יגאל שטארק – נסיקה להצלחה

לפני ארבעה ימים הייתי אחד המרואיינים לכתבה בוואלה!, לקראת ט"ו באב. הכתבה היא למדור "קפה" של וואלה!. כן, קיים מדור כזה, גם אותי זה הפתיע. הכל שם סובב סביב קפה וגם הכתבה הנוכחית לרגל ט"ו באב, דיברה על קפה כעזר להיכרויות, דייטים וזוגיות.

כרגיל, חלק מהדברים שאמרתי טיפה עוותו, חלק מהבדיחות נכתבו בטון רציני ביותר, כאילו שאני באמת ממליץ לשפוך קפה על מישהי, כדי להציע לה קפה פיצוי וכך להכיר אותה. בתור דוגמא לספונטניות, הציעו משפט מוכן מראש, למרות שמשפט ספונטני לא יכול להיות מוכן מראש. אבל כל זה נסלח לכתבים, והכתבת הפעם הייתה מאוד נחמדה, שכותבים לראשונה על הנושא.

בכל מקרה, התגובות שם די חיוביות ומי שאוהב קפה, מומלץ לקרוא.

הנה הקישור לכתבה

את כל האנשים אפשר לחלק לשתי קבוצות עיקריות:
הנוטים לחיוביות – אלו הרואים בכל דבר את הצד החיובי.
הנוטים לשליליות – אלו הרואים את הצד השלילי בכל דבר.
ואני לא מדבר על פסימיסטים ואופטימיסטים, כי אלו משרים את הגישה שלהם על העתיד. אני מדבר על אלו שההתייחסות שלהם היא להווה ולמה שקורה איתם וסביבם ברגע זה.
כולנו נמצאים שם במידה זו או אחרת. כולנו על הציר הזה. רובנו קרוב יותר למרכז, מאחד הצדדים, אך יש מעטים שמצאים בקצוות של אחד הצירים. מי שאני הולך לדבר עליהם בפוסט זה, אלו האנשים שנמצאים בקצה של ההתייחסות החיובית לחיים בכל האספקטים שלהם.

אם נסתכל על האנשים שמצליחים בחיים, אם זה בתחום הפיננסי, הזוגי, בספורט או בתחום השגי אחר, אנו נראה שאלו אנשים שמתמקדים תמיד בדברים החיוביים ולא מתעסקים בשליליות, בתלונות, בהתנגדויות ובבעיות.
הם תמיד מקרינים אושר, שמחה, כיף להימצא סביבם והם מהווים מוקד משיכה אנושי.
אבל מלבד האנשים, הם מושכים גם הצלחה. הסרט "הסוד" מסביר את זה בצורה יפה מאוד.

לפעמים הקשיים שיוצא להם לעבור בחיים שלהם, הרבה יותר גדולים משל שאר האנשים, אבל הם לעולם לא עוטפים את הקשיים במעטפת של שליליות ושופכים החוצה. הם לא מתלוננים על החיים ולא מאשימים אף אחד. התכונה שלהם להתמקד תמיד בחיובי, היא זאת שמאפשרת להם להתקדם מעבר לקשיים, עם מצב רוח טוב ופתיחות, לעומת האנשים שיהפכו את הקושי לדבר השלילי ביותר, לאסון של החיים ויגרמו לאנשים שהיו יכולים לעזור להם, רק להתרחק מהם עוד.

הפוזיטיביות הזאת, מאפשרת לאנשים לעבור בשלום ולא לשגת כאשר שופכים עליהם דליים של חרא, הם מתייחסים לזה בקלילות וממשיכים הלאה. לעומתם, אדם נגטיבי, יעצים את הבעייה מגודל של עכבר לגודל של פיל ויבזבז את כל הכוח והזמן שלו להילחם בבעיה זו.

הזרימה לכיוון ההצלחה היא זרימה מאוד חיובית, הרי אנו זורמים להצלחה!
אבל אם האדם אינו מסוגל לשחות עם הזרם הזה, להתמקד בדברים החיוביים שנותנים לו כוח, מוטיבציה, ומצב רוח טוב ומקדמים אותו קדימה, הוא לעולם לא יוכל להפוך למצליחן.

