יגאל שטארק – נסיקה להצלחה

מראה חיצוני של נשים שונות, סגנון הלבוש ושפת הגוף שלהן, יוצרים בנו תגובות שונות. בזמן האחרון התחלתי לחלק את הבחורות שאני פוגש לשלושה סוגים. אני מדבר כרגע רק על ההרגשה שנוצרת ברגע שאני רואה אותה.

הנה שלושת הסוגים:

א. מושכת את העיין – מאוד יפה, כאילו ירדה מדף של מגאזין אופנה יוקרתי. רואים מייד שיש לה טעם טוב בלבוש. נעים מאוד להסתכל עליה, אפילו קצת מפחיד. מסוג הבחורות שרוב הגברים אומרים עליהן "אני סתם בחור. היא לא בשבילי." אבל! לבחורה אין שום סקסאפיליות, היא לא משדרת מיניות. היא מגרה את העין, אבל רק את העין.

ב. מושכת את הגוף - לא חייבת להיות יפיפיה. מספיק שתהיה לא כונפה. לכן למראה החיצוני שלה חשיבות מעטה ביותר כאן. יש לה סקסאפיל מטורף. כל תנועה שלה משדרת מיניות, כך שברגע שאתה מסתכל עליה, אתה שוקע בפנטזיות. למרות שאין לה גוף משגע, אתה מיד מתגרה ממנה.

ג. מושכת את הנפש – שילוב של מראה נעים ואיזשהם פלואידים בלתי נראים לעין שמתפשטים מהמבטים, חיוכים והקול שלה. אתה רוצה שהיא תהיה איתך, תתן לך תשומת לב, למרות שכמעט ולא עולות מחשבות על סקס איתה. יש לה איזשהו כוח מסוג אחר שמושך אותך. משהו ברמה המטאפיזית. בבחורות כאלה מתאהבים ממבט הראשון.

אני מניח שמישהי שהייתי משייך אותה לקבוצה אחת יכולה להיות בקבוצה אחרת בשביל בן אדם אחר.
יש נשים שאני לא יכול לקטלג אותן באף אחת מהקבוצות האלה, כיוון שהן בכלל לא יוצרות בי שום תגובה שאישה אמורה ליצור בגבר. למרות שעדיין הן יכולות להיות בני אדם נפלאים.
נדיר מאוד אפשר לפגוש בחורות שמשלבות את כל שלושת הסוגים, אבל אפילו שילוב של שניים מהם בלבד הוא די נדיר.

אחד הדברים שהקנו לי ביטחון עצמי רב והרגשת עליונות על אנשים אחרים, הייתה תובנה שלמדתי בגיל 16. באותה התקופה השתתפתי בקבוצה קטנה שעסקה בהתפתחות אישית ומדיטציה. אני הייתי הכי צעיר שם. היה לנו מורה, אדם מיוחד בפני עצמו, שרק לו אני אצטרך להקדיש פוסט שלם. היינו לומדים דברים על עצמנו ועל החיים ועושים ניסויים על מנת להבין לעומק ולחוות על עצמנו את המהות והכוח של התובנות שרכשנו.

באחד המפגשים המורה שאל:
- "למה אתם תמיד עונים כאשר אנשים שואלים אתכם שאלות?" אנחנו לא ממש ידענו איך לענות לו וניסינו למצוא תירוצים וסיבות מדוע אנחנו עושים זאת.
- "אתם לא חייבים שום דבר לאף אחד. גם לא את תשומת הלב שלכם," הוא המשיך. "לא לחברים ולא לאנשים שאינכם מכירים. לאף אחד אין זכות לדרוש את התגובה שלכם. הם דורשים את הזמן של החיים שלכם, שלעולם לא יוכלו להחזיר לכם, בלי להבין זאת. פשוט תדעו שאתם לא חייבים לתת אותו לאף אחד אם אינכם רוצים. אנשים בדרך כלל עושים דברים בצורה אוטומטית, בלי לשים לב שמי שהניע אותם לעשות זאת, הוא מישהו אחר ולא הם עצמם. הם לעולם לא קיבלו החלטה מודעת לענות או לא לענות על שאלה, לתת הסבר או להמנע ממנו. אבל הם עושים את זה תמיד – כמו רובוטים. שואלים אותם, הם מגיבים, כשיכלו לא להגיב. אבל נראה שהם אפילו לא לוקחים אופציה זו בחשבון. האנשים נמצאים בשינה עמוקה ולא שמים לב איך מישהו אחר שולט בחיים שלהם. אם תהיו מודעים יותר למה שקורה לכם, אתם תראו שאתם עושים כל כך הרבה דברים בלי שבחרתם ורציתם לעשות אותם. הם פשוט נעשים בצורה מכאנית."

