונות הנוכחיים. אתה מתעסק בדברים שהיו אקטואליים לך בעבר, אבל לא בהכרח אקטואליים עבורך ברגע זה.
אני מציע גישה שונה. גישה שבה לא מציבים מטרות עתידיות, לא פועלים "היום" בשביל ההנאה "מחר", אלא מתמקדים בהווה ועושים את מה שעושה לנו טוב עכשיו.
אזהרה! הגישה שאציג בהמשך מתאימה רק לאנשים ששלמים עם עצמם, עם המקום הנוכחי שלהם בחיים ועם מה שיש להם ואין להם.
אני מציע לאמץ את עיקרון ה"אי עשייה". זהו עיקרון ששואב את שורשיו מתורות המזרח ובפרט מהזן בודיזם. משמעותו היא שישנם דברים שהדרך שלהם היא להתרחש מתוך דחף טבעי ואותנטי, ללא ההתערבות האקטיבית שלנו.
אני ארד מהעץ שטיפסתי עליו במשפט הקודם ואראה כיצד יש להשתמש במושג הזה בהקשר של פעולה יום יומית והצבת מטרות.
גישת אי-עשיית אומרת שאתה לא צריך להסתכל קדימה ולתכנן את החיים הנוכחיים שלך בהתאם לאיך שאתה רוצה לראות את עתידך, אלא עליך להסתכל להווה ולעשות את הדברים שאתה אוהב לעשות אותם היום.
משפט המפתח כאן אומר: עליך לעשות רק את מה שאתה לא יכול שלא לעשות.
למשל אני לא יכולתי שלא לכתוב את הפוסט הזה. הרעיון הזה מנקר לי במוח כבר הרבה זמן והרגשתי שאני חייב לרשום עליו מאמר. לא יכולתי שלא לעשות את זה. וברגע שאניעושה את זה, אני ממש נהנה מזה. זה אומר שאני לא אילצתי את עצמי לכתוב, לא אמרתי לעצמי "זה חשוב" או "צריך, זה ישתלם לך, תתאמץ" וכד', אלא עשיתי את מה שהיה בי רצון טבעי לעשותו.
אני מכיר הרבה אנשים שמחפשים "לאמץ מטרה", רק בגלל שלמישהו אחר יש את המטרה הזו ונראה להם נורא מגניב שגם הם ינסו להשיג מטרה כזו. בד"כ מטרה כזו אינה נובעת מדחף פנימי להשיג אותה, אלא מגחמה זמנית. אם אתה נאלץ להזכיר לעצמך מחדש מהן המטרות שלך ובשביל מה אתה מתאמץ היום, סימן שהצבת המטרות שלך נעשתה בצורה גרועה. כשאני עושה את מה שאני לא יכול שלא לעשות, אין לי שום צורך להזכיר לעצמי מה המטרות שלי ועד כמה אני חייב לעבוד קשה כדי להשיג אותן. אני הרי לא יכול שלא לעשות את מה שאני עושה. יש לי דחף פנימי והנאה מכל רגע שבו אני מתעסק בדברים שאני אוהב אותם.
אתה בוודאי תשאל "איך אפשר לחיות ככה, אם אני עושה רק את מה שאני אוהב?". התשובה היא: פשוט מאוד.
למרבה הפלא, ברגע שמתחילים לפעול בגישה הזו, לא רק שנהנים מהחיים אלא גם מוצאים את המקום שלנו בחיים בצורה הטובה ביותר. פתאום אתה מוצא את עצמך מתעסק בתחביבים האהובים עליך, פתאום אתה מוצא את עצמך עובד בעבודה שאתה ממש נהנה ממנה, פתאום אתה מקבל פניות מאנשים שרוצים להשתמש בידע שלך כי הקדשת הרבה זמן והפכת למומחה באותו התחום שאתה ממש אוהב.
אם אתה מתעסק רק בעיסוקים האהובים עליך, אתה מהר מאוד תהפוך למומחה בהם. יש אנשים שעושים הרבה מאוד כסף מלשחק במשחקי מחשב. מבחינתם הם פשוט עושים את מה שהם הכי אוהבים. אולי זה נשמע מפתיע, אבל אין תחום בחיים שאי אפשר לעשות ממנו כסף. כל אחד יכול למצוא את אותה העבודה ואותו אופי החיים שהוא אוהב, ולא לרוץ אחרי חלום עתידי תוך כדי וויתור על חיים מהנים כאן ועכשיו.