בפוסט הבא אני אכתוב על דרך מעניינת שמאפשרת לשנות את המיקוד שלנו מהשלילי לחיובי, בכל אספקט בחיים. אז אם אינכם מנויים לבלוג זה דרך מיילים או RSS, זה הזמן לעשות זאת.

היום אושר חוק המחייב לחבוש קסדה בעת רכיבה על אופניים, סקייטבורד, רולרבליידס וכד'.
האמת היא שאני קיוויתי בכל ליבי שהחוק לא יעבור. לחוק אכן ישנם צדדים חיוביים, אך לפי דעתי צדדים שליילים רבים יותר, כמו שנכתב כאן:

ד"ר דניאל מישורי, מעמותת ישראל בשביל אופניים, אומר כי "אנו קוראים לחברי ועדת הכלכלה של הכנסת לא להגרר אחר הצעות חוק פופוליסטיות, אשר רק יצמצמו את מספר הרוכבים ועלולות אף לסכן את בטיחותם". דן לפידות, נציג ארגוני הרוכבים בוודעה, אומר כי חבישת קסדה עלולה לגרום לתחושת עודף ביטחון בקרב הרוכבים, ולגרום להם לקחת סיכונים גדולים יותר. כמו-כן, ארגון "ישראל בשביל אופניים" גורס כי נהגי מכוניות עשויים להתייחס בפחות כבוד לרוכבים, משראו כי הם חובשים קסדה.

אולי זו תמימות, אבל לדעתי הרבה יותר יעיל היה לעשות שבילים לאופניים, לחייב אנשים לנסוע בשבילים אלה ולקנוס את אלה שיסעו בכביש, כאשר לצידו ישנו שביל מיוחד לאופניים. באמסטרדם זה עובד מצויין, רוכבי האופניים מוגנים מפני נהגי המכוניות ולא מסתרבלים עם קסדה שבמקרים רבים אכן גורמת לחוסר נוחות בעת הרכיבה.

כמובן שהחוק לא מעודד רכיבה על אופניים, אלא רק מקטין אותה. דבר זה יגרום לפחות אופניים על הכביש ונהגי המכוניות יהפכו עם הזמן לפחות מורגלים להתנהגות בכביש בה ישנם גם נוסעי אופניים, דבר שרק יקטין את הסיכוי לתאונה.

לי יש קסדה ואני לא כותב את זה כי חבל לי על עוד 200 שקל, חבל לי על ההשלכות שחוק זה יביא. לפעמים גם לחברי הכנסת שיושבים ומצביעים לחוקים מוזרים, כדאי לצאת מהבית, להיחשף למה שקורה בעולם מחוץ לכתלי הכנסת ולהבין עבור מה בדיוק הם מצביעים.

הפעם בקצרה על שני דברים שיכולים להיות הרסניים בגישה של גבר כלפי נשים. רוב הגברים עושים את הטעויות הללו, בלי לדעת שזה הורס להם לחלוטין כל סיכוי עם בחורה. הנה שתי הטעויות:

א. "לרדוף" אחרי הבחורה – לנסות להשיג אותה שוב ושוב באותה הדרך שלא עבדה בפעם הקודמת. כאשר בהתנהגות שלך אתה נותן לבחורה להבין שהיא האחת והיחידה ואתה נואש להשיג אותה, היא מייד תאבד כל עניין כלפיך. היא מבינה שאתה כבר שלה וברגע זה אתה מפסיק להיות אתגר עבורה.
נשים שונאות נואשות ומריחות אותה מרחוק. לרדוף אחרי בחורה ולהראות שאתה זקוק לה עוד לפני שהיא התעניינה בך, זהו הדבר ההרסני ביותר שאתה יכול לעשות.