כשהבנתי שהבחירה נמצאת בידי ואף אחד לא יכול להשפיע עלי אם איני רוצה זאת, נוכחתי לכוח אדיר שקיים אצלי ולא הייתי מודע אליו עד כה. בשביל לחוות ולהבין את העניין לעומק, הייתי מפריז בתגובות שלי. כאשר היו פונים אלי, לא הייתי מגיב בכלל או שמבחירה הייתי מעקב את התגובה שלי לכמה שניות, כדי לחוש שאני יכול לתת תשומת לב או לא לתת אותה. שזאת בחירה שלי ולא פעולה אוטמטית. שאם אני נותן אותה, זה מתוך בחירה מודעת. לפעמים, כאשר מישהו היה שואל אותי שאלה ומצפה שאני מייד אענה לו, הייתי אומר "אם אתה רוצה לקבל ממני את הזמן של החיים שלי, תשאל קודם אם אני מוכן לתת לך אותו".
לפעמים כשאנשים היו מופתעים מחוסר התגובה שלי אליהם ושואלים לפשר העניין, הייתי בשמחה מסביר להם שהם דורשים ממני את הזמן של החיים שלי, זמן שהם לעולם לא יחזירו לי, ומצפים בתור מובן מאליו שאני אתן להם אותו. הייתי מופתע איך אנשים אחרים בקלות נותנים את הזמן של החיים שלהם לכל אחד המבקש זאת.

אתה לא חייב לאף אחד שום רגע של החיים שלך. אנשים אחרים לעולם לא יחזירו לך את הרגעים האלה. אם החלטת לתת אותו למישהו, תהיה בטוח שאתה הוא זה שהחלטת ולא תגובה אוטומטית שהגוף שלך בחר להגיב בצורה לא מודעת.

היום באוניברסיטאות מעמיסים על הסטודנטים המון מידע. בדרך כלל למידע שהסטודנט נאלץ לשנן לא מתלווה היישום של המידע הזה בחיים האמיתיים.
את הידע מלמדים בשביל להשתמש בו בפועל מתישהו בעתיד, אבל הידע נשאר בגדר תאוריה בלבד ולא הופך לידע מעשי עד אשר הסטודנט יגיע למקום עבודה ושם יעבור חניכה מחדש. בזמן הלימודים שלו, חוץ מלפתור תרגילים על הנייר, הסטודנט לא יודע איך לעשות את החיבור בין המציאות המסובכת שמקיפה אותנו, לבין הידע שהיה נראה כל כך פשוט על הדף במחברת.

יש מקצועות שדואגים להטמעה של הידע דרך עשייה, כמו רפואה, תכנות, עריכת דין, חשבונאות. כל אותם הדברים בהם הסטודנט חייב לעבור סטאג' לאחר סיום הלימודים או במהלכם. בשאר המקרים, עד שמישהו חיצוני לא ילמד את הסטודנט להשתמש בכל מה שלמד, לידע שלו אין ערך רב.
המשך קריאה »

שלמה המלך, ביקש מהחכמים בממלכתו למצוא פתרון שיעזור לו ברגעים הקשים ביותר בחייו. משהו שיוכל להביא אותו לאיזון ברגעים של עצב עמוק או שמחה גדולה.
החכמים ביקשו זמן לחשוב על פתרון עבורו. לאחר מחשבה רבה הם הגיעו עם הפתרון שלהם לשלמה המלך.
הם נתנו לו טבעת שעליה היה חרוט משפט. משפט ששלמה היה צריך לקרוא אותו ברגעים הקשים והקיצוניים ביותר של חייו.
על הטבעת היה חרוט "זה יעבור".