ברגע שאתה משחרר את הנעילה ממטרות גדולות שעליך להשיג בעתיד, אתה מגלה ספקטרום ענק של נישות ותחומים שונים בחיים שיכולים פתאום להפוך לתחומי העניין שלך ברגע זה ואתה ממש תהנה מהם. כל עוד היית נעול על מטרות גדולות ורוב החיים שלך היו התעסקות סביבן, לא היית מסוגל לראות את שאר הדברים שנמצאים ממש לידך.
עשה רק את מה שאתה אוהב לעשות ברגע זה, בתקופה זו בחיים. אל תציב מטרות שהשגתן לא מביאה לך הנאה.
גישה זו לחיים ולהצבת מטרות יותר מתקדמת לדעתי מהגישה הקלאיסית ומאפשרת להסתכל על הדרך בה אנו מחליטים להתוות את אפיק חיינו בצורה הרבה יותר יעילה, נוחה וטבעית.
עדיין לא מנוי לקבלת עדכונים למייל? הירשם בפינה הימנית למעלה וקבל את המאמרים החמים ביותר על התפתחות אישית והצלחה בחיים.
באחד מימי השמש החמים של החורף הישראלי יצאנו לבלות בחמת גדר. מקום מיוחד שיש בו הרבה מה לצלם. במקום יש מי מעיינות טרמומינרלים, חוות התנינים הגדולה ביותר במזרח התיכון, מיני חי בר עם מגוון בעלי חיים ונופים מדהימים. על כל אלה כולל תמונות אכתוב בהמשך.
הפעם נתחיל עם תמונות ממופע התוכים שמתקיים בחמת גדר מספר פעמים ביום ומושך קהל רב:
1.
פעם בכמה זמן אני מנסה לעכל מחדש את השאלה "מדוע אין בארץ רשת בלוגים חברתית?".
יש לי דרישה בסיסית אחת מרשת בלוגים חברתית. שאני אראה בזמן אמת ובמקום אחד מרוכז, את הפוסטים החדשים שמפרסמים בבלוג שלהם האנשים, שהוספתי לרשימת החברים שלי. בדיוק כמו שזה מתרחש בטוויטר או בפייסבוק.
הרשת הגדולה ביותר בעלת המאפיינים שהזכרתי, זוהי רשת ה LiveJournal, שמשום מה לא תפסה בארץ כלל. יחד עם זאת רשתות הבלוגים הגדולות – ישראבלוג ותפוז, אינן נוחות בעליל ואתה צריך להיכנס לכל בלוג שמוצא חן בעייניך בנפרד, כדי לבדוק אם פורסם שם משהו. אין אפשרות לראות בזמן אמת ובמקום אחד בצורה מרוכזת את כל העדכונים של החברים שלך. לכל היותר ניתן לקבל עדכון במייל. כנ"ל עם הבלוגים העצמאיים.
יש שיגידו "צור לעצמך עמוד RSS שילקט עדכונים מהבלוגים שאתה אוהב. אבל לקרוא בלוגים ב RSS זה לא פתרון. זה כמו להתעדכן בפייסבוק דרך RSS. נשמע מצחיק, נכון? מי באמת יעשה את זה? זה לא נוח, זה לא ידידותי, זו לא רשת חברתית, זה חסר פואנה לחלוטין.
למרות שפייסבוק וטוויטר כן תפסו תאוצה בארץ, הם אינם יכולים להחליף רשת בלוגים איכותית. ויסלחו לי מכורי הפייסבוק והטוויטר הכבדים על מה שאני הולך להגיד. פייסבוק וטוויטר זה לאנשים נכים שכלית, שהמקסימום אליו הם מסוגלים, זה לשים ציטוט של מישהו אחר או לכתוב בעצמם טקסט שמורכב מ-16 מילים בלבד, או לשים תמונה בסגנון "אני והשכן מכינים מנגל/שיכורים במסיבה/משתזפים בחוף הים".
בלוגים זה לאנשים שהמחשבה שלהם קצת יותר ארוכה מ-140 תווים.
בלוגים זה לאנשים שיש להם ארועים, מחשבות ועדכונים יותר משמעותיים מאשר לספר מה אכלתי לארוחת בוקר ואיזו להקה אני אוהב.
בלוגים זה לאנשים שרוצים ומסוגלים להביע דעה, לנמק, לסביר, לספר, לנהל דיון.
בלוגים זה לאנשים שרוצים קצת עומק ולא רוצים את השטחיות של פייסבוק.
בלוגים זה לאנשים שמסוגלים להתבטא בכתב.
בלוגים זה לאנשים שיש להם מה לתת לעולם.
אז מי יהיה הראשון שיקים רשת בלוגים חברתית בוגרת ונוחה? ואני מבטיח שברגע שזה יקרה, כל רשתות הבלוגים סוג ב' שקיימות בארץ, יאבדו את זכות הקיום שלהן.