ב. לבקש ממנה להחליט עבור שניכם – הרבה מאוד גברים חושבים בטעות, שאם האישה תחליט בעצמה על הכל, היא תהיה הכי מרוצה ומאושרת. אז לא, אישה צריכה לידה גבר שיחליט עבורה, שהיא תוכל להיאחז בו ולסמוך על דעתו, גבר שיקבע דברים עבור שניהם ויוריד ממנה כמה שיותר אחריות לקבלת החלטות. אם זה בדייט, אם זה בהיכרות ואם זה ביחסים ארוכים. אם היא לא תאהב משהו בהחלטות שלו, היא תגיד לו, אבל מי שצריך להחליט ולקחת על עצמו אחריות ולהוביל, זה הגבר. כאשר אתה נותן לה להחליט, היא מתחילה להרגיש שהיא הגבר במשפחה ואתה הנקבה. במקרה כזה, מהר מאוד היא תעדיף להחליף גבר זה במישהו שיעשה את התפקיד הגברי קצת טוב יותר.

בדרך לקלן:

בתוך העיר:

המשך קריאה »

אני אדם שנוסע הרבה מאוד באוטובוסים בנסיעות בין עירוניות. עוד מתקופת הצבא מצאתי את הנוחות שבזה – להגיע ממקום למקום תוך כדי שינה. ביחד עם היתרון העצום של העניין, גיליתי גם את כל החסרונות שמתלווים אליו. במסגרת פרוייקט הכתיבה הקבוצתית "עשרה" של אח"י דקר, החלטתי להקדיש פוסט זה לחסרונות אלו.

הדברים המעצבנים ביותר בנסיעה באוטובוס:

1. כשנושבת לך רוח לתוך האוזן ואין לך מושג מאיפה זה. אתה מנסה למצוא את מקור הרוח, בודק את המזגן של השכנים, את החלונות ולא מוצא.
2. כשמאחורה מישהו דוחף לך את הברכיים, לגב של המושב שלך ואתה מרגיש כל הנסיעה דחיפות בגב שגורמות לך לקפוץ במקום.
3. כשהתיישבת דווקא בצד של השמש והיא מאירה לך ישר לתוך העיניים ואתה יוצא עם חצי פנים שרופות לאחר הנסיעה.
4. כשמישהו באוטובוס שומע מוזיקה עם אוזניות, אבל כל כך חזק שאתה שומע אותה כאילו היא מתנגנת לידך. אז אתה חושב לעצמך "הוא לא אמור להיות חרש מועצמות כאלה ישר לתוך האוזן?"
5. כשמאחורה יושבים אנשים שכל הנסיעה מדברים בלי להפסיק ומפריעים לישון.
6. כשלידך בא לשבת מישהו, שחושב שמושב של אוטובוס זה כורסא, ופורס את הרגליים שלו לכל הצדדים.
7. כשלידך מתיישב חייל צעירצ'יק עם נשק עליו, שהנשק כל הנסיעה נותן לך מכות בצד. אז בא לך להגיד לחייל: "אחי, דחוף אותו מתחת לכיסא, כמו שאנחנו היינו עושים."
8. כשחם והמזגן לא עובד.
9. כשמישהו מדבר כל הנסיעה בטלפון בקול רם ומפריע לך לישון. (אני חולם להשיג מכשיר, כמו שיש ליחידות ל"א בצבא, שמשבש את כל התקשורת הסלולארית באזור).
10. כשמישהו ישן והטלפון שלו מצלצל ומצלצל ומצלצל והוא לא מתעורר, אבל אתה מתעורר מזה.

כמעט לכל בחורה יש סביבה את הגברים שרוצים אותה, אך היא אינה מעוניינת בהם. היא יכולה לבחור מתוך אלו שנופלים עליה מעצמם, אבל היא רוצה דווקא את זה, שלא שם לב לקיומה ולא מתעניין בה כלל.
הנה כמה צעדים ראשונים, שיעזרו לך לקרב את הגבר שאת חושקת בו, אך הוא אינו ממהר לקדם את העניינים בעצמו.