יום אחד, שום דבר לא היה יכול להשקיט את ליבו של שלמה המלך, גם לא הטבעת. הוא הוריד אותה מהאצבע וזרק. כאשר הטבעת התחילה להתגלגל על הרצפה, הוא פתאום שם לב לראשונה, שגם על הצעד הפנימי שלה חרוט משפט.
הוא הרים את הטבעת, קרא את המשפט, ענד את הטבעת על האצבע, ולעולם יותר לא הוריד אותה.
על הצד הפנימי של הטבעת היה חרוט "גם זה יעבור".

בפעם האחרונה שיצאתי בערב לסיבוב עם המצלמה שלי, נתקלתי בפארק כמעט לגמרי חשוך, עם שביל המוביל אליו וכמה פנסים בודדים, שהזכיר לי את הסדרה "בחזרה לאזור הדמדומים" שאהבתי לראות בטלויזיה בגיל העשרה.
הנה שני צילומים מהפארק:

אנשים אוהבים לנסות לחנך את המוחצנים ולהציג טענות כלפי צורת החיים שלהם. אם אתה מופנם בוודאי נתקלת בלחץ הזה הרבה מאוד פעמים והרגשת אותו על עצמך. הלחץ שהחברה יוצרת על המופנמים גורם להם עוד יותר להיסגר בתוך עצמם, לנסות להשתנות ומונע מהם את מימוש הפוטנציאל האדיר הטמון בהם. בוא נראה כמה נקודות שעליך לקחת בחשבון, כדי להתמודד טוב יותר עם העולם שנוהג ללחוץ עליך.

1. קבל את עצמך כטיפוס אישיות לגיטמי.
בדיוק כמו שהמוחצנים חיים את החיים בדרך שלהם, גם עליך לחיות את החיים כמו שאתה רוצה ולא לנסות להתאים את עצמך למישהו אחר. אתה לא צריך לבקש סליחה מאף אחד ולא צריך להשתדל להתאים את עצמך אליהם. עשה את מה שהכי טוב בשבילך.

2. אנשים טועים כאשר קוראים לאנשים מופנמים סוציאופטים.
תקן אנשים על טעותם. אינטרוברט אינו סוציאופט, הוא לא בורח מהחברה, הוא פשוט זקוק לה במינון שונה. הוא אותו אדם חברותי ואוהב. אין לו שום בעייה להיות עם אנשים, אבל הוא לא יכול להיות הרבה זמן בסביבתם, כי הם מרוקנים אותו מאנרגיה ועליו להיות לבד כדי להתמלא שוב.

3. אנשים יבואו בטענות לאדם המופנם שאין לו מה לומר.
ההיפך הוא הנכון. כאשר יש לאדם מופנם מה לומר, הוא יגיד זאת, אבל הוא לא אוהב לפטפט ולנהל שיחות חולין סתם, ללא מטרה. אם אדם מופנם אומר משהו, כדאי להקשיב לו, כיוון שבדרך כלל זה יהיה משהו שהוא חשב עליו מראש. אינטרוברטים לא אוהבים לזרוק מילים באוויר.

4. תראה לאנשים את אחד הצדדים החזקים שלך – היכולת להקשיב.
אנשים מופנמים מעדיפים להקשיב עד שלא יהיה להם משהו ענייני להגיד. הקשבה, זהו אחד הצדדים החזקים שלהם. למד אנשים אחרים להעריך אותך על היכולת שלך להקשיב ולקבל את מלוא המידע. מעסיקים רבים בתחום העסקים והמכירות יעריכו אדם כזה על אדם פזיז שמדבר יותר מדי לא לעניין, בלי להקשיב לאחרים לעומק.

5. קח את הזמן שאתה צריך להעביר לבד ואל תתנצל על זה.
אינטרוברטים זקוקים לזמן להיות לבד בשביל לשמור על הבריאות המנטלית והרגשית שלהם.