כך תכירי אותו
אם לא דיברת איתו מעולם, כל מה שאת צריכה בשלב הראשון, זה לפתח איתו שיחה.
כדי לעשות את זה, את יכולה להשתמש בכל תירוץ מטומטם ככל שיהיה. זו יכולה להיות בקשת עזרה במשהו, שאלה על מקום מסויים או לשאול את דעתו על כל דבר שבעולם (אל תדאגי, רוב הגברים לא קולטים שזה רק תירוץ כדי להתחיל לדבר איתם, הם חושבים שנשים פשוט פונות אליהם לעזרה).
ככל ששלב ההיכרות והשיחה הראשונה יהיו יותר ארוכים, כך ההיכרות תהיה יותר איכותית ויהיה לו יותר זמן בשביל לפתח רגשות כלפיך. לכן תשתדלי להעסיק אותו כמה שיותר, לגרום לו לדבר על עצמו ולאפשר לו להסתכל עלייך מכל הכיוונים שיגרמו לו להזיל ריר.

כדי שלהיכרות יהיה המשך, אתם חייבים להשאיר אופצייה לתקשר אחד עם השני. אם ההיכרות מתרחשת במסגרת שבה שניכם מתראים באופן קבוע (לימודים, עבודה..), את יכולה לדלג על הסעיף הזה, כי הבחור כבר לא יברח ממך לשום מקום ותוכלי לראות אותו שוב למחרת.

אם אינכם נמצאים במסגרת קבועה וההיכרות היא "כאילו" מקרית (פאב, מועדון, רחוב, תור לקופה בסופר), אתם צריכים להחליף פרטי קשר, במילים פשוטות – מספרי טלפון. בדרך כלל זהו תפקידו של הגבר לבקש ממך מספר טלפון, אבל הרבה פעמים הם לא עושים זאת, כי מפחדים מדחייה (או שאת נראית כמו אסון טבע. אבל לשם הפשטות נניח שאת נראית טוב).
אם הגבר שנפלת עליו לא מבקש ממך מספר טלפון, קודם כל תחשבי האם את רוצה גבר שכבר עושה לך בעיות בשלב הזה ולא מתנהג כמו גבר, אלא כמו ילד מפוחד.

לפעמים צריך לעזור לגבר למצוא סיבה להישאר איתך בקשר, כי אם לא תהיה לו סיבה טובה, גם לא יהיה לו מספיק אומץ בשביל להציע לשמור על קשר רק בגלל שהוא מתעניין בך. גם כאן את יכולה להשתמש בכל תירוץ בשביל להחליף איתו מספרי טלפון.

את יכולה להגיד משהו בסגנון "בוא נחליף מספרי טלפון, אם אני שוב אצטרך ייעוץ אני אדע למי לפנות ". כמובן זה צריך להיאמר לא בטון רציני, אלא בצורה כזאת שהוא יבין שאת רוצה ממנו לא רק ייעוץ. הוא צריך להתחיל לפתח תקוות, אז פשוט תאפשרי לו. זה רק עובד לטובתך.

כך תגרמי לו להתעניין בך
ישנם כמה כללים שאם תשמרי עליהם, הבחור יתחיל לפתח אליך רגשות.
תהיי אקטיבית בשיחה, תצחקי קלות מהבדיחות שלו, תתלהבי ממה שהוא מספר, אבל אל תראי שום התעניינות בו. תני לו להנות בחברתך ובו בזמן להבין שהוא רוצה אותך, אבל עדיין לא השיג (הרי את לא מתעניינת בו עדיין).

שחקי בו עם המבט שלך. תסתכלי עליו במבט מפתה, תכניסי את כל התשוקה שיש בך לתוך המבט הזה. תשתקי תוך כדי שאת מביטה לתוך עיניו, זה יהפנט אותו. אבל במישור המילולי תתנהגי כאילו שום דבר לא קורה. את אפילו יכולה להגיד לו "מה קרה לך? נראה לי שאתה מרגיש קצת מוזר כאשר אתה לידי".
בפתאומיות תפסיקי עם משחקי המבטים ותראי איך הוא ינסה שוב לזכות במבטים שכל כך אהב. אחרי פרק זמן מסויים תתחילי שוב.

תגעי בו מגע ידידותי, כאילו את סתם רוצה למשוך את תשומת הלב שלו. נגיעות קצרות שלכאורה אין להן שום חשיבות. למגע יש השפעת קסם על גברים. ברגע שמישהי נוגעת בהם, אפילו במקרה, הם מתחילים לחשוב עליה בצורה מינית ולהרגיש משיכה כלפיה. בעת המגע שלך, משתחררים אצל הגבר הורמונים שגורמים לגירוי מיני ומשיכה.

כשאת מדברת איתו בטלפון, תגידי לו שיש לך בשבילו משהו אינטימי ומסוכן. אבל אל תדברי על זה יותר. תגידי שזה לא לשיחת טלפון. זה יגרום לו לפנטז עלייך ולרצות להיפגש איתך.

תשחקי איתו כל הזמן בקרוב-רחוק. תני לו קצת תשומת לב, להנות איתך ואז בבום, תפסיקי לתת לו את זה. שירגיש שהוא מפסיד משהו.

שוחט, כמו כל פוליטיקאי תחמן, עשה מהלך חכם ביותר. לאחר שלא הצליח להעביר את הרפורמה שלו ולהעלות את שכר הלימוד במהלך שנת הלימודים הנוכחית, עקב מאבק חריף של הסטודנטים, הוא "כאילו" נסוג ועשה רושם שמוכן להתחשב בדרישות הסטודנטים.

שבוע לאחר שנת הלימודים, כאשר הסטודנטים יצאו לחופש ואין אפשרות להשבית את הלימודים כחלק מהמאבק, פשוט כי אין לימודים ואין מה להשבית, שוחט חזר לזירה. היום הוא מציג את הרפורמה בתור "רפורמה לחיזוק ההשכלה", בה הוא מציע להעלות את שכת הלימוד ל-15 אלף שקל בחודש. פי 2 משכל הלימוד המקובל כיום. נכון, לצד זה הוא מציע עוד מספר צעדים נבונים, אך כאלו שפחות ישפיעו על הסטודנטים ועל הכיס שלהם.

אני צופה ששנת הלימודים הבאה לא תתחיל במועד הנקבע, אם ההמלצה הזאת אכן תיושם. הסטודנטים ישובו לספסל השובתים ולא לספרס הלימודים, הממשלה תבזבז כסף על הפגנות, דיונים, שכנועים, דחייה של לימודים ושעות השלמה. סטודנטים שתכננו להתחיל ללמוד, יוותרו על ההחלטה. אחרים פשוט יעברו ללמוד בחו"ל, ואנו נחזור למראות מסוג זה:

עדכון של אחר הצהריים:
כמו שכבר ציפיתי היום בבוקר, הסטודנטים יצאו בהודעה על אי פתיחת שנת הלימודים הבאה.

אני חוזר לנושא המופנמות, כיוון שרוב אנשי המחשבים והאינטרנט נוטים יותר למופנמות מאשר למוחצנות והנושא אקטואלי להם. עם הזמן אני מגלה שהמודעות לנושא חשובה ליותר ויותר אנשים גם בשביל ההבנה שלהם את עצמם בתור מופנמים וגם בשביל תקשורת עם אנשים אחרים הנוטים למופנמות.

לא יהיה נכון להגיד שמופנם אינו זקוק לתקשורת עם אנשים כלל. גם אדם מופנם זקוק לתקשורת עם אנשים אחרים, אבל הוא זקוק לזה בקצב ובמינון שמתאימים לו.

מיומנויות תקשורת הן דבר נרכש
מכיוון שאנשים מופנמים מתקשרים מעט יחסית עם אנשים אחרים, קורה שאינם צוברים מספיק נסיון תקשורתי בסיטואציות שונות ולא מפתחים מיומיות תקשורת הכרחיים. לפעמים חוסר הנסיון הזה מביא להתפתחותה של ביישנות ואף פחד להיכנס לסיטואציות שונות, בהן צריך לתקשר.
הדבר יכול להוות בעייה במקרים מסויימים, למשל כאשר יצטרך המופנם לתקשר עם המין השני אם עם אנשים לא מוכרים, אך בגלל מחסור במיומנויות תקשורת וביישנות שהתפתחה בעקבות כך, הוא יימנע מלעשות זאת.
אין זה אומר שכל המופנים כאלה. מי שפיתח לעצמו מיומנות תקשורת ברמה גבוהה יכול להשתמש בהן בהצלחה, בסיטואציות שידרשו זאת.