6. היה גאה בסוג האדם שאתה.
יש כאלה שבמבט ראשון יתפסו אינטרוברט בתור לוזר, אך אין זה נכון בכלל. אישים גדולים כמו אינשטיין, ספילברג, דרווין, גנדי, מיקל ג`ורדן, ברוס לי, נשיא רוסיה פוטין ועוד רבים, הינם אינטרוברטים.

7. אל תתן לאקסטרוברטים שאוהבים להדחף להפריע לך בזמן שאתה שקוע בעבודה.
כאשר אתה עובר, קורא ספר או עושה משהו שדורש ריכוז מלא בעשייה, אל תתן לאנשים להפריע לך ולדרוש ממך תשומת לב. הסבר להם בנימוס שאינך יכול לדבר עכשיו.

8. עמוד לצד אינטרוברטים אחרים, שמקבלים יחס שגוי מתוך אי הבנה.
אחד הדברים המועילים ביותר שאתה יכול לעשות, זה לעזורלאינטרוברטים אחרים להיות מובנים יותר לאנשים הקרובים אליהם. אם אתה רואה שאדם מוחצן מנסה לכפות את מרותו על אדם מופנם ולדרוש ממנו התנהגות מסויימת, העמד אותו על טעותו והסבר לו את הנדרש. במיוחד תוכל לעזור לילדים שהוריהם מנסים לחנך אותם לדרך שלא מתאימה להם וגורמים להם סבל ולחץ יתר.

מבוסס על עבודתה של ננסי פן.

מחקרים מראים שבין שליש לרבע מכלל האנשים, הינם מופנמים.
העולם שלנו והחברה המערבית בפרט (בניגוד למזרח הרחוק), מעודדים מוחצנות.
אנשים מופנמים נתפסים לעיתים כחריגה מהנורמות והמוחצנים מנסים לשנותם ולעודד בהם התנהגות מוחצנת שאינה טבעית ואף הרסנית להם. המצחיק הוא, שהחלק הפעיל יותר באנושות, אותו "הדבק האנושי", אלה המוחצנים ששופטים את כל העולם על פי עצמם. המופנמים פשוט לא לוקחים חלק בשיפוט הזה, כי אין להם עניין בכך, להתייחס לאנשים שמחוצה להם ולנסות לחנך אותם. יוצא שהמוחצנים רואים רק צד אחד של המציאות ולא מודעים כלל לקיומו של צד אחר ששונה מהם.
כל אחד משני הטיפוסים האלה, בעל זכות לגיטימית וזהה לקיום. כל אחד מהם, זהו מכלול שונה של דפוסי התנהגות ותפיסות עולם. כל אחד מהם מסוגל להשיג את אותן המטרות אבל בדרך שונה.

אדם מופנם, לעולם לא יכול להפוך למוחצן. חוקרים מצאו שזה קשור בתהליכים שמתרחשים במוח. המוח של שני הטיפוסים עובד בצורה קצת שונה, לכל אחד מהם ישנם אזורים שונים במוח הלוקחים יותר פיקוד באותן הסיטואציות.

אנשים מופנמים נתונים תחת לחץ המוחצנים ולפעמים סובלים מזה, כי החברה מצביעה עליהם ומנסה לשנותם. המופנמים כל הזמן שומעים "למה אתה שותק? ספר משהו!", "למה אתה יושב לבד כל הזמן? מה לא בסדר איתך?", "תהיה יותר חברותי, תתחיל לדבר עם אנשים", "צא החוצה, תתחיל לבלות", "אל תהיה תולעת ספרים, תתחיל לצאת ", "תפסיק לחשוב, תן תשובה מיד!". את רשימת הטענות כלפי אנשים מופנמים אפשר להמשיך עד אינסוף. המוחצנים לעולם לא יבינו איך אדם מופנם נהנה מהעולם הפנימי ולא מהחיצוני, בדיוק כמו שמוחצן נהנה מהעולם החיצוני ולא מבין את העומק והחשיבות של עולם פנימי.