אדם מופנם, לעולם לא יכול להפוך למוחצן, אבל יכול לשפר את מיומנויות התקשורת שלו, בהן הוא משתמש בעת הצורך.

מופנמים מעדיפים לתקשר בכתב
אחת הדרכים האהובות לתקשורת על ידי המופנמים, זוהי תקשורת בכתב. הם מצויינים בכל הקשור לקריאה וכתיבה. זה נותן להם זמן לעכל את החומר לפני התגובה ולבנות את המשפטים שהם רוצים להעביר בצורה הטובה והנכונה ביותר. לכן אפשר לומר שהאינטרנט הומצא במיוחד עבורם.

אם אתם מעוניינים להעביר את הנקודה שלכם לאדם מופנם, עדיף שתעשו זאת בכתב. הוא יעריך זאת.

אם מופנם פונה אליכם במייל ולא בטלפון, אל תיפגעו מכך, אלא העריכו את הרצון שלו להעביר את המסר בצורה הטובה ביותר. אם תרצו שאדם מופנם יחזיר לכם תשובה טובה ומחושבת, בקשו ממנו לעשות זאת בכתב והוא ישמח לעשות זאת על הצד הטוב ביותר.
אפשר לסכם ולאמר שאינטרוברט יעדיף לכתוב משהו במקום לאמר זאת, זוהי אחת מדרכי התקשורת האהובות עליו.

הקשבה – הצד החזק של המופנמים
המופנמים מצויינים בהקשבתם. הם כמעט אף פעם לא יקטעו אדם אחר בזמן שהוא מדבר, לא ישתמשו בהפסקות בין המשפטים כדי להשחיל מילה משלהם, אלא יגיבו רק ברגע שיהיו בטוחים שהשני סיים להגיד את מה שהיה לו. הם לא ימהרו לענות, אלא ישקלו את המילים ואת צורת הניסוח לפני שיגידו זאת בקול.

אל תחשבו בטעות שהם שקטים כי הם מסכימים אתכם. שאלו אותם לדעתם ותנו להם זמן לחשוב לפני שהם עונים, אל תזרזו אותם. ככל שיותר תזרזו אותם, כך יותר זמן יידרש להם לגבש את דעתם ולהחזיר תשובה. הם זקוקים למרחב מחשבה. תנו להם את כל הזמן שיידרש לשם כך.

המרחב והזמן האישי חשובים מכל
אם אתם רוצים לערוך שיחה עם מופנם, תקבעו איתו זאת מראש. אם תדרשו ממנו לנהל שיחה במיידי, אתם עלולים לקבל התנגדות חזקה. מופנמים אינם אנשים גסים, פשוט הם לא אוהבים שמשיהו מסיח אותם מחיי היום יום שלהם ללא הודעה מוקדמת.
אל תצפו מאנשים מופנמים לענות לטלפון, הם מעדיפים להחזיק אותו רק לצרכים חיוניים שלהם.

אם אדם מופנם סגור בחדרו, אל תיכנסו פנימה ואל תדפקו, במידה ואין משהו מאוד דחוף שתוכלו לדבר עליו בזמן אחר. אדם מופנם יכול להתנהג בגסות וחוסר התחשבות כלפי מישהו שקטע אותו מעיסוקו או הגיע "ללא הזמנה".

אנשים בשאיפתם לאושר ולחיים טובים יותר, תמיד מחפשים את מה שחסר להם, כדי להיות מאושרים יותר – כסף, סקס, בית, מכונית, סגנון חיים. הם רואים מישהו אחר הנראה מאושר, שיש לו את אחד הדברים שאין להם וחושבים שאם גם להם יהיה את מה שיש לו, זה יהפוך אותם ליותר מאושרים וישפר להם את החיים.
אם הם לא היו יודעים שלאותו אדם יש את האוטו היוקרתי או סקס עם בחורה חדשה כל שבוע, הם בחיים לא היו רוצים להשיג את הדברים האלה, כי הם לא צריכים אותם באמת. אבל בגלל שמישהו הראה להם את הדברים האלה בתור "מדליקים", שכנע אותם שהדברים האלה הם Must Have, כדי לשפר את החיים וגרם להם להתחיל לחתור להשיג את זה, הם יאמצו לעצמם מטרות שהם לא באמת זקוקים להן.

מי שיוצר בתפיסה שלנו את הקישור בין "חיים טובים יותר", לבין אותם הדברים שאנחנו חייבים שיהיה לנו כדי לשפר את החיים, זו בעיקר המדיה. כתבות על אנשים עשירים, החיים הטובים שלהם ו"הצעצועים" שלהם, כתבות על גברים תל אביביים שחוזרים כל ערב עם בחורה חדשה מהפאב ונהנים מזה.

אסור לשכוח, שכאשר אנחנו מסתכלים על מישהו אחר, הוא תמיד מראה לנו את הדברים הטובים שבחייו, אבל מסתיר מאתנו את הדברים שמתסכלים אותו, את מה שהוא סולד ממנו לצד כל "הצעצועים" שלו. אנחנו תמיד רואים רק פן אחד של הדברים ומשליכים אותו על כלל החיים.

אנחנו שואבים את הסטנדרטים שלנו מאנשים אחרים, מהמדיה שמקצינה כל דבר, מסרטים הוליוודיים שמוכרים חלום, ואז אנחנו מתחילים "להרוס" לעצמנו את החיים, במרדף אחר אותם הסטנדרטים שאין לנו באמת כמיהה אליהם. אנחנו מתחילים לחשוב שאם אין לנו את זה, אז משהו לא בסדר איתנו, אז אנחנו לא מספיק טובים.

כאשר אנו מגיעים למטרות שאימצנו ולסטנדרטים "הנכונים" אחרי שנים של סבל וסירוס עצמי, אנו מגלים שזה לא נתן שום דבר ממה שציפינו לו. החיים לא הפכו להיות כמו בסרט, או כמו של אותו הבחור שקראנו עליו בכתבה. למעשה לא הרווחנו שום דבר מהשגת המטרה שהחליטנו לאמץ לעצמנו לאחר קריאה, צפייה או פגישה עם מישהו. האמת היא שפשוט לא הינו זקוקים לדברים האלה, כי אם כן הינו זקוקים להם, כבר מזמן, עוד מגיל צעיר הינו שואפים להשיג אותם וכנראה כבר מזמן היה לנו את זה. אבל פתאום לאחר שנים שלא היינו זקוקים לזה, החלטנו בתור קפריזה לאמץ מטרות שנראה טוב בעייני מובילי הדעה בחברה שלנו.

אז איך לא להיכנס למלכודת של אימוץ מטרות לא רלוונטיות ולא לנוע לכיוון מוטעה?
לפני שאתה מחליט מהו הדבר הבא, אותו תנסה להשיג בחיים, תחשוב כיצד הגיע אליך מטרה זו.

שאל את עצמך את השאלות הבאות לגבי המטרה שלך:
האם היא חלום אמיתי שלך או שאימצת אותה בעקבות השפעה של מישהו אחר?
האם אתה מתעורר כל בוקר עם מחשבה עליה, או שאתה זקוק ל"מזריקי מוטיבציה" חיצוניים, כדי להתחיל להשיג אותה?
האם תהליך השגתה יעבור בשבילך בהנאה, כי אתה מלא רצון לעשות זאת, או שאתה תעשה זאת בחריקת שיניים, כי החלטת ש"צריך"?
האם אתה מלא מוטיבציה להשיג את המטרה או שאתה צריך להשיג אותה תוך התגברות על חוסר רצון לעשות זאת?
האם אתה תרגיש שלם עם עצמך ב-100%, בזמן השגת המטרה הזו?