ישנן תפיסות מוטעות רבות על מופנמים
הרבה אנשים והמוחצנים בפרט, חושבים שאם אדם מתבודד, אז רע לו. הם לא יכולים להבין שאזור הנוחות וצבירת אנרגיה עבור מופנמים, זהו עולמם הפנימי והם יכולים להנות מהיותם סגורים לבד בבית ושקועים במחשבות שלהם. עבור אדם מופנם, להיות לבד, חשוב בדיוק כמו אוכל ושינה.

המוחצנים לא יכולים להבין את המופנמים שמעדיפים להיות לבד, להשקיע מחשבה בכל דבר ולא למשוך תשומת לב, בדיוק כמו שהמופנמים לא מבינים את המוחצנים שמשתדלים לבלוט, למשוך תשומת לב ולהיות אימפולסיביים בלי להשקיע מחשבה רבה.

המופנמים רואים הרבה פעמים את המוחצנים כאנשים פזיזים, חסרי אינטליגנציה ועומק. כתוצאה מזה, המופנמים גם לא רוצים להיות שייכים ל"עדה" הזאת. למה להם להיות כמו מישהו שהם לא כל כך מעריכים?

מסכנים המופנמים שמשתדלים בכל הכוח להיות מוחצנים, עקב לחץ חברתי.
הדבר הגרוע ביותר, זה אדם מופנם שמתבייש מהמופנמות שלו ומנסה להתנהג כמו מוחצן. לא רק שזה עינוי, שגורם לו סבל, זה גם נראה מגוחך.
במקום ללמוד את היתרונות שלהם ולהשתמש בהם, המופנמים מנסים להשתמש בצדדים החלשים שלהם, שלא טבעיים עבורם.
מופנם שמשתמש בצדדים החזקים שלו, יכול להיות פי כמה וכמה יותר יעיל ומוצלח בכל תחום בחיים מאשר אדם מוחצן, אך על זה בהמשך.

מופנמות זו לא קללה – זו ברכה, אם אתה מבין את היתרונות שלך ויודע להשתמש בצדדים החזקים שלך.
לאף אחד משני טיפוסי האישיות הללו אין יתרון על השני, אבל לכל אחד יש את הצדדים החזקים שלו. החוכמה היא להבין את הצדדים החזקים שלך ולפעול מתוכם ולא מהצדדים החלשים (אפילו שהם נחשבים ליותר "מקובלים" בחברה), זה פשוט לא יהיה אפקטיבי בשבילך.
למשל אם אתה לא טוב בדיבורים, אתה טוב בהקשבה. אז כאשר אתה עם אדם אחר, אל תנסה לכל ההיות "המדבר", אתה לא טוב בזה. תעשה את מה שאתה טוב בו – תהיה "המקשיב" רוב הזמן ותכוון את השיחה רק אם באמת יש צורך בכך.

בשביל להסביר את הנושא, אני אצא משלוש הנחות יסוד בסיסיות:
1. יצורים ביולוגיים בכל צורה שהיא מיישמים את התוכנית הכי בסיסית שלהם – שמירת הגזע.
2. שמירת הגזע מתבצעת על ידי שכפול עם טעויות קטנות (סבירות). אפשר לחשוב על שכפול תאים, למשל.
3. היחידות המשוכפלות יוצרות קבוצות על מנת ליצור סביבה ידידותית ונוחה להמשך השכפול. כך שהמערכת תעבוד לטובתם. כאן אפשר לחשוב על קבוצות תאים שיוצרות איברים בגוף, על מנת שהגוף ימשיך לתפקד ותאים יוכלו להמשיך לשכפל את עצמם.

היחידות שהכרנו עד היום שמיישמות תוכנית זו, אלו הגנים (על כך מתואר בספרו של ריצ'רד דוקינז – הגן האנוכי).
אבל מסתבר שהגן הוא לא היישות היחידה שמתנהגת בצורה זו. יחידה נוספת, היא המם (meme). זוהי כל יחידת מידע המשתכפלת על ידי העברה ממוח אחד לשני (מוזיקה, רעיונות, מילים, ביטויים, אופנה).

מם בויקיפדיה

דוקינז היה אומר שאין שום סיבה, בגללה הצלחה של מם צריכה להיות קשורה בצורה כלשהי עם ההצלחה שם הגנום.

גן, זוהי הוראה לבניית פרוטאינים אשר נשמרים בתאים, המועברת דרך שכפול.
מם, זוהי הוראה להתנהגות, הנשמרת במוח ומועברת למוחות אחרים דרך חיקוי.

גנים משתמשים במנגנוני התאים כדי לשכפל את עצמם בצורה די מדוייקת.
המם נאלץ להשתמש במוח בתור מנגנון השכפול. אחד צריך לצפות בהתנהגות האחר ולעשות משהו כדי להעתיק את ההתנהגותו. זה נקרא גם reverse engineering.
אנשים יודעים לחקות אחד את השני בצורה טובה מאוד עוד מהילדות, בלי להתעמק בתהליך החיכוי, למרות שהוא מאוד מורכב. ההוראה לביצוע השכפול(כיצד הוא מבוצע) עוברת ברקע ואנחנו לא מודעים אליה. אנחנו יודעים רק לבצע אותה, אבל לא יודעים להסתכל על ההוראה עצמה.
היכולת הזאת מאפשרת שכפול של ממים.

במקביל לזאת, המוח בתהליך השכפול יודע להתעלם מטעויות. למשל אם אני מספר סיפור ומגמגם קצת, מי שישכפל, לא ישכפל את הגמגום שלי, אלא יספר את הסיפור בקול נקי.
אם אני עושה תנוע ולחצי שנייה הנראית לעין מתמהמה, מי שישכפל את התנועה יזהה את הטעות ולא ישכפל אותה. הוא ישכפל רק את ההתנהגות הנקייה.

המוח שלנו, כל הזמן בו אנחנו ערים, נמצא ברמת מסויימת של פעילות חשמלית – הוא חושב. רמת הפעילות יורדת כאשר אנחנו נרדמים. בזמן שהמוח "ער", אנחנו חייבים לחשוב על משהו. רוב הזמן מתבזבז על אותו רעיון, שיר, משפט שמסתובב לנו בראש במהלך היום.
זוהי אחת הסיבות למה אנחנו זקוקים לממים, כדי שהמוח ישאר פעיל ברמה מסויימת במהלך היום, הוא חייב לעבד איזשהו מידע, לכן איזשהו מידע חייב להסתובב כל הזמן שם. כל עוד אנחנו לא מפתחים רעיונות חדשים, לא עוסקים ביצירתיות, לא מבצעים חישובים מסובכים ולא דורשים מהמוח איזושהי פעילות מיוחדת, הוא כל הזמן מריץ בפנים את אותן המחשבות שהוא בוחר להריץ.
בינתיים לא ברור המנגנון, מדוע מחשבות (רעיונות, מנגינות) מסויימות נבלעות במוח ואנחנו לא נזכרים בהן יותר, ואחרות כן נתפסות ונשארות שם להרבה מאוד זמן.

ברגע שמם מסויים מוצלח במיוחד(מצליח לתפוס עליונות על שאר המחשבות והוא זה שנתקע במוח), סימן שהוא מאופיין ביכולת הישרדות גבוהה (המאפיינים האלה גם עדיין לא ברורים לחלוטין), אז הוא מתחיל לשכפל את עצמו. אנחנו מתחילים לדבר עם הרעיון, לזמזם את השיר ומדביקים אנשים אחרים במם הזה.

אנשים שאוהבים לדבר הרבה, הם חממה לממים והם המפיצים העיקריים שלהם. שימו לב לחברים שכל הזמן זורקים איזה משפט או ביטוי ואח"כ כולם בחברה נדבקים בביטוי הזה ומשתמשים בו לאורך הרבה מאוד זמן (שנים).

נהוג לחשוב שממים בצורתם שתיארתי, לא עוזרים בשום צורה לתוכנית הגנטית שלנו, כי דורשים מאתנו הרבה מאוד כח מיותר. אנחנו חושבים יותר מדי על שטויות, מדברים יותר מדי על שטויות ואין לזה שום ערך מוסף. אך אני נוטה לחשוב שישנם ממים המקדמים את האבולוציה, כמו רעיונות מדבקים אשר מניעים את האנשים לעשות דברים, לחקור, להגיע להשגים.

בלי לפרט כאן את כל התהליך, ההנחה הסופית כרגע, היא שממים מעודדים את שכפול הגנום.
זוהי תרבות סוציאלית שמשפיעה על התרבות הביולוגית של המבנה שלנו.

כדי להיות איש שיווק טוב, לפני שאתה מתחיל למכור את המוצר שלך, עליך לדעת להראות ללקוח את הבעיות שלו (שבהמשך תציע לו את המוצר כפיתרון עבורן). כאשר הלקוח שומע את הפרסומת שלך או את איש המכירות שלך, הוא צריך להגיד לעצמו "הבן אדם הזה מדבר בדיוק על הבעייה שלי! אם הוא מכיר את הבעייה כל כך מקרוב, אם הוא חקר ומצא פתרון בשבילה, אני רוצה לקנות את מה שיש לו להציע".

אחת ההחלטות המשמעותיות שעומדות בפני כל נער ונערה לקראת סיום התיכון או הצבא, היא לאן להמשיך. איזה מקצוע לבחור? הרי זו הנקודה שתקבע את המשך חייהם.

לא מזמן מישהי ביקשה ממני לתת לה עצה, מה ללכת ללמוד באוניברסיטה ואיך בכלל לבחור כיוון. כשהתחלתי לפרוס בפניה את הגישה שלי לנושא, הבנתי שהשאלה הזאת מטרידה רבים אחרים. לכן החלטתי לכתוב כאן את התפיסה שלי לגבי השכלה גבוהה ובחירת כיוון לימודים.

נתחיל מהשאלה – מדוע אנשים הולכים ללמוד במוסדות השכלה גבוהה?
אני מראש רוצה לשים בצד את המקצועות שמחייבים השכלה גבוהה כדי לעבוד בהם, כמו רופאים, עורכי דין, רואי חשבון וכד`. לא עליהם אני הולך לדבר בפוסט הזה.

אנשים הולכים ללמוד מכמה סיבות מרכזיות:
1. כיוון שאדם ללא השכלה גבוהה, נתפס כפחות איכותי בחברה, בזמן שאקדמאי ומשכיל, נחשב לאדם איכותי יותר שאוטומטית מקבל סטטוס יותר גבוה. חסרי השכלה, לעומת בעלי ההשכלה, נחשבים לנחותים יותר. במילים אחרות, החברה לוחצת לעמוד בסטנדרטים מסויימים ואנשים הולכים ללמוד כדי לרכוש מעמד. המטרה כאן היא התואר עצמו, המעמד המתלווה וכל המשתמע מכך.
2. כיוון שזה מאפשר לקבל מקצוע ובהמשך להתקבל לעבודה עם שכר גבוה, לחיות ברמת רווחה טובה יותר (כמובן שיש אנשים שיודעים שאין באמת קשר בין כמה אתה יכול להרוויח להשכלה שלך). במקרה זה, השכלה גבוהה היא לא המטרה, אלא האמצעי להשגת אורח חיים איתן מבחינה כלכלית.
3. כדי להפוך למומחה בתחום מסויים, להקדיש את כל החיים לנושא, למחקר או לפיתוח בתחום זה ולעמוד בראש תגליות גדולות. הסיבה הזאת הכי פחות נפוצה, וכמעט שלא רואים אותה בחיי היום יום, אבל גם לה יש זכות קיום, מכיוון שהיא זאת המאפשרת לגלגלי הקידמה לנוע.

אפשר לראות שאנשים תופסים השכלה גבוהה כמשהו בין מטרה בפני עצמה, לבין אמצעי. ז"א הסיבות בגללן אנשים הולכים ללמוד, הן לא חד משמעיות. זה מתנועה בין ללמוד בשביל התואר וההכרה החברתית, לבין ללמוד בשביל המקצוע המבוקש והכסף בעתיד. אם נשאל סטודנט כלשהו בשביל מה הוא לומד, הוא כנראה יתקשה לתת תשובה חד משמעית. סביר להניח שהוא יגיד שהלך ללמוד איכשהו מכוח האינרציה, בלי שהוא חשב בעצמו לעומק, למה הוא עושה את זה. זה פשוט היה נראה לו הגיוני – ללכת ללמוד באוניברסיטה.

מי שעומד בפני בחירת מקצוע, מונע על ידי שתי מוטיבציות, שבדרך כלל נוגדות אחת את השניה.
הראשונה – ללכת ללמוד את מה שהכי מעניין ומה שהיה רוצה להתעסק בו בחיים.
השניה – ללכת ללמוד מקצוע מבוקש, בו יוכל להרוויח שכר נאה.
בדרך כלל, כל אחד מהמניעים האלה מצביע לבוחר על פקולטה שונה והסטודנט לעתיד שלנו מרגיש שהוא בבעייה.

אני מציע את הנוסחה הבאה, כדי לבחור כיוון לימודים:
תאר לעצמך שלכל המקצועות יש ביקוש זהה בשוק, והשכר בכל המקצועות הוא זהה. לא משנה מה המקצוע שלך, אתה תרוויח את ה-X שקלים שלך בחודש. סוג כזה של קומוניזם
ככה אנחנו מנטרלים את פרמטר היצע העבודה במקצוע, וגובה השכר בעתיד.
עכשיו, לאחר התרגיל המחשבתי הזה, בחר את המקצוע שאתה הכי חושק בו. את אותו הדבר בו אתה תאהב להתעסק ואתה מוכן להקדיש לו חלק נכבד מחייך.
בחר את המקצוע שבו היית מוכן להתעסק אפילו בחינם, כי זה מדליק אותך. זה יהיה המקצוע הטוב ביותר עבור.

עדיף לתת את נשמתך ואת חייך למקצוע שאתה תהנה ממנו, מאשר למקצוע שתרוויח בו שכר גבוה, אבל תעבוד בו בחריקת שיניים ותרגיש מתוסכל כל החיים, בגלל שאתה מתעסק במשהו שאתה בכלל לא רוצה להתעסק בו. גם אם נראה לך שכסף גדול יוכל לפצות על זה, אז לא. אם אנחנו לא חיים את חיינו בכיוון שבו מרגישים שרוצים לחיות אותם, שום כסף לא יוציא מאתנו את התסכול הזה.

אם מטרידה אותך השאלה – "כיצד ארוויח כסף רב במקצוע שאני אוהב, אבל השכר בו לא משהו?" אני אגלה לך סוג. להרוויח מיליונים הרבה יותר קל עם מקצוע שאתה מאוהב בו, מאשר עם מקצוע שאינך נהנה ממנו. אפילו אם הוא יוקרתי יותר.
עם כל מקצוע אפשר לעשות כסף גדול. באמת גדול. לכן אפשר להוציא את פרמטר הכסף מהמשוואה.

לא יודע מה אתה רוצה ללמוד ולעשות בחיים?
אל תלך ללמוד בינתיים. תקצה לעצמך שנה כדי לנסות כל מה שיכול לעניין אותך. לא מספיקה שנה, תקצה שנתיים. לשמוע לעצות של אנשים אחרים בבחירת מקצוע, זה רעיון גרוע. צריך להתנסות בהכל בעצמך. נסה כל דבר שיכול להיראות לך מעניין, תחקור תחומים שונים, תעבוד בתפקידים זוטרים כדי להכיר את המערכות השונות. אל תשב בבית בתקווה שתגיע אליך הארה ובוקר אחד תתעורר ותדע מה אתה רוצה.

אם אתה כבר קרוב לבחירה, בדוק את המטרות שלך. בשביל מה אתה הולך ללמוד את מה שאתה מתכוון? מהי המטרה של הלימודים הללו? זה יעזור לך להחליט סופית האם אתה באמת צריך בשביל המטרה הזאת השכלה גבוהה. יכול להיות שכן ויכול להיות שיתברר לך שאין בה צורך להשגת מטרה זו.
והכי חשוב, אל תתן לעניין הזה ללכת מכח האינרציה